עתידה של עזה קשור לתוצאות הבחירות בארה"ב

לאחר שהתברר כי ארצות הברית מבקשת למלא תפקיד מרכזי במסגרת חיסול פרויקט השחרור הלאומי הפלסטיני וחיזוק שליטתה באזור אל מול התפקיד ההולך וגדל של מדינות מתעוררות והתקבצויות בינלאומיות. כיום, המדיניות האמריקנית צועדת לקראת סידור מחדש של הסצנה הפוליטית הפלסטינית והישראלית באופן המשרת את בריתותיה ואינטרסים שלה, ומבטיח "יציבות" יחסית במובן האמריקאי, שהמפלגות הדמוקרטיות והרפובליקניות אינן חלוקות בה, אלא בשיטת פעולה לפעמים, על פי הקובעים של היחסים התרבותיים, הדתיים, האידיאולוגיים והביטחוניים עם המדינה הכובשת, ותפקידה ומעמדה עבור הפרויקט הקולוניאלי העולמי.

לפיכך ניתן לומר כי ישנה מגמה אמריקאית שדווקא מבקשת להגביל את המדינה הפלסטינית ללא ריבונות שעליה מדבר הממשל האמריקני למה שיישאר מהאדמות המפוקות ברצועת עזה לאחר חיסול חמאס או החלשתו משמעותית, וכן מסיימת את משימת השמדתה שמתבצעת כעת עד הסוף. תרחיש זה תומך ברעיון להרחיק את "התיק הפלסטיני" מכל איום עתידי על "ביטחון ישראל" מחד גיסא, ומכין את הקרקע להופעתה של ממשלה ישראלית חדשה שתואמת יותר את החזון האמריקאי של "שלום אזורי", במסגרת פרויקט המזרח התיכון החדש.

באשר לגדה המערבית, נראה שיש תוכנית לפצל את אזוריה לקנטונים מבודדים, כדי להבטיח שלא תהיה ישות פלסטינית מאוחדת המסוגלת לאיים על ישראל וליישם פיתוח בר קיימא עבור עמנו. ישות רחוקה מהכללים הבינלאומיים ומהזכויות הלגיטימיות של עמנו, לאחר הכיבוש הצליחה לחסל את מה שיכל מכיסי ההתנגדות והתאים בה ולהרוג את תרבות ההתנגדות, לנתק אותה מהחממה העממית שלה, כאילו הייתה אחראי להשמדת עמנו, וזה בהמשך למה שקורה כעת במחנות ובערי הצפון במסגרת המסגרת הרחבה והברורה של פרויקט התנועה הציונית במפות ישראל המוצהרות.

על פי חזון זה, ירושלים תהיה כמובן מחוץ לכל משא ומתן פלסטיני-ישראלי אמיתי כביכול, אם משא ומתן כזה יתקיים מאוחר יותר, מה שאני לא מאמין שיקרה על סמך הנתונים הקיימים, וזה תואם את המשא ומתן האמריקאי והישראלי הנוכחי. מדיניות המכירה בירושלים כבירת ישראל וביהדותם של כמה גושי התנחלויות גדולים, בנוסף למציאות בבקעת הירדן ובעיר חברון לאחר שעברו ייהוד פוליטית, כלכלית, ביטחונית ודמוגרפית.

בהקשר זה, לרשות הפלסטינית ה"מתחדשת", על פי התוכנית והדרישות האמריקאיות שהוכרזו שוב ושוב, עשויה להיות תפקיד חובה בתוכנית זו בגדה המערבית לאחר השלמת מיצוי מרכיבי הרשות הלאומית שעלו על פי אוסלו. הסכמים, שהמדינה הכובשת הוציאה לפועל וראתה אותו כגמור, כמו גם תקציביה הכספיים על ידי פיראטיות של הכיבוש והדרישות האמריקאיות-אירופיות לתשלום סיוע, בנוסף לחוסר הגשמה כלכלית ופוליטית ערבית לכאורה. לחצים אמריקאים, והיפטרות מהמורשת ההיסטורית של המאבק של אש"ף ושל התנועה הלאומית, שעמוד השדרה שלה הוא תנועת הפת"ח, שאיבדה רבים ממרכיביה, תפקידה ומעמדה מסיבות לא כל כך נסתרות היום, במיוחד אם תנועת חמאס נחלשת ותוחלף במפלגה אסלאמית בדומה למה שקרה בטורקיה, ושלבי תוכנית הפתרון המוקדם ימשיכו להתבצע והמנטליות של קבלת עובדה מוגמרת תתפשט בלי לעבוד ולהתאמץ לשינוי זה משהו שהחל להופיע בקרב כמה אליטות תרבותיות ופוליטיות ובבקשה תסלחו לי על אי הנוחות שלי.

ארצות הברית, עם דחייתה האסטרטגית ההיסטורית של הזכות להגדרה עצמית עבור עמנו הפלסטיני, עשויה לשאוף לעצב מחדש את הרשות הלאומית הפלסטינית או לתמוך בהנהגה "חדשה או מחודשת" שתהיה לה את המילה האחרונה בהקמתה, עם תמיכה של האיחוד האירופי, במיוחד התורמים שלו, הוא משחזר תוכנית זו במסגרת "אוטונומיה אזורית" "בצורה של קנטונים מבודדים על ידי התנחלויות, הרחבתם וכבישים עוקפים, אך ללא כל ריבונות אמיתית על הארץ, הביטחון". , וגבול, רחוק מצורתה של מדינה ריבונית ותפיסתה הטבעית על פי המשפט הבינלאומי, היא מתקרבת לתפיסת המדינה שהציע טראמפ במסגרת חזונו לשלום ב"עסקת המאה" שנחתמה. זה נדחה על ידי ההנהגה הפלסטינית באותה תקופה.

חזון זה מתיישב כעת עם משחק המשא ומתן על העסקה להפסקת התוקפנות והחלפת שבויים, שאת פרקיו עורך הממשל האמריקני בשותפות עם נתניהו, על פי כללי המשא ומתן של קיסינג'ר שהזכרתי במאמר קודם. דחו ודחו "כן" ו"לא" למה שנאמר בהחלטת מועצת הביטחון לגביו, שתנועת חמאס אישרה אותה, והיום היא נסוגה על ידי האמריקנים וישראל, למרות היותה הייצור שלהם כיוון על ידי הצעת נוסחאות מו"מ חדשות שעלולות להיות בלתי מקובלות על הצד הפלסטיני המשא ומתן, כך שהאחריות לכישלון תופסת עליו, ולכיבוש יינתן זמן ארוך יותר ליישם את יעדיו הנותרים.

מה שקורה היום מצריך מעקב קפדני אחר התפתחויות המצב בשטח, במיוחד בכל הנוגע לסכסוכים במסגרת משברים מחניקים בממשלת ישראל וברחוב הישראלי בכל הנושאים פרט לנושא הכיבוש, והצעד האמריקני לעבר סוגיית עזה והגדה המערבית מבוססת על דחיית היסודות להקמת מדינה פלסטינית ריבונית לחלוטין, למרות העיסוק המוחלט היום, במהלך המאבק האלקטורלי על הנשיאות האמריקאית ונוכחותם של מוקדי מתח אחרים ברחבי העולם, במיוחד באירופה. וים סין.

לכן, הפרויקט הפוליטי הקשור לעתיד עזה מתאפשר לדבר עליו, על שביתת נשק ועל תפקידה של הרשות הלאומית רק לאחר הבחירות האמריקאיות, למרות מאמצי ממשל ביידן-האריס לנסות לרמוז שיש התקדמות שיסייעו למערכות הבחירות שלהם מול הקהילות הערביות ואחרות, ומול האגף הפרוגרסיבי של מפלגתם, בתקופה שבה נראה כי הרעיונות של טראמפ והרפובליקנים ברורים, מצד שני, בטענה ש האריס מבקש להשמיד את ישראל ולערער את עקרונות ארצות הברית, שזה עניין שנכלל בתחרות ביניהם מי מביניהם מספק את השירותים הגדולים ביותר למדינה הכובשת ולאפרטהייד.

הפרויקט הפוליטי הזה מצריך תפקיד מנהיגותי אמריקאי התלוי בחזון המפלגה הזוכה למרות היעדר הבדלים מהותיים ביניהן, שיתוף פעולה ערבי וסמכות לאומית "שונה או מחודשת", על פי התפיסה האמריקאית שהזכרתי, ושונה סוג של ממשלה בישראל שחושבת על עתיד האזור ולא על העתיד הפוליטי לאדם חסר עתיד בשם "ביבי" נתניהו.

לאור הציפיות הפוליטיות הללו, השאלה החוזרת כיום קשורה כיצד להתמודד עם התוכנית המתמשכת והמואצת הזו לאחר שעשתה צעדים נרחבים בשטח, מול היעדר פעולה אפקטיבית להפסקת מלחמת רצח העם, והיותה מרוצה מהתבוננות ללא מעורבות מאוחדת של כל הפלסטינים, בהתמודדות עם הסכנות המתרחשות, לא באמצעות... מלחמת ההשמדה בעזה, והרחבותיה בגדה המערבית בלבד, אלא באמצעות סיפוח חלקים מצפון ומצפון. דרום עזה והחזרת ההתיישבות לפאתיה כדי לשמור על אותה ישות דמוית מדינה במצור. הכישלון בהשגת צורת האחדות הלאומית הנדרשת במסגרת אש"ף, והיעדר חזון ותוכנית ברורים ומשולבים, המונעים רק תגובות או משיכה למיראז' אמריקאי, תלוי בהתעלמות מהזכויות הפוליטיות הלאומיות של עמנו. באמצעות ניהול סכסוכים, שמירה על הכיבוש בצורות שונות ודיון בפרויקטים כלכליים או ביטחוניים ללא ביצוע רפורמות לאומיות, שהפכו לדרישה פלסטינית פופולרית להוות מגן מגן מפני כל הלחצים שמטרתם לכפות מנהיגות בינלאומית מחודשת שאולי לא. להיות לאומי, כל זה יחליש את העמדה הפלסטינית המבוססת על היכולת של עמנו לעמוד באתגרים עם אפשרויות שאינן פתוחות לאפשרויות.

אני לא מתיימר שיש לי את מתכון הקסם לסכל את הפרויקטים הללו ולהתקדם לקראת השגת יעדי שלב השחרור הלאומי, אבל יש קבועים ויסודות הנדרשים למאבק על חירות ועצמאות לאומית בדומה לתרבות של תנועות השחרור העולמיות, ובמקרה שלנו על בסיס אחדות הארץ, העם, המטרה ותרבותן של צורות התנגדות שונות המתגברות... עלות הכיבוש בצורה יעילה ואחראית לפי הנסיבות הקיימות, אשר היה צריך להגן עליו מלכתחילה לאחר ההפיכה השחורה שפגעה מאוד בעמנו, באינטרסים הלאומיים שלו ובמעמדם מול העולם, ולהמשיך בהמשך להרחיב את יסודות האחדות הלאומית בין כל מרכיבי עמנו, במיוחד הנוער, מבלי להגביל זאת לסיעות הפעולה הלאומיות, כך שזה יגדיל את תפקידו ומעמדו של אש"ף מקומית, אזורית ובינלאומית, במיוחד בהקשר של היחסים עם עמי העולם שחזרו להפגין עם פתיחת שנת הלימודים. מסביב לעולם מחד גיסא, ובהתבסס על התמוטטות המנטליות של ההרתעה והטרור הישראליים בהתאם להתפתחות האירועים ולכעסם של העמים הערביים, שייצגה את פעולתו של השהיד מאהר אל-ג'זי במה שהוא עשה באומץ ובגבורה כנקמה על מה שקורה לאחיו הפלסטינים, וגם על הניסיונות האידיאולוגיים הציוניים לשנות את מעמדה של מולדת חלופית על ידי סיכון יציבות ירדן והפרת ריבונותן של מדינות ערביות אחרות.

............

על הפרויקט הפוליטי הקשור לעתיד עזה אפשר לדבר, הפסקת אש ותפקיד של הרשות הלאומית רק לאחר הבחירות האמריקאיות, למרות מאמצי ממשל ביידן-האריס לנסות להצביע על התקדמות שתעזור להם. מערכות בחירות בפני הקהילות הערביות ואחרות.