ד. דלאל עריקאת: עלינו להכיר בירידה שלנו... ושיקום המצב הפלסטיני דורש עשרות שנים של מאמצים אינטנסיביים

מוחמד ג'רדאת: הפיגוע ב-7 באוקטובר בא לענות על שאלות של 76 שנים של ניסיונות לחסל את העניין הפלסטיני

עדנאן אל-סבאח: לא הגיע הזמן לעשות חשבון נפש, כי המלחמה לא הסתיימה, והלקח טמון בסופים, כי השלב הבא הוא קשה

סמאח ח'ליפה: כל הסדר אזורי עתידי לא יתאפשר ללא טיפול בסוגיה הפלסטינית

מוחמד מנאסרה: הפיגוע ב-7 באוקטובר לא השיג הישגים ומנע מהנושא הפלסטיני פתרון עצמאי

כמעט שנה לאחר מלחמת ההשמדה הישראלית נגד רצועת עזה, הפלסטינים מוצאים עצמם עומדים בפני שלב בו עליהם להעריך את ההישגים וההפסדים שנבעו מאותה מלחמה.

The opinions of a number of writers, political analysts, and university professors vary in separate conversations with “ے” about the gains that were achieved from the October 7 attack, but they agree that the ongoing war of annihilation that followed the attack achieved unprecedented popular הישגים בזירה הבינלאומית, במיוחד במה שעוסק בהחזרת הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי.

כמה סופרים ואנליסטים מאמינים שההתנגדות, למרות המכות שספגה, הצליחה לשמור על נוכחותה בסצנות הצבאיות והפוליטיות, כמו כן, למרות דיבורים על הפסקת אש או פתרונות דיפלומטיים, סופרים ואנליסטים מאמינים שהתקופה הקרובה תהיה עדה. הסלמה של המלחמה האזורית.

רווחים ברמה הבינלאומית והפסדים בשטח

בהערכתה לשנה שלמה של מלחמת ההשמדה הישראלית ברצועת עזה, מאשרת פרופסור לדיפלומטיה ויישוב סכסוכים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר דלאל עריקאת, כי ההישגים הפלסטיניים העיקריים היו ברמה הבינלאומית, כדיפלומטיה פלסטינית. הצליח להחזיר את הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי, בין אם באמצעות מאמצים משפטיים או מדיניים.

עם זאת, עריקאת סבור שהרווחים הבינלאומיים הללו אינם יכולים להסתיר את גודל ההפסדים העצומים שספגו הפלסטינים בשטח.

עריקאת מדגיש את הצורך של הפלסטינים להבין שהם הפסידו הרבה, בין אם ברמה האנושית, הפוליטית, החברתית או התרבותית, ומדגיש שההערכה של מה שקרה חייבת להיות ריאלית והגיונית, שכן תהליך שיקום המצב הפלסטיני יהיה דורשים עשרות שנים של מאמצים אינטנסיביים בכל הרמות.

עריקאת מסביר כי הירידה אליה היו עדים הפלסטינים בשנה האחרונה לא הייתה רק במונחים של מספר הקדושים והפצועים הרבים, אלא כללה גם הרס מקיף של התשתיות בעזה, שכן המלחמה החזירה את הרצועה עשרות שנים לאחור, ואלה הפסדים מסיביים אינם יכולים להיחשב כהישג.

גם לאור הדיבורים על יוזמות ופתרונות דיפלומטיים ושלווים, עריקאת מציינת כי ישראל ממשיכה ליישם את הפרויקט הקולוניאלי שלה באמתלות מרובות, כמו חיסול תנועת חמאס או התמודדות עם תמיכה איראנית או טורקית, אך היא מדגישה כי באמתלות אלו חייבות לא להסתיר את האמת הבסיסית היא שישראל מבקשת לספח אדמות פלסטיניות ולהשיג את פרויקט ההתפשטות הקולוניאלי שלה.

עריקאת סבור שממשלת הכיבוש הישראלי הימנית הקיצונית בראשות בנימין נתניהו כבר עשתה צעדים גדולים לקראת סיפוח שטחים, תוך שהותירה את עזה הרוסה, ללא תשתית, כתוצאה ממלחמת ישראל שגרמה להרס נרחב ולהרג מתמשך.

מודאג מהידרדרות המצב הפוליטי הפלסטיני

עריקאת מביעה את דאגתה מהידרדרות המצב הפוליטי הפנים-פלסטיני, שכן לא הושגה התקדמות לקראת אחדות או סיום הפילוג הפלסטיני במהלך 17 שנים, ולא הושג הישג גם שנה לאחר מלחמת ההשמדה, ומציינת. שהמצב הפוליטי הפלסטיני "הדרדר וצריך לשחזר אותו בגדול".

היא מזהירה כי דיבור מחודש על ועידות שלום בינלאומיות עשוי להחזיר את הנושא הפלסטיני לנקודת האפס, במיוחד אם לא תהיה התקדמות מוחשית ברמה הפנימית.

עריקאת מדגיש כי מה שנדרש בשלב הבא הוא להשאיר את עזה במסגרת המדינה הפלסטינית העתידית, מתוך הכרח למנוע את הפיכת הרצועה ל"מדינת עזה", וסיפוח הגדה חייב להיות. מתמודדים, וזה מה שישראל מבקשת.

עריקאת מדגיש את החשיבות של סיום הפילוג הפלסטיני והשגת אחדות לאומית, וקורא להפעלת הארגון לשחרור פלסטין ולהשבת נוכחות ההנהגה הפלסטינית ברצועת עזה, בנוסף להמשך השימוש בכלים דיפלומטיים בזירה הבינלאומית. להשיג את המטרה הסופית של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

ה-7 באוקטובר הוא תוצאה ישירה של פשעי הכיבוש

הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד ג'רדאת מציין כי שנה לאחר מלחמת ההשמדה שפתחה ישראל ברצועת עזה בעקבות הפיגוע ב-7 באוקטובר, הפלסטינים תוהים לגבי תוצאות המלחמה ההיא ומה הושג ממנה.

ג'רדאת מאמין שה-7 באוקטובר היה תוצאה ישירה של הפשעים וההפרות הישראליות המתמשכות, לא רק בעזה ובמסגד אל-אקצא, אלא גם בגדה המערבית.

הפיגוע ב-7 באוקטובר, על פי ג'רדאת, בא לענות על שאלות ארוכות עשרות שנים שנמשכו על פני יותר משבעים שנה, שהיו מלאות במעשי טבח, אי צדק וחיסול מכוון של העניין הפלסטיני בדרכים פוליטיות לא צודקות.

נקודת מפנה גדולה במהלך הסכסוך

ג'רדאת אומר: "הפיגוע ב-7 באוקטובר היווה נקודת מפנה גדולה במהלך הסכסוך, שכן הוא הציב את הסוגיה הפלסטינית בשלב היסטורי חדש, ולמרות האבדות הכבדות והקורבנות הגדולים ששילם העם הפלסטיני, כולל אלפי חללים. ופצועים, והרס התשתיות בעזה, זה... המלחמה החזירה את הסוגיה הפלסטינית לחזית הפוליטית והתקשורתית העולמית, ולראשונה הפך פנים ישראל לזירה של עימות קבוע.

ג'רדאת מציין כי ההתנגדות הפלסטינית הוכיחה את יכולתה לעמוד ולהמשיך, למרות התקיפות החוזרות, בין אם בשדה הצבאי ובין אם בפוליטיקה למרות הירידה בעוצמת הפצצות הרקטות, ההתנגדות עדיין מכוונת תקיפות לסירוגין על ערי ישראל. והתנחלויות, לאור כישלון הכיבוש בהשגת מטרותיו הכריז מלחמה, במיוחד שבירת הרצון להתנגד והחזרת אסיריו.

מנגד, ג'רדאת מצביע על חשיבות התמיכה בחזיתות התמיכה השונות, ובראשן חזית לבנון, שהייתה עדה להסלמה גדולה, שכן לתגובת ההתנגדות הלבנונית למעשי הטבח בכיבוש הייתה השפעה ברורה על התפתחות שדה הקרב, עם הטילים שלה מגיעים לתל אביב.

הסלמה זו, לטענת ג'רדאת, אישרה כי עזה היא עדיין הכתובת והמוקד של הסכסוך, וכי הכיבוש לא הצליח לאבטח את מתנחלי הצפון שנעקרו, ולא הצליח להשיג את היציבות הרצויה.

ישראל חווה משבר היסטורי חסר תקדים

ג'רדאת סבור כי ישראל חווה כעת משבר היסטורי חסר תקדים, המיוצג על ידי חלוקות פנימיות פוליטיות וחברתיות עמוקות ומשבר העצורים הישראלים שננטשו על ידי ממשלת ישראל, בנוסף לשביתות שקיבלה מכמה חזיתות וצירים, שהעמיקו זאת. משבר, וככל שבידודה הבינלאומי נמשך, ישראל נתונה לביקורת גוברת ברמה העולמית בשל מלחמת ההשמדה המתנהלת נגד עזה.

ג'ראדאת צופה כי בתקופה הקרובה תהיה עדה להסלמה, בין אם בפעולות ההתנגדות בעזה או בגדה המערבית, וכן בהרחבת מלחמותיה של ישראל באזור, מה שידחף את ציר ההתנגדות להרחיב גם את חזיתו.

ג'רדאת מציין כי המדינה הכובשת נקלעת היום לדילמה דיפלומטית ופוליטית גדולה, כשהיא עוברת ממשבר פנימי אחד למשנהו, ולמרות כמה הצלחות ביטחוניות, היא לא השיגה את מטרותיה במלחמה, ועדיין תקועה במקום. .

מנגד, ג'רדאת סבור כי הפלסטיני, ללא קשר לשיוך הפוליטי או הגיאוגרפי שלו, ימצא את עצמו בסופו של דבר חלק מציר ההתנגדות, בשל הפשעים המתמשכים של הכיבוש הישראלי, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו.

עדיין לא הגיע הזמן לעשות מלאי של החשבון

בחלוף שנה מאז מלחמת ההשמדה הישראלית ברצועת עזה, מאשר הסופר והאנליסט הפוליטי עדנאן אל-סבח כי טרם הגיעה העת לעשות חשבון נפש, ומציין כי המלחמה טרם הסתיימה וכי הלקח טמון בסיום המלחמה.

אל-סבאח סבור שהנושא הפלסטיני חזר לתאוצה בזירה הבינלאומית, עם גל הסולידריות העולמי הגואה עם הפלסטינים, אך השאלה שהוא מעלה היא: "האם הסולידריות הזו הושקעה באופן שמשרת את האינטרסים של פלסטינים?"

אל-סבאח מציין כי הכיבוש הישראלי עובר שלב מכריע, שכן הוא מנהל את מה שהוא מכנה "מלחמת הישרדות וטענה עצמית".

לדברי אל-סבאח, ישראל, לאחר שנה של מלחמה זו, לא רק מבקשת להחזיר את יוקרתה, אלא היא גם מבקשת לשבור את רצון האחר, ומזהירה כי השלב הבא עשוי להיות עד להסלמה חמורה ואלימה יותר. הכיבוש, לפי אל-סבאח, לא יסכים להישאר שבור, ויהיה מוכן להשתמש בכל האמצעים הזמינים כדי להשיג את מטרותיו.

בנוגע לשנה השנייה למלחמה זו, אל-סבח מאשר כי העם הפלסטיני, על כל פלגיו ופלגיו, מבקש להפסיק את המלחמה, אך הוא מדגיש כי לא זו הדרך שהכיבוש רוצה.

אל-סבאח תוהה על יכולתה של ישראל לסבול עוד שנה של מלחמה זו, ומציין כי "לישראל יש עודף כוח, אבל זה לא יוצר חברה מלוכדת".

ההכרח לחזור להחלטת החלוקה מס' 181 של האו"ם

מנקודת מבטו של אל-סבאח, השלב שלאחר המלחמה קורא להגדיר מחדש את הפרויקט הלאומי הפלסטיני במסגרת מדינית מאוחדת.

אל-סבאח מדגיש את ההכרח לחזור להחלטת החלוקה מס' 181 של האו"ם, הקובעת הקמת שתי מדינות לשני עמים, בהתחשב בכך שדרישה ליישום החלטה זו היא הדרך הטובה ביותר להשיג צדק.

אל-סבאח מאמין שהיציאה לאומות המאוחדות חייבת להתמקד בדרישה ליישם החלטה מוכרת בינלאומית זו, ושאם העולם ימשיך להתעלם מזכויות הפלסטינים, עליו להתקדם לאופציה של "ביטול ההכרה בישראל". ”

אל-סבאח מאמין שהשלב הבא תלוי בשלטון של "ניצחון או תבוסה", והדגיש שהאחדות הפלסטינית היא המפתח להשגת ניצחון.

החזרת הנושא הפלסטיני לקדמת הבמה של הסצנות האזוריות והבינלאומיות

הסופר והאנליסט הפוליטי סמאח חליפה מאמין שהעם הפלסטיני לא יתרגל להשפלה, למרות העשורים הארוכים של כיבוש ועימות, מאז יותר מ-76 שנים של סכסוך מתמשך עם הפרויקט הציוני.

חליפה מציין כי לפני פרוץ קרב "מבול אל-אקצא", הנושא הפלסטיני נעדר מהזירה הבינלאומית, במיוחד לאור הפרויקטים האמריקאים המחודשים שמטרתם להרחיק אותו מהזירה הערבית והבינלאומית, ואחד מהפרויקטים האמריקאים המתחדשים. הבולט מבין הפרויקטים הללו הוא "נורמליזציה", אשר יושמה בפומבי על ידי מספר מדינות ערביות, לאחר שהועברה בעקיפין, אך הקרב על "מבול אל-אקצא" הפך את המשוואה הזו והסב את תשומת הלב של העולם שוב. הנושא הפלסטיני.

ח'ליפה מאשר כי קרב זה שופך אור מחדש על סבלם של הפלסטינים מהרג, השמדה והחרמת זכויותיהם, ושוב הציג את דרישותיהם לזכותם למדינה עצמאית בגבולות 1967, ויתור הגיעו לאחר שדרשו את כל אדמתם, מבלי שהוויתור הזה ישיג תוצאות מוחשיות, אבל כעת, כשהכיבוש הבלתי חוקי של אדמות פלסטיניות נמשך, זכות ההתנגדות להגן על עצמה ועל האדמה נותרה בעינה.

מאחר שחלפה שנה ממלחמת ההשמדה ברצועת עזה, ח'ליפה מציין כי מתודולוגיית ההרג וההרס של הכיבוש אינה חדשה.

ח'ליפה מדגישה את הצורך להעריך את ההישגים והכישלונות של שני הצדדים של המלחמה לאחר הקרב מצד תנועת חמאס, למרות אובדן השליטה שלה על רצועת עזה, היא עדיין השחקנית הראשית בעזה, שבה. מנהיגים, כמו יחיא אל-סנואר ומוחמד אלדייף, ממשיכים לעבוד, גם אם באופן חלקי, בנוסף, חמאס ממשיך לעצור עשרות אסירים ישראלים, כל אלו הנציחו את כישלונה של ישראל בהשגת יעדי המלחמה עד כה.

ח'ליפה סבור כי קרב "מבול אל-אקצא" החזיר את הנושא הפלסטיני לקדמת הבמה של הסצינות האזוריות והבינלאומיות, ומדגיש כי כל הסדר אזורי עתידי לא יתאפשר ללא טיפול בסוגיה הפלסטינית.

ההתנגדות החזירה לעצמה את אלמנט ההפתעה

ח'ליפה מציינת כי ההתנגדות החזירה לעצמה את אלמנט ההפתעה בהתמודדותה עם ישראל, כפי שקרה במלחמת אוקטובר 1973, אך בצורה עמוקה וחזקה יותר, שכן היא הסבה לישראל אבדות גדולות, כולל פינוי ההתנחלויות. רצועת עזה ואזורי הגבול הצפוניים עם חיזבאללה, מה שלא קרה מאז ההכרזה על הקמת המדינה הכובשת.

חליפה מדגיש כי ההתנגדות הפלסטינית, למרות אבדותיה האנושיות, הצליחה לשמור על אבדותיה פחות מהצפוי, בעוד שאבידות הצבא הישראלי גדלות מיום ליום, למרות שהאבידות הקשות היו בקרב אזרחים פלסטינים.

מנגד, חליפה מצביע על ההצלחה הבינלאומית בפתיחת מערכה רחבה נגד ישראל, בין אם ברמת בתי המשפט הבינלאומיים ובין אם באמצעות הפגנות בבירות גדולות, בנוסף לחרם הכלכלי, וספרד ואחרות בהפסקת הסיוע הצבאי לישראל. הוביל לכך שכמה מדינות יכירו במדינת פלסטין.

מנגד, ח'ליפה מציינת כי התערבויות איראניות באמצעות בעלות בריתה כגון חיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות העיראקיות, מהוות אתגר חדש לישראל, במיוחד לאור הסכסוכים והפיצולים הפנימיים בחברה הישראלית על מדיניותה של הארגון. ממשלת נתניהו.

חליפה מדגיש את החשיבות של קריאת הסצנה מנקודת מבט היסטורית, שכן ישראל מתמודדת עם אתגרים ארוכי טווח, בהתבסס על מה שקרה בלבנון כאשר תנועת הפתח גורשה ממנה, אך הייתה עלייתם של פלגי התנגדות חדשים כמו חיזבאללה לאחר הפלישה ללבנון ב-1982.

ח'ליפה אומר: "למרות שישראל הצליחה להשמיד חלקית את חמאס, ויצרה הלם קשה לחברה הפלסטינית שימשיך להדהד בתודעה הפלסטינית והאזורית עוד שנים רבות, ויגרום להם להבין את המחיר שהם עלולים לשלם אם יחזרו על התקפתם. מצד חמאס, הוא יבין שעליו לפתח את היכולות והחזון שלו לתוצאות הצפויות, שכן החטופים אינם עוד קלף מנצח במידה שעליה סמכו, ובכך דור חדש ושונה של התנגדות תיוולד."

מלחמת ההשמדה נגד עזה תימשך בתמיכה אמריקאית ומערבית

באשר לאופי השלב הבא, ח'ליפה סבור כי מלחמת ההשמדה ברצועת עזה תימשך בתמיכה אמריקנית ומערבית, ללא קשר לכל אסון הומניטרי שייגרם ממנה, באמתלה של חיסול תשתית ההתנגדות כ. שלם, לא משנה כמה זמן זה ייקח, וההתנגדות אולי הכינה את מה שהיא יכולה לעמוד במה שהיא תוביל למשוואה חדשה עם חמאס וההתנגדות כבסיס שלה, אם להתנגדות כבר אין מספיק מה להציע לעמוד. תתקיים שביתת נשק והפסקת אש, שיכוון את עמדת ההתנגדות לעובדות פוליטיות חדשות המבוססות על רצועת עזה והמקומות הקדושים ואם ההתנגדות תסתיים ככוח יעיל בשטח, העניין הפלסטיני יחוסל כמדינה עצמאית. להפסיק את שלטון חמאס ולהרוס את ההתנגדות והתשתית שלה, לאחר מכן לסגת מרצועת עזה ולמסור אותה לקהילה הבינלאומית והערבית ולפלסטינים המוכנים להיות חלק מהפתרון, בתנאי של שליטה ביטחונית עם פיקוח ערבי ואמריקאי, תוך כדי עבודה לשיקום רצועת עזה".

בכל הנוגע לחזית הצפונית, ח'ליפה מזהיר מפני אפשרות התרחבות המלחמה עם התערבות ישירה של חיזבאללה, מה שעלול לדחוף את ארה"ב להתערבות ישירה, מה שאומר שהאזור ייגרר למלחמת העולם השלישית, עם אפשרות של כניסת איראן. ישירות בחזית הסכסוך.

ההכרח בהפעלת תפקיד אש"ף ושילוב כל הפלגים בדיאלוג לאומי

במישור הפנים-פלסטיני, ח'ליפה מדגיש את ההכרח להפעיל את תפקידו של ארגון השחרור הפלסטיני, ולשלב את כל הפלגים והכוחות הפלסטיניים בדיאלוג פלסטיני, על מנת להקים ממשלת קונצנזוס פלסטינית לאומית הפועלת לאיחוד עזה והגדה המערבית. .

ח'ליפה קורא לייצא את מחזה האחדות הלאומית הפלסטינית לעולם, כדי לתמוך בתנועת הסולידריות הבינלאומית הגוברת עם הפלסטינים, שהחלה לאחר ה-7 באוקטובר והסלימה במהירות יוצאת דופן.

תנו עדיפות למאבק שליו

הסופר והאנליסט מוחמד מוסא מנאסרה סבור שהפיגוע ב-7 באוקטובר לא השיג הישגים מוחשיים לא במישור המדיני או הצבאי עבור הפלסטינים.

למרות שהמתקפה ומעשי הטבח שלאחר מכן השיגו סולידריות עממית עולמית מהקהילה הבינלאומית, מנאסרה סבורה שניתן היה להשיג תמיכה זו ללא צורך בטבח זה ושפיכות הדמים שנוצרה כתוצאה מכך.

מנאסרה אומר: "על הפלסטינים להיות אומץ להתעמת עם עצמם ולהכיר בכך שניתן היה להגיע ליעדים של עמנו בשיטות אחרות, פחות יקרות, כמו מאבק פוליטי, וללא כל הדם הזה".

מנאסרה קורא לתת עדיפות למאבק בדרכי שלום, אך בכך הוא אינו מתכוון למשא ומתן שהתנהל בעשורים האחרונים, ומתאר אותם כלא מבוססים על יסודות מדעיים או אסמכתאות מוצקות, ולא שימשו כצורה של מאבק.

מנאסרה מסביר כי אין זה נכון לתאר את המשא ומתן הזה כמשא ומתן רציני או מדעי, ומדגיש את ההכרח לבחון את שלב המשא ומתן באופן מקיף ולהעריך את יעילותו והיתכנותו בהשגת שאיפות העם הפלסטיני.

מנגד, מנאסרה סבורה שאחת התוצאות המסוכנות ביותר של 7 באוקטובר היא אובדן הסוגיה הפלסטינית על ידי קבלת החלטות לאומית עצמאית, ומציינת שמצב זה משקף את חוסר היכולת של הפלגים הפלסטיניים, בין אם פתח, חמאס או אחרים. , לנהל את עזה בצורה יעילה בהמשך.

מנאסרה רואה במנהיגים הפלסטינים אחראים לנטישת היוזמה, ומדגישה שהעניין הפלסטיני כבר לא לגמרי בידי אנשיה.

סקירה ביקורתית ורצינית של ביצועי הארגונים הפלסטיניים

מנאסרה מדגישה את הצורך הדחוף בביקורת ביקורתית ורצינית של הארגונים הפלסטיניים על ביצועיהם הפוליטיים, התוכניות, הסיסמאות וכל ניסיון העבר שלהם, וקוראת לזמן מומחים עצמאיים כדי להשלים הערכה זו ולזהות את הטעויות שעשו הפלגים. , אם לגבי המאבק המזוין או אסטרטגיות פוליטיות הוא הציג את הרעיונות הללו וקרא לה במרחב שלנו הוא ההוגה הפלסטיני עבד אל מג'יד חמדאן.

מנשרה מדגישה כי יש להעמיד את התוצאות בפני כולם באופן שקוף, במטרה להתגבר על טעויות וללמוד מהן להשגת התקדמות אמיתית, שכן השגת התקדמות ואימוץ משימות לעתיד תלויה במידה רבה בהערכת המאבק הקודם כולו. הִתנַסוּת.

היעדר חוק חוקתי המסדיר את עבודתן של מפלגות פוליטיות בארץ ישראל

באשר למצב הפוליטי הפנימי, מנסרה מבקרת את היעדר חוק חוקתי המסדיר את עבודת המפלגות הפוליטיות בפלסטין, שאיפשר לארגונים פלסטיניים להיות מזוהים עם מדינות אחרות ולשרת אג'נדות זרות, ועדיף היה להקים החוק כדי למנוע את התלות הזו.

מנאסרה קוראת להקמת מסגרת חוקית ברורה המבטיחה את עצמאותם של ארגונים פוליטיים מכל התערבות חיצונית, תוך צורך להתמקד בבניית מערכת פוליטית פלסטינית מאוחדת המסוגלת להתמודד עם אתגרים פנימיים וחיצוניים, והארגונים הפלסטיניים הקיימים אינם מסוגלים לעשות זאת. להשיג את העימות הזה.

מנאסרה טוען כי אם הפלסטינים לא יבדקו את עצמם ויבצעו ביקורת עצמית אמיתית, הם ימשיכו לחזור על טעויות העבר, מה שיפריע להשגת מטרותיהם הלאומיות והפוליטיות.