ברגע שהוא נשם חופש אחרי 23 שנות שהייה בבתי הכלא, צעדיו של האסיר אסלאם וואשהי הובילו אותו לקבר אביו שמת לפני עשר שנים לאחר שנמנעה ממנו הזכות לבקר אותו בכלא, והבן נמנע מלהתבונן בפרידה אחרונה מאביו שעמו היה לו קשר הדוק.

האסיר, איסלאם יאסר מוחמד וואשאהי, לא הצליח ללכת לבית משפחתו, שחיכו לו עם קרוביו ויקיריו בכפר אלבאשה, דרומית לג'נין, לפני שעמד ליד קברו של אביו ודמעות זולגות מעיניו.

בראיון עיתונאי ראשון לאחר החופש, הוא אמר ל-Y: "זה הרגע הכי קשה בחיי אחרי שנים של סבלנות, אובדן והיעדרו של אבי שחיכה לי ורצה שאחזור לזרועותיו לפני מותו, הסוהר מנע ממני לראות אותו ומנע ממני לקבל ביקורים".

הוא הוסיף, "הנחמה היחידה שלי ומה שמקל על כאבי היא שה' יאחד אותנו איתו בגני האושר ברוך ה'. מה שכואב הוא שבגלל מחלתו הוא לא יכול היה לבקר אותי במשך ארבע שנים, וציפיתי למותו לפני החופש שלי כי מצבו הבריאותי היה קשה".

כוחות הכיבוש עצרו את אסלאם וואשאחי במבצע מיוחד מהעיירה ברטעה ב-22-22-2002. הוא ריצה את עונשו של 19 שנים, אך הכיבוש הוסיף 10 שנים נוספות לעונשו, באשמת דקירת סוהר ישראלי בכלא הנגב.

וואשהי אמר, "תמיד חיכינו וציפינו לחופש, וברוך השם, החופש יהיה זמין בקרוב לכל האסירים".

הוא הוסיף: "שוחררתי מכלא גלבוע, ונודע לי ששמי נכלל ברשימת המשוחררים לפני כחודש. ההנהלה הודיעה לי והם העבירו אותי לכלא עופר".

הוא המשיך, "הרגעים האלה הם היום המאושר בחיי. יום החירות הוא שאין שני לו, אבל השמחה שלנו לא תהיה שלמה עד שכולם יהיו חופשיים".

במהלך מעצרו הוטל על האסלאם עונשים רבים, ביניהם בידוד ממושך, סירוב לביקורים והרחקה מהמזנון.

במהלך נאומו הדגיש את חומרת התנאים הנוכחיים בבתי הכלא ואמר: "תנאי האסירים קשים, ובכל יום אנו מצפים לקדוש מעונה מהאסירים, במיוחד מהסמלים הממוקדים של העם הפלסטיני, והכיבוש מנסה כל יום להתנקש בחייהם לאט לאט, ובתי הכלא הפכו לבתי מטבחיים בכל מובן המילים".

הוא הוסיף, "בשל המדיניות והדיכוי של הכיבוש, הסמלים של העם הפלסטיני מושפלים ומתנקשים באיטיות בתוך בתי הכלא של הכיבוש".

בקול תרועה, מזמורים פלסטינים ופרחים, האסיר המשוחרר אסלאם וואשהי התקבל בברכה כשהגיע לביתו, שהיה מקושט בדגלי פלסטין ובתמונותיו. בהקרבה למען חירותנו וכבודנו שאלוהים יגמול להם בשמנו ובשם האומה בשכר הטוב ביותר.

אמו של האסיר איסלאם, שחיבקה אותו ואת אחיותיו במשך זמן רב, אמרה: "חיכיתי לעיד הזה 23 שנים לא איבדנו תקווה למרות כל הסבל, והשמחה שלנו הושלמה עם חזרתו הבטוחה לזרועותינו, אנו מודים לעזה על הגבורה והמתנה הזו, ואנחנו מחכים לניצחון הגדול של העם שלנו ועם עזה".