* הדיכוי והעוני אליהם נחשף העם הפלסטיני עיצבו את המחשבה הפוליטית שלי

* כל מפלגה מהפכנית צריכה לשאוף לשלטון כדי ליישם את תוכניתה.

* המציאות של החשש הפלסטיני היוותה דחף למעורבותנו המוקדמת בפעולה פוליטית

* צעירים הם אלה ששומרים על המומנטום וההמשכיות של התנועות הפוליטיות

את הראיון ערך: איברהים מלחם

האורח שלנו בדיאלוג הזה הוא אורח מחוץ לטקסט. מאחר שנשא בנטל המאבק, הוא עומד בצד השני. בצד השונה...שונה בעמדות שלו, וגם בחייו.

הוא המזכ"ל של החזית העממית לשחרור פלסטין, האח אבו עלי מוסטפא, שנכנס לכלא בגיל ורדים, והיה מהראשונים שהקימו פעולת גרילה, ואחד הראשונים שהקימו את העממית. חֲזִית.

אדם שבחר מתחילת חייו לעבוד בסתר, ולשלם את המחיר על החיים האלה הוא אבו עלי מוסטפא, ששימש כסגן המזכיר הכללי של החזית העממית לשחרור פלסטין מאז הקמתה. לאחר מכן הפך למזכיר הכללי שלו. הוא שימש גם כחבר בוועד הפועל של ארגון השחרור וחבר במועצה הלאומית הפלסטינית.

זה האיש שבחר לחזור למולדתו כדי לבחון את הסלוגן במציאות, ולהחיל מחשבה על החוויה, והכל במסגרת הבדל ברעיונות, נקודות מוצא וסגנון.

אח אבו עלי, ברוך הבא.

ברוך הבא, אח איברהים.

אבל הכניסה המוקדמת הזו לארגון הלאומי גרמה לך לשלם מחיר של חמש שנים בכלא במדבר ג'פר אתה לא חושב שזה היה מחיר גבוה למישהו בגילך באותה תקופה (בן 17) שנכנס לכלא ונמנע. של לימודים באוניברסיטה?

הייתי כלוא כשהייתי בן 19 כי הצטרפתי לתנועה הלאומית הערבית ב-1955, וגם נכלאתי ב-1957.

כניסתי לכלא הייתה תוצאה של אמונתי העמוקה ברעיון, רעיון שהבסיס שלו היה שהדרך לפלסטין היא הדרך לאחדות ערבית, ומשימותינו העיקריות הוגבלו לשלוש משימות: הראשונה הייתה להתנגד לבריתות, כמו מה שנקרא "מדיניות הברית" הייתה נפוצה באותה תקופה, ואני זוכר שהאמריקאים ניסו להיכנס לקו, באמצעות הסיסמה "למלא את הוואקום" במזרח התיכון, כי בריטניה וצרפת החלו לאבד את השפעתן וצבאן. כוח באזור, מה שגרם לאמריקה לנסות לקדם את הפרויקט שלה, אותו כינתה "מילוי הוואקום" במזרח התיכון, ומשמעות הסיסמה הזו הייתה ריבונות אמריקאית כחלופה לקולוניאליזם הבריטי. התנגדות לבריתות הייתה אחת המשימות המרכזיות של כל התנועה הלאומית בירדן. באשר למשימה השנייה, זו הייתה הערביזציה של הצבא. הנהגת הצבא הייתה אנגלית, בראשות מפקד הצבא, "גלוב פאשה", והפלסטינים והירדנים הפנו אליו אצבע על היותו אחד מאלה שקשרו קשר נגד. פַּלֶשְׂתִינָה. כי הצבא הירדני היה חלק מהצבא הערבי שנלחם לשחרור פלסטין, ועבדאללה אל-תאל - מראשי הצבא הבולטים - הצליח לשחרר את ירושלים, והחל להתקדם לעבר קו תל אביב מופץ בפלוג'ה, בעוד הלבנונים והסורים היו בצפון, והמצרים נמצאים בדרום, ולגבי אזור המרכז, יש את הצבא הירדני בפיקוד אנגלי. לכן הקרב שלנו עם הבריטים היה לערב את הצבא ולשחרר אותו מהמנהיגות הזו.

המשימה השלישית הייתה לבטל את האמנה הבריטית...

עבור שלוש המשימות הללו נערך קרב עממי אמיץ, שבו היו הרוגים ופציעות, אני חייב לציין את שמה של הילדה הפלסטינית הראשונה שנהרגה בירושלים: "ראג'א אבו עמאשה".

התנועה הלאומית ניצחה בקרב, וזה הפחיד את בריטניה ואמריקה; בריטניה נסוגה מבחינה פוליטית וצבאית, ואמריקה ביקשה לתפוס את מקומה באותה תקופה, היא שלחה קצין אמריקאי בשם "מאלורי". החלו לתכנן הפיכה נגד התנועה הלאומית, שהגיעה לפרלמנט בבחירות ב-1956, שבה השתתפנו, והיא הוקמה ממשלתו של סולימאן אל-נבולסי, והמדינה החלה להתקדם לקראת יחסים חיוביים עם גמאל עבד אל-נאצר. , וכך התחילו לומר שהמדינה הפכה לנאסריזם.

כאשר משווים בין הקהלים של שנות ה-50 לבין הקהלים של שנת 2000, האם אתה מוצא הבדל בין הקהלים של אז לבין הקהלים של היום?

אני סבור שההבדל הוא אובייקטיבי, לא רק בהיבט הסובייקטיבי, אם כי יש לו השפעה במובן יחסי. האובייקטיביות של הסכסוך באותה תקופה ואופיים וגודלם של הכוחות אפשרו רנסנס לאומי המסוגל להשיג ניצחונות יותר מהיום.

ראשית: ישראל לא הייתה כמו שאנחנו מכירים אותה היום היא הייתה בימיה הראשונים של היווצרותה והתפתחותה, והיא לא הייתה מדינה גרעינית או מעצמה אסטרטגית באזור ולכן, ישראל הייתה מבועתת, לא רק מהתופעה של לוחמי הגרילה, אבל היא גם פחדה מתופעת המסתננים. באותה תקופה, הגורם שריגש את ההמונים היה שהם רצו להיפטר מהצורות הישנות של הקולוניאליזם, והסכסוך היה בעוצמתו ביותר כשפרצה המהפכה האלג'יראית.

המרכיב העיקרי שמטיל צל על אופי המשימות, הסיסמאות והסכסוכים באזור הוא נוכחותו של גמאל עבד אל נאצר, שכן הוא היה מוקד קיטוב במצב הערבי. ג'מאל היה מרכז מנהיגות להמונים הערבים. אנשים עשרות שנים מאוחר יותר, כשהם העריכו את משטרו של עבד אל-נאצר, היו אומרים שהבעיה שלו הייתה בהיבט הדמוקרטי ובמוסדות ובמנגנונים, אבל בתקופה ההיא לא ראינו את כל הפגמים האלה, כי המראה הרווח היה שעבד אל-נאצר היה נגד. קולוניאליזם. הוא שבר את מונופול הנשק כשקנה עסקת נשק צ'כית. עבד אל נאצר היה תואר, והתואר הזה הוא שארגן את התנועה הערבית, והרחוב הערבי היה בן ערובה לאופי המציאות של הכוחות בשטח, מה שחיזק את העצרת סביב הסיסמאות שהוא משיק, והפך את שלו. ההסתה התפשטה כמו אש בשדה קוצים.

אני רוצה לתת דוגמה למה שעברנו במהלך התקופה ההיא התגובה הייתה החלטה אחת מתוך ארבעה קווים שהוציא איגוד העובדים הערבי להחרים את כל אמצעי התחבורה של כוחות האוויר והחיל הים האמריקנים באזור הערבי, ולאחר עשרים וארבע שעות, האמריקנים התרצו ורוקנו את הספינה המצרית.