ישראל תישרף!!

מהלך האירועים המואץ, שרובם נרקמו על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, צוותו הצבאי וחברי קואליציית הימין הקיצוני שלו, בראשות בן גביר וסמוטריץ', הם רק אינדיקטורים לשריפה הקרובה שתטרוף את אדמה ירוקה ויבשה בישראל, ואולי אינדיקטורים לתחילתו של סופו של הפרויקט הציוני והחלום היהודי, המאפשר חזון של עולם ללא ישראל.

נתניהו, לחפות על כישלונו עד לנקודה זו לערער את נחישותה ורצונה של ההתנגדות בעזה, ועל ידי העם הפלסטיני, ולהשיג את היעדים שעליהם הכריז בתחילת תוקפנותו זמן קצר לאחר המבצע ב-7 באוקטובר. להגיע לישראלים שנעצרו על ידי ההתנגדות ולשחרר אותם, וגם כישלונו בגרירת הגדה המערבית נמצאת בכיכר שהוא חפץ בה, כדי להצדיק ביצוע פשעים נוספים נגד אנשים ואבנים, כפי שקורה ועדיין קורה ברצועת עזה. כאן הוא עובר לחזית הלבנונית אולי בניסיון האחרון שלו לשמר את פניו ולשבור את כוחו של חיזבאללה הלבנוני, שמנהל מלחמת התשה מאז תחילת הדרך התוקפנות נגד רצועת עזה התישה את ישראל בכל הרמות. ועקירה את תושביה, בעיקר בצפון, המפלגה עדיין נלחמת ומסרבת להיכנע לתכתיבי נתניהו, למרות המחיר הכבד ששילמה בדמם של מנהיגיה, חבריה, תומכיה ומתקניה התוקפנות נגד רצועת עזה, אבל נתניהו הוא רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת, ומתעקש לגרור את האזור למלחמה אזורית שבה מעורבות אמריקה ובעלות בריתה, ואיראן מעורבת, ומה שקורא לעצמו ציר ההתנגדות, הצלה אותו מפני כישלון, פטור מעונש ואחריות מאנשיו שלו תחילה ולאחר מכן מהחוק הבינלאומי.

לפיכך הוא ממשיך להצית אש ומשתמש בהונאה, שקר והתחמקות כנשק כדי לכסות על כישלונו, ואינו שם לב למצב הפסיכולוגי בו חיים חייליו, מצב התשישות שהחל. להרוס את העצבים שלהם, את חוסר הבית שממנו סובלים תושבי הצפון, ואת המיקום הנמוך מאוד שארצו הגיעה אליו בעולם, ואת המוניטין שלה הרע והמלוכלך, כפי שמתואר על ידי רבים במערב, שנוצר בקרב עמי העולם על מדינתו וצבאו כתוצאה מהפשעים הנתעבים שבוצעו נגד אזרחים חסרי הגנה בעזה, בגדה המערבית ובלבנון מנהיגים על ידי התמקדות באתרים הצבאיים של מה שהוא מתאר בתור - טרוריסטים - אף אחד לא הוזה יותר שהפשעים האלה נגד האנושות אינם אלא פשעי מלחמה, מפרים את כל הכללים המוכרים במלחמות, ומבצעי המלחמה שלהם בהכרח יישאו באחריות אליהם. יוקם עבורם גרדום, וההגנה שמנסות ארצות הברית של אמריקה ובעלות בריתה מפני שאר הלא-ערבים והרשלים לא תועיל להם שהערבים סיפקו זאת עבורם.

נתניהו, הנשלט על ידי מנטליות עקובה מדם ומתפשטת, חווה כעת מצב של אופוריה על ניצחון לכאורה, לאחר שליטתו הרשמית ברצועת עזה והגבלת התקפות לוחמי ההתנגדות - אף שלא פסקו - והריגתו. של עשרות תושבי הגדה המערבית בטול כרם, ג'נין, טובאס, שכם ובחלקים שונים בגדה המערבית הכבושה, והכי חשוב מכל זה, הצלחת המודיעין שלו ומה שהשיג בפגיעה ישירה במנהיגים ובחברי הגדה. חיזבאללה הלבנוני עם המבצעים - ללא ספק, היו איכותיים - אבל הוא מבין שהם כוונו לאזרחים במידה רבה יותר, והוא לא מבין שחיזבאללה הלבנוני הוא ארגון מוסדי גרידא שיש לו יכולות שאין לו שום תנועת התנגדות אחרת להתגבר על פצעיו, להחלים במהירות ולהמשיך במאבק, ומה שמאשר זאת הוא שלאחר התקיפה הישראלית של קבוצת מנהיגיו, הוא שיגר מאות טילים לעומק ישראל, תקיפות שהגיעו למקומות שלא היו יעדים קודם לכן, למרות העובדה שעדיין לא חשף את הנשק האסטרטגי שברשותו המדינה הכובשת, בין שביתותיה, לוחצת עליו להשתמש בו ולהראות אותו לפני השטח, וחוששת שתופתע אם היקף המלחמה. בלבנון מתרחב, שהוא כישלון מודיעיני ישראלי לדעת מה יש למפלגה בכלי נשק אסטרטגיים.

נתניהו עדיין נאחז במנטליות הקיצונית שלו, ומזין אותה ברעיונות של הקיצונים הקיצוניים בעלות בריתו בישראל, בנוסף לתזונה ישירה שהוא שואב מהיהירות של רעייתו שרה, המנסה להפוך ל"שרה איברהים", הנערצת על ידי לפיכך, הוא לא יעצור את התוקפנות המדממת שלו, אולי עד שיסתיימו הבחירות האמריקניות הבאות, ולא אכפת לו מהחברה שלו שמתפרקת ומתפצלת, והוא ממשיך. שבילים היקרים ללבו, שהם העקובים מדם, שמתחילים ליצור עבור הישראלים, ובראשם עמודי החנית, בעיות שמהן לא יוכל להימלט, במיוחד בתי הדין הפלילי והמשפט הבינלאומי, בנוסף להכפלת הצטברות מצב העוינות בחברות הערביות הסובבות את המדינה הכובשת, שהחלו לגבש בתודעתן את השאיפות הציוניות והחלומות היהודיים המאיימים על פרנסתם ובטחונם החברתי ושאינם עוד סוד, ואולי המבצע שביצע השהיד הירדני מאהר אל-ג'זי על גשר המלך חוסיין והריגת שלושה אנשי ביטחון ישראלים והשתתפותם של מאות אלפי ירדנים בהלוויה של גופתו היא העדות הבולטת למדינה המתגברת. של כעס ומתח בחברה הערבית, עם המשך התוקפנות גם ברמה הערבית הרשמית, החלו לצוץ חששות לגבי חומרת השאיפות הללו המאיימות על הביטחון הלאומי הערבי, ועל כך התבטא יותר. מפעם אחת של מנהיגים ערבים, בראשם מלך ירדן עבדאללה השני ונשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, ואזהרותיהם כי נוהגים ישראליים מחוץ לנורמות הבינלאומיות ייצרו אווירה מתוחה שתחרב את האזור כולו, וישראל לא תהיה חסינה מפני אוֹתָם.

הימים הקרובים עשויים להיות גשומים מאוד, אבל הם לא תמיד יישארו מעוננים, שכן יש גורמים שמפריעים זה לזה, המצביעים על כך שישראל עומדת על סף אש הקרובה שתבער מבפנים לאחר סיום המלחמה האכזריות הנהוגה וממשיכה להיות נהוגה על ידי המדינה הכובשת, מהממשלה, הפרלמנטרים, הצבא והמתנחלים, היא החלה להניב פרי בערעור החלום הציוני, פיצול המדינה וסיווגה בין המנודים בעולם להיות מודע היטב לסכנות העומדות בפניה הנגרמות בשל השילוש הקיצוני השולט במדינה, ורודף אינטרסים וחלומות בהקיץ שיובילו אותה להתפוררות, להתמוטטות ולבידוד, ולהאיץ קריסה קרובה, וזה הולך ומתבהר. מהגידול בתמיכה העולמית בזכויות הלאומיות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, והצורך של הפלסטינים ליהנות מהחופש שלהם ולסיים את הכיבוש, אפילו מבעלי ברית קרובים של המדינה הכובשת, שהחלו לחשוב על האינטרסים הפגועים שלהם. העולם הערבי, אז הם התחילו ללמוד איסור על אספקת נשק אליו.

האינדיקטורים מרמזים על מירוץ נגד הזמן שמנהלים הישראלים שחוששים כעת לארוז את חפציהם ולעזוב אדמה שאליה הגיעו מסביבות וחברות שונות זה מליבם ועשו את הבלתי אפשרי להפוך את זה למציאות שלהם הם מרדו נגד כל הערכים, בגדו באלה שהיו פעם מקלט שלהם הם היו נתונים לדיכוי ודמם נשפך ללא רחמים, אבל הארץ הזאת דחתה אותם בפני תושביה. דחו אותם, הרואים בכך חלק מאמונתם, והחלום הציוני הפך בשיא חולשתו, ומכאן האומות הערביות והאסלאמיות מנצלות את מה שלא תמכו בהן במונחים של מאבק ומאבק פלסטינים, ולוקחים את הסיבות ופועלים לפיתוחן על מנת לשרת את האינטרסים של אנשיה, ולשפוך עוד דלק כדי לגרום לאש לבער יותר בישראל כדי להימלט מסיוט המאיים על ביטחונם הלאומי, על ביטחונם האזורי, ואף. ביטחון עולמי.