"אנחנו נביס אותם גם אם אלוהים איתם", מאתגר שוב נתניהו

נתניהו קורא תיגר על אלוהים שוב, בהצהרה האחרונה שלו באומרו, "אנחנו נביס אותם גם אם אלוהים יהיה איתם זה אתגר שהחל בשנת 2015 לספירה, כאשר חילל את מסגד אל-אקצא ועדרי מתנחלים, והורה על כך". הרג של כל פלסטיני שעומד מול הכיבוש, גם אם הוא אמר: "אלוהים הוא גדול".

היהירות והיהירות של נתניהו הם רק אינדיקציה לתחושת התבוסה הפסיכולוגית שלו אם נתניהו באמת היה מרגיש את ניצחונו, הוא היה אומר: "אלוהים איתנו", בהתאם לטענותיהם המתמשכות שהם "העם הנבחר של אלוהים". אמונתו של נתניהו כי הוא ב"שליחות אלוהית" להגן על העם היהודי, הדורשת... הצתת מלחמה כוללת באזור, שאין לה גבולות בתוכניות ישראליות על מפת המציאות.

נראה שנתניהו, ב"מלחמת הקיום" שלו, קרא רק צד אחד של ההיסטוריה, תוך שהוא מזניח את הצד השני. זוהי הרחבה של טיטאנים לאורך ההיסטוריה, מנמרוד, ועד פרעה, דרך קארון, עד, תמוד וטיטאנים אחרים. התריס אלוהים הראה לנו בהם את נפלאות כוחו, והוא יראה לנו ברשותו, נפלאות יכולתו ניכרים בנתניהו ובכאלה שהלכו בעקבותיהם.

בין מפת ה"ברכה" למפת ה"קללה" שנתניהו הציג באו"ם, ישראל לא השיגה עד כה דבר מלבד רצח עם פלילי, ועדיין סופגת מכות כואבות מידי ההתנגדות מדי יום, בין אם בעזה ובין אם בלבנון. בעזה ההתנגדות עדיין בריאה היא מכוונת לאויב עם המורל והיכולות הטובות ביותר, וזה ברור לאחר הסצנות שהציגה ההתנגדות המראה כוח רגלי ישראלי שהוצב במארב מדויק בבית באל-. אזור חוואז אל-טורקי, ממערב למחנה ג'בליה, צפונית לרצועת עזה, על ידי מלכודת הבית באמצעות טיל "GBU", שנותר מהצבא הישראלי בתוקפנותו נגד רצועת עזה.

באשר ללבנון, הקרב נראה מכריע לשני הצדדים, ותבוסתה של ישראל בדרום ברורה עד כה, שכן היא לא התקדמה קילומטר יותר משלושה שבועות, ולא כבשה אף כפר.

למרות זאת ועוד, ההחלטה לפגוע צבאית בתוכנית הגרעין האיראנית נותרה בעינה, בדומה להשמדת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981 והכור הסורי ב-2007, משום שנתניהו, שעובד במדיניות של "להכות תחילה ואז להכיל חילוקי דעות עם אמריקה", רואה את עצמו כאל הנאמן שלא. הוא מוקף בכוח, ועליו להתקדם בהשגת מה שהחל ב-2010 על ידי הכוונת התוכנית באמצעות התקפות סייבר, כפי שקרה במתקפת "סטוקסנט" המפורסמת. , אבל הפעם בפעולה צבאית ממשית בשטח.

מנקודת מבטנו, אנו מנסים לראות באיזון ובתבונה, כדי שלא נהיה בין האנשים הנואשים שרואים רק את ההגמוניה והעליונות הישראליות הנתמכות על ידי הכוח האמריקאי והמערבי, וגם לא בין החולמים הקדושים של מיתוסי ההתנגדות הרואים. רק הישגי ההתנגדות והקריסה הקרובה של הפרויקט הציוני, אלא אנו צדדים בהכרה בעליונות המדעית, הטכנולוגית והצבאית הישראלית. עם זאת, איננו יכולים להכיר בבלתי נמנע של הגורל עם מציאות נצחית הנשלטת על ידי ישראל. להתעלם מדרך ההיסטוריה שאינה מכירה את שלטונו של כוח אחד לנצח, אלא מזכירה לנו את גורלו של כל אדם יהיר העומד בהתנגדות לאלוהים, לכן, לא ניכנע להיגיון ולכוחו של התוקפן. באמירה שהתנאים שלנו האומללות שלנו והפיגור המדעי והטכנולוגי שלנו יימשכו לדורות הבאים, אבל אנחנו חייבים תמיד ללמוד לקחים ולקחים, להבין את הסיבות לחולשתנו, לפיגורנו ולכישלוננו, ובו בזמן לדבוק בתקווה למען העתיד, ככל שאנו נאחזים בעובדה שהאמת והצדק בצד שלנו.

זה לא אומר שעלינו להיות עדים לשינויים קיצוניים בדורנו או בשנים הקרובות, אבל הימים באים, והניצחון חייב להיות בצד של ההתנגדות כי יש לה את הזכות והנחישות להגן על אדמתה ומולדתה, ו הסוכנים והשותפים יפסידו בהכרח בהימור שלהם.