אמרה המגזין "איקונומיסט", שהפריצה הדיפלומטית בעזה עשויה להיות "התחלה חדשה למזרח התיכון" לאחר שנתיים של זוועות וסבבים אינסופיים של הרג בעזה.
והיא ציינה במאמרה הראשי ובשער הגיליון החדש שלה השבוע, כי רבים מהנשיאים האמריקאיים עבדו על מנת להשיג פריצת דרך בסכסוך הממושך בין "ישראל" לפלסטינים.
ועכשיו, לאחר שנתיים מההתקפות ב-7 באוקטובר, הצטרף דונלד טראמפ לרשימה המוגבלת של אלה שהצליחו.
הוסיפה המגזין, שההסכם המוקדם בין "ישראל" ל"חמאס" להפסקת אש ולשחרור אסירים פותח חזון חדש למזרח התיכון, ותיארה את הפתח כצר, אך הוא עדיין ההזדמנות הטובה ביותר להשגת שלום קבוע, מאז הסכמי אוסלו בשנים 1993 ו-1995.
למרות שהחזון הנוכחי שונה באופן קיצוני מהגישה הגוועת תחת אוסלו, הוא מציע שינוי מהמשא ומתן המופשט והבלתי נגמר על מפות והסדרים חוקתיים פוטנציאליים ל"שתיים מדינות", במקום זאת, הוא מבטיח גישה מעשית, שבה עזה נשלטת ונבנית מחדש, והחזרת הנשק מידי המיליציות ששלטו בה פעם.
אמרה "איקונומיסט" שהישראלים והפלסטינים מאמינים שיש להם מה להרוויח מהחיים המשותפים יותר מאשר מהרס זה את זה.
וההצלחה תהיה פחות מסתם חגיגה בבית הלבן, ויותר ב"ערבוביות בטון" שמסתובבות במשך יותר מעשור בעזה, ובצמצום הכוח של המתנחלים האלימים בגדה המערבית, והפחתת איום הרקטות, ואמונה של אנשים רגילים - לאט ובאופן הולך ומתרקם - בעתיד בטוח ושגשוג.
ומדגישה המגזין שהסכם השלום הוא ניצחון לסגנון הדיפלומטי של טראמפ המבוסס על עסקאות והפחדה.
וזה הגיע לאחר שהצדדים נפגשו בשארם א-שייח' שבמצרים, עם נוכחות של משא ומתנים מאמריקה, מצרים, קטר וטורקיה מוכנים ללחוץ, ולא פורסמו עדיין הפרטים, אך צפוי שחמאס ישחרר את עשרים האסירים הישראלים שעדיין חיים, לצד שחרור מקביל של אסירים פלסטינים על ידי ישראל, זרימת סיוע, וסגת צבא הכיבוש הישראלי מהערים המרכזיות בעזה, למה שטראמפ כינה "קו מוסכם".
בהתאם לתוכנית טראמפ המורכבת מ-20 נקודות, בשלב הבא תוקם ממשלה טכנוקרטית שתשקם את עזה תוך כדי הדחת חמאס מהשלטון, והנשק שלה יפורק והביטחון יינתן על ידי כוח בינלאומי, וטראמפ יעמוד בראש מועצת פיקוח עד שהפלסטינים ייקחו את האחריות, אולי תחת רשות פלסטינית (מנוהלת), המטרה העליונה והנעלה היא מה שטראמפ מכנה "שלום קבוע" בין ישראל לכל השטחים הפלסטיניים, אך המכשולים שיתייצבו בפני ההתקדמות הם עצומים כפי שאומרת המגזין.
ועדיין על המתווכים משני הצדדים להסדיר את המחלוקות שלהם לגבי פירוק הנשק של חמאס, לדוגמה.
והם עשויים להסכים, בזמן שהם מתכננים לחבל בהתקדמות מאוחר יותר.
עם מה שמוערך ב-78 אחוז מהבניינים בעזה שנפגעו ומעט תעשיות שנותרו, תהליך השיקום עשוי להתעכב, והחשוב יותר, שהישראלים והפלסטינים הרגילים איבדו את האמונה ביכולת להשיג שלום.
לאחר שלושים שנה מאוסלו, ולאחר 7 באוקטובר, רואים רוב היהודים הישראלים את הש





שתף את דעתך
אקונומיסט: מכשולים להסכם בעזה גדולים בגלל חוסר האמון והנחישות להניע את חמאס