דו"ח שהוכן על ידי הלשכה הלאומית להגנה על קרקעות והתנגדות להתנחלויות קבע כי מדיניות הריסת בתי האזרחים בעיר הכבושה ירושלים ובאזורים אחרים בגדה המערבית חוזרת לקדמת הבמה, אך בתנופה גדולה יותר בלחץ מצד מפלגות הקואליציה השלטת בישראל, ובמיוחד מפלגת "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ' ו"גדולת היהודים" בראשות איתמר בן גביר, והשתתפות פעילה של מפלגות משפיעות במפלגת הליכוד, ו"ארץ ישראל". קואליציית הלובי" בכנסת ישראל.

המשרד הוסיף בדו"ח ההתיישבות השבועי שפרסם היום, שבת, כי רשויות הכיבוש הודיעו לתושבי הכפר אל-נומאן "חאלת אל-נומאן" ביום ראשון האחרון על הריסת כל בתי הכפר, כהכנה. על סיפוחו לגבולות העיר הכבושה ירושלים הוא מורכב מ-45 בתים המאוימים בהריסה בתואנה של היעדר היתר, לאחר שעיריית הכיבוש בירושלים התנפלה על הכפר וחילקה הודעות הריסה.

ראש המועצה המקומית בכפר, ג'מאל אלדראווי, הסביר כי החלטות ההריסה באו בתואנה של היעדר היתר, וציין כי הכפר נבנה לפני 1948 על שטח של 1,500 דונם, עם אוכלוסייה. של כ-150 איש בבתים הבנויים מאבן ישנה.

הכפר חאלת אל-נומאן נמצא בקצה הדרום-מזרחי של העיר ירושלים, מאות מטרים צפונית לעיר בית סאחור הוא היה מיושב על ידי הפלסטינים הראשונים בשנות השלושים של המאה הקודמת.

בשנת 1967, לאחר כיבוש הגדה המערבית, רשמה ישראל את תושבי הכפר כתושבי הגדה המערבית ולא הנפיקה להם תעודות זהות ישראליות, כפי שקורה ברוב הפלסטינים המתגוררים באותם אזורים בירושלים ובסביבותיה שישראל סיפחה מאוחר יותר. , והמשיך להתייחס אליהם כאל "תושבים בלתי חוקיים".

על בסיס עמדה זו מנעו רשויות הכיבוש את נוכחותם של תושבי הכפר בשכונות ובכפרים שסופחו לירושלים במקרה זה סירבה עיריית ירושלים לספק להם את השירותים הנדרשים כמו מים, רשתות ביוב ופינוי אשפה. כמו כן, היא נמנעה מקביעת מפות ותכניות לתשתיות ולמבנה של הכפר, מה שהוביל ל... התושבים נמנעו מלקבל היתרי בנייה, ומצב זה נמשך בחייהם של תושבי הכפר שנים רבות.

בניית חומת ההפרדה הגזענית, שנבנתה על ידי כוחות הכיבוש לאחר אינתיפאדת אלאקצא לאורך גבולותיה הדרומיים של העיר, החמירה את הידרדרות המצב בכפר זה, שהיה מבודד על ידי החומה מהעיר בית. סחור ושאר הכפרים והעיירות בגדה המערבית בניסיון לעקור את תושביה.

בימים אלה הכפר חאלת אל-נומאן לא לבד מול תוכניות הריסה, עקירה וטיהור אתני לצדו מאוימים תושבי העיירה סילוואן מאותה תוכנית.

ביום ראשון האחרון קיימו מאות מתושבי העיירה ישיבה מול העירייה בירושלים, במחאה על מדיניות הריסת הבתים וצווי הפינוי שביצעו כוחות הכיבוש נגד תושבי העיירה פעילים מהשמאל הישראלי -ב, הרמת כרזות המגנות את הריסות הבתים ודורשת לעצור אותן.

העיירה סילוואן אינה דומה לכפר חאלת אל-נומאן. זוהי עיירה גדולה בה מתגוררים כ-59,000 ירושלמים האיום הנוכחי של עקירה בכפייה מקיף כ-7,500 אזרחים, המתגוררים ב-6 שכונות.

אנשים אלו מאוימים בכך שיהרסו את בתיהם בתואנה של בנייה ללא היתר, או שייעקרו לטובת האגודות הקולוניאליות הישראליות.

על פי נתוני נפת ירושלים, רשויות הכיבוש ביצעו 320 הריסות, כולל יותר מ-87 בעיירה סילוואן בין אוקטובר 2023 לנובמבר 2024, וכי ישנם יותר מ-30,000 נכסים במזרח ירושלים המאוימים בהריסה, מה שיוביל עקירה וגרימת אבדות כבדות לחייהם של עשרות אלפי ירושלמים.

נפת ירושלים מעריכה כי ישנם 22,000 בתים ומתקנים במזרח ירושלים, כולל 7,000 בעיירה סילוואן, שלטענת העירייה, או מה שמכונה "הוועדה המחוזית לבנייה ותכנון", אינם חוקיים, וכי מספר בתים ומתקנים נהרסו ללא הודעה מוקדמת, או ללא... ממתינים להחלטה "שיפוטית" בנוגע להריסה.

מהמחוז נמסר כי בייחוד ממוקדת באופן שיטתי את העיירה סילוואן, בעיקר בשכונות אל-בוסתן, ואדי אל-רבבה ו-ואדי קדום, בשל קרבתם למסגד אל-אקצא, במטרה ליישם את תוכניות הכיבוש. להקים מה שנקרא "גנים תנ"כיים" ומה שנקרא "גן המלך" על חורבות הבתים ועל אדמות הבעלים.

מספר הודעות ההריסה שרשויות הכיבוש והעירייה מתכננות ליישם גדל משנה לשנה 32,000 הודעות, לאחר למסור את כל התיק לאיתמר בן גביר.

על פי הדו"ח, בשנת 2023 הייתה עדה להריסה של כ-150 מבני מגורים, 70 מהם היו הריסות עצמיות, בעוד שנת 2022 עדה להריסה של 143 דירות, 71 מהן הריסות עצמיות, ובשנת 2021 הייתה עדה של כ-143 דירות. 181 פעולות הריסה, 97 מהן היו הריסות עצמיות.

מנתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) עולה כי רשויות הכיבוש הרסו 215 בניינים במזרח ירושלים במהלך שנת 2024, ויותר מ-40,000 אזרחים נפגעו.

בהתבסס על נתונים אלה, מספר ההריסות הגבוה ביותר היה בעיירה סילוואן, בה נהרסו (41) מבנים, ואחריה ג'בל אל-מוכבר (34), אל-וואלאג'ה (27), אל-עיסאוויה (24), בית. חנינא (17), אל-תור (11), וצור (10), ראס אל-עמוד (9), שועפאט (9), ואדי אל-ג'וז (8), שכונת אל-ת'ורי (5), שועפאט. מחנה (4), בית צפאפא (3), אל-זעים (3), ובאב אל-סהירה (2) ביר אונא (2), העיר העתיקה (2) ואל-קנבר (2), בעוד השאר מפעולות ההריסה מופצות בג'בה, שייח' ג'ראח ואום טובא.

הנתונים מצביעים על כך שמספר זה עולה ל-402 אם נכללים אזור נפת ירושלים, וברור שהאזורים שהיו עדים להריסות הרבות ביותר הם ענתא, שבה נהרסו (47) מבנים, חיזמא (23), ומדרום לענתא". עאר אל-בייק" (18 , וסור באהר (15), וג'בע "התקהלות בדואית" (14), וצפון ענטה (14), ואל-זעים (14), ובדואים (11), ורפאת. (11), ונבי סמוויל (10), וקלנדיה (10), ובית ענן (7), אל-ג'יב (2), בית חנינא "פרבר אל-בריד" (2), אלרם (1), ומחנה קלנדיה (1).

מדיניות הרסנית זו לא הצטמצמה רק לעיר ירושלים וסביבתה, אלא התפרשה על פני שטח רחב לכיסוי רוב שטחי הגדה המערבית, בסימן ברור לכוונות העומדות מאחורי עתיד השטחים הפלסטינים התחתונים.

עשרות אלפי יחידות קולוניאליות חדשות נדחקות לחוגי רשויות הכיבוש, כדי להעמיק את הקולוניאליזם ולהרחיב את השטח הגיאוגרפי שלה, בעוד שהודעות ופעולות הריסה מאיימות על חיי האזרחים הפלסטינים.

לדברי OCHA, צבא הכיבוש הרס 1,058 מתקנים פלסטינים בשטח C במהלך 2024, כולל 192 בתים מאוכלסים, הריסות אלו הובילו לעקירת 860 אזרחים, והשפיעו על כ-38,000 אחרים במהלך אותה תקופה.

ממשלת הכיבוש מבינה כי מדיניות ההריסה, העקירה והטיהור האתני אינה עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי והלגיטימיות הבינלאומית, אך היא ממשיכה לעשות זאת מול הקהילה הבינלאומית, לאור חוסר יכולתה לעצור זאת, כאמור ב. סעיף 25/1 של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם וסעיף 11/1 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות מ-1966 קובעת כי "הריסת בתים מהווה הפרה ברורה של הבינלאומי. הצהרות ואמנות זכויות אדם המבטיחות את זכותו של הפרט לדיור הולם".

סעיף 53 לאמנה גם אוסר על השמדה על ידי הכוח הכובש של כל מטלטלין או מקרקעין של יחידים או קבוצות.

המשפט הפלילי הבינלאומי גם רואה בהריסה בקנה מידה גדול של בתים מעשה בלתי חוקי והפרה של החוק הבינלאומי על פי סעיף 8/2 של חוק בית הדין הפלילי הבינלאומי, "הרס נרחב של רכוש, שאינו מוצדק מכורח צבאי. מהווה פשע מלחמה".

בנימה נוספת, הכנסת ישראל אישרה עקרונית את ביטול החוק הירדני התקף בגדה המערבית בדבר השכרה ומכירה של מקרקעין לזרים, למרות שלכנסת אין סמכות להטיל חוקים על אדמות כבושות, שכן חוק זה מבטל את כל החוקים הבינלאומיים האוסרים כל פעולה בשטחים כבושים.

הצעת החוק זכתה לתמיכה של 58 חברים, ואילו 33 חברים התנגדו לה.

בשבוע שעבר אישרה ועדת השרים הישראלית לחקיקה הצעת חוק המאפשרת למתנחלים לרכוש קרקעות בגדה המערבית הכבושה, באופן הסותר את החוק הבינלאומי ופותח פתח לזיוף חוזי רכישת קרקעות אסיפה להצבעה הצעת החוק הוגשה על ידי חבר הכנסת משה סולומון, ממפלגת הציונות הדתית, מטעם "שדולת ארץ ישראל" בכנסת, וחתמו עליה 40 חברי השדולה.

בהצעת החוק נכתב כי "כל אחד יכול לרכוש זכויות בקרקע באזור יהודה ושומרון (הגדה המערבית) כמו בכל מקום אחר".

ועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת החוק הזו באמצע נובמבר, אך לא החליטה אז להעבירה להצבעה בכנסת.

חקיקה זו התקבלה למרות שבמצב הקיים, מתנחלים אינם יכולים לרכוש ישירות קרקעות בגדה, אלא באמצעות חברות הרשומות במרשם החברות של רשויות הכיבוש, ומתן היתר לעסקה כזו, לאחר הצבא. מפקד הגדה המערבית הוציא צו צבאי, בשנת 1971, המתיר עם עסקאות עקיפות כמו זו.

תנועת "שלום עכשיו" הזהירה כי הצעת החוק היא "צעד סיפוח נוסף שיזמה תנועת ההצלה הימנית", וכי הצעת החוק מבקשת לאפשר למתנחלים לרכוש קרקעות ללא כל פיקוח ברחבי הגדה המערבית.

עוד הוסיפו בתנועה כי "הצעת החוק מעניקה לקבוצה קטנה של מתנחלים קיצוניים את היכולת לרכוש קרקעות ולאחר מכן להקים עליהן התנחלויות, בין אם בלב חברון ובין אם בכל מקום אחר.

זאת ועוד, לכנסת אין סמכות לחוקק חוקים באזור שאינו בשליטת ישראל, בעוד שניסיון לכפות חוק שהיא חוקקת על אזור כבוש פירושו סיפוח והפרה בוטה של החוק הבינלאומי".

שלום עכשיו דיווחה בדו"ח האחרון שלה כי "מועצת התכנון העליונה" של רשויות הכיבוש, המנוהלת על ידי שר האוצר וההתיישבות במשרד צבא הכיבוש, בצלאל סמוטריץ', החליטה ביום רביעי שעבר להגיש תוכנית לבניית 682 יחידות קולוניאליות בשלוש מושבות: חלמיש, הבנויה על אדמות פלסטיניות, נפת רמאללה ואל-בירה עם (531 יחידות), מצד שנבנה על אדמות נפת חברון עם (126 יחידות), ופדואל שנבנה על אדמות סלפית עם (25 יחידות).

במקרה של חלמיש (נווה צוף), התוכנית קובעת בנייה של 531 יחידות התיישבות, כלומר הכפלת מספר המתיישבים במקום.

התנועה הוסיפה כתזכורת כי מתחילת דצמבר 2024 מתקיימים דיונים שבועיים לקידום יחידות קולוניאליות במושבות.

מספר היחידות המתקדמות משתנה מדי שבוע, אך 682 היחידות שהוקדמו בדיון ב-29 בינואר הן מספר שיא לשבוע בודד, ומאז הקמת ממשלת נתניהו הנוכחית הוקדמו מספרי שיא של יחידות התיישבות במערב. בַּנק.

ההפרות השבועיות שתיעדו על ידי המשרד הארצי להגנת הארץ היו בתקופת הדיווח כדלקמן:

יְרוּשָׁלַיִם:

כוחות הכיבוש הסתערו, מלווים ברכבי הריסה, והקיפו כליל את שכונת אל-חלילה בירושלים הכבושה, ומנעו מאזרחים להתקרב, בטרם ביצעו את מבצע ההריסה שכוון לאטליז, מסעדה, סופרמרקט, חנות זכוכית, ובית מלאכה לייצור אבנים מהווים מקור פרנסה לכ-30 משפחות ירושלמיות, והם קיימים משנת 2004. .

בסור באהר הרסו כוחות הכיבוש את אולם התפילה אל-תקווה, כאשר צוותי עיריית הכיבוש, בליווי שוטרים, הסתערו על הכפר והקיפו בניין, ולאחר מכן פשטו על הקומה העליונה שבה שכן "אולם התפילה אל-תקווה". , והרס אותו.

חליל:

מתנחלים תקפו את בתיהם של אזרחים בח'רבת אל-טובה במסאפר יטא, דרומית לשכם, ושרפו רכב השייך לאזרח עלי עוואד, וגרמו לנזק חומרי למספר בתים ובתי מגורים באזור.

באזור חאלת אל-פארה, ממערב לעיירה יטא, הודיעו כוחות הכיבוש על הריסת שלושה בתים ואסם חקלאי, כולל שני בתים מאוכלסים ועוד אחד בבנייה, ונתנו לבעליהם שבעה ימים לפני ביצוע ההריסה.

כוחות הכיבוש הודיעו גם על הריסת שבעה בתים בעיירה אידנה שבאזור המערב, דווקא באל-ראס ובוואדי אל-ביר, ונתנו לבעליהם שבעה ימים לפנותם, לאחר שהודיעו להם לפני חודשיים על ההחלטה. להרוס אותם.

בח'לט טאהא בעיירה דורה, הרסו כוחות הכיבוש ארבעה בתים ומתקנים חקלאיים באזור הסמוך להתנחלות "נגוהות", שנבנתה על אדמות אזרחים.

בית לחם:

מתנחלים הרסו כמויות גדולות של גידולי כרובית באזור חלאיאל אל-לוז, דרומית מזרחית לבית לחם, ושחררו עדר כבשים לרעות על אדמות האזרחים, מה שהוביל להרס של 5,000 מהיבול של האזרח עותמאן אבו כמיל.

בעיירה טוקו' הרסו דחפורי הכיבוש בית מאוכלס בן שתי קומות השייך לאחים אוסמה ותייסר חסן מוסא סולימאן הבית מורכב משתי קומות, כל קומה בשטח של 300 מ"ר.

בעיירה אלח'דר מדרום, המשיכו מתנחלים לחרוש אדמות חקלאיות הנאמדות בעשרות דונמים באזור "ואדי אבו אל-חסן" ממערב לעיירה, בצמוד לכביש הקולוניאלי המוביל להתנחלות "ביתר עילית". ובסמוך למאחז הקולוניאלי "סידי בועז".

באזור מחרור בבית ג'אלה, הרסו כוחות הכיבוש מסעדה שנבנתה לפני חמש שנים על שטח של 3 דונם בבעלותו של האזרח הירושלמי מחמוד עלי מוסא שרי, בתואנה של חוסר רישיון, תוך כדי דחפור הקרקע. ועקירת עשרות עצי זית ישנים, בני יותר מ-100 שנה.

רמאללה:

מתנחלים מהמושבה מעלה לבונה תקפו את בתיהם של אזרחים בעיירה סינג'יל מצפון, השייכים לאזרחים: עבדול כרים ח'ליל, ראג'ה ג'פרי ועבדול מונים פרחאן, בטרם נסוגו מהמקום.

שכם:

מתנחלים תקפו רכבים של אזרחים מדרום לשכם, ויידו לעברם אבנים על הכביש סמוך להתנחלות "יצהר" אחרים תקפו את הקשיש, ג'וואד ע'זאל (בן 71), בעת שעבד על אדמתו במישור העיירה. של סבסטיה, עם מקלות, מה שהוביל לכך שהוא סובל מחבלות, ובעקבות כך הוא הועבר לבית החולים.

בכפר פורוש בית דג'אן הרסו דחפורי הכיבוש בית מאוכלס בבעלותו של האזרח סמי אחמד אבו הניש, בשטח של 120 מ"ר. הם הרסו גם חדר חקלאי בבעלות האזרח אמיד חאג' מוחמד שתי בריכות חקלאיות בבעלות האזרחים ג'אסר אבו ג'יש ועדלי מוסטפא אבו ג'יש, והוציאו הודעות הריסה בכפר, שנבנו לפני עשרות שנים בתוך הכפר.

כמו כן, מסרו רשויות הכיבוש הודעת הריסה לבניין בהר גריזים בשכם, בבעלות משפחת אל-חמש, המורכב מחמש קומות וממוקם על ראש ההר.

סלפית:

מתנחלים מההתנחלות "נטפים" כרתו 30 עצי זית בבעלותו של האזרח אחמד מוסטפא אסי בעיירה קראוט בני חסן באזור "חלת חסן" ממזרח לעיירה, ואחרים גנבו 50 ראשי כבשים באזור מחפור מצפון. של העיר, בבעלות האזרח מוחמד עבדול עזיז מרעי.

בדיר בלוט הרסו כוחות הכיבוש בית שהיה מאוכלס במשך 5 שנים והיה בבעלות האזרח ג'וואד יעקב הדרוס. שטחו של הבית היה כ-150 מ"ר.

מתנחלים גם כרתו מספר עצי זית ממערב לסלפית, והשחיתו אדמות חקלאיות שנמצאות באזור "אל-תקווירה" בין העיירות בורקין וכפר עד-דיק, בבעלות האזרח עבדאללה עלי אחמד.

צפון בקעת הירדן:

מתנחלים רעו את צאןיהם בין בתי אזרחים בכפר הבדואי ראס אל-עין, מצפון לעיר יריחו, במטרה ללחוץ על האזרחים לעקור אותם ולתפוס את בתיהם ורכושם.

המתנחלים ממשיכים גם לסלול כביש קולוניאלי ממערב להתנחלות ראס עין אל-עוג'ה, במטרה לחבר את המאחזים הקולוניאליים הנמצאים באזור זה לזה ההרים השכנים, מה שמאיים על התרחבות קולוניאלית נוספת על חשבון האזרחים באזור.

בעין אל-חילווה שבצפון בקעת הירדן, ספג האזרח סאטי אליאן דראג'מה חבלות כתוצאה ממספר מתנחלים שתקפו אותו וניסו לחנוק אותו לאחר שפשטו על אוהליו, בעוד שאחרים הסתערו על אוהלים של האזרח יוסף אבו עוואד. אזור "דרא עוואד" ליד המחסום הצבאי חמרה בצפון בקעת הירדן.

יְרִיחוֹ:

כוחות הכיבוש הרסו בית ומספר חומות תמך מסביב באזור סאמה יריחו ממזרח לעיר, השייכים להלה עבאסי הירושלמית מהעיירה סילוואן.

מתנחלים רועים את צאןיהם בין בתי אזרחים בכפר ערב אל-מליחאת, מצפון-מערב לעיר יריחו, ותופסים חבילות קש ומספוא.

בכפר אל-דויוק אל תחטה הרסו שלטונות הכיבוש ארבעה בתים ומספר קירות באזור "סתיח" אלו בתים מאוכלסים בבעלות עלי כאבנה וסעד חוואג'ה.

בח'רבת אל-פריסיה הודיעו כוחות הכיבוש לאזרח שמעך מוסטפא דראג'מה לפנות את מגוריו באמתלה של אימונים צבאיים בח'רבת אל-פריסיה שבצפון בקעת הירדן, ונתנו לו שבוע ימים.