עקורים חסרי בית תחת הפצצה

בכל פעם שראינו או שמענו את החדשות מגיעות מעזה, והיינו עדים להרס הגדול שפקד את הרצועה, גברו העצב והכעס שלנו, ועם חלוף הזמן התחלנו לשאול: האם די בעצב? האם הכעס שלנו, אותו אנו מפיצים במילים על הנייר, משתדל לנו מול זעקות השכול והעקורים, שמאסו בחייהם בעיצומם של הייסורים היומיומיים, והגיעו לכדי איבוד התשוקה? להישרדות, כשאנחנו שומעים אותם צורחים וקוראים את המצפון שלא זז לאורך החודשים שחלפו מאז המלחמה, ומכיוון שאנחנו בני אדם בשר ודם, אנחנו מנסים כל הזמן לכתוב, לא? להציע התנצלות לעזה ואנשיה, אלא כדי שהתדמית תישאר נוכחת והאמת לא תיעלם, וכדי שאנחנו או העולם לא נתרגל למראות, כדי שייראו נורמליים בתקופה רעה ואומללה .

ערים ושכונות מלאות הריסות, הרס חסר תקדים, גופות ברחובות ופצועים שאינם מוצאים טיפול, בעיצומה של מלחמה מתמשכת ללא עצירה, ודרך מקרטעת מתמדת לסגור עסקה שעשויה לשאת איתה שאריות של תקווה. ועשויה להציל חיים ורכוש מהפצצות והרס, אבל ממשלת הכיבוש היא עדיין עקשנית ומסרבת להפסיק את מלחמתה, והיא ממשיכה בהפצצות ההמוניות שלה על שכונות מגורים. ריבועים ומבנים שלמים עם כל הרצפות שלהם נעלמים מעל פני האדמה.

האסון שחוותה רצועת עזה כתוצאה מהמלחמה המתמשכת הזו הפך אותה לפיסת אדמה חסרת יכולת לחיות עליה, פגועה, וכל מי שחי בה סובל מעקירה לעקירה מאוהל אחד למשנהו, והאוהל אינו מגן עליהם מפני הפצצות מטוסים או כדורי צלפים, ובקיץ חם מאוד, ללא מזון, מים או תרופות.

הם כותבים בדפי הפייסבוק שלהם, הו אלוהים, "לאן נלך?" הזמן שבו נעקרנו לרפיח, ובין חאן יונס לרפיח מעידים הייסורים של העקורים על היקף הסבל שחווים תושבי עזה.

לעקורים בימים אלה אוהלים נערמים על שפת הים הם חיים, כמו שאומרים, כשהים לפניהם והאויב מאחוריהם ומעל השמים, ואין להם מנוס בניסיונותיהם. לִשְׂרוֹד. מחמוד דרוויש אומר בשיר שבח הצל הגבוה, שכתב על המצור על ביירות ב-1982, "שום דבר לא יוצא ממראות הים במצור הזה אתה חייב למצוא את הגופה במחשבה אחרת, למצוא את הארץ באחר גופה, ומצא את הפיצוץ שלי במקום הפיצוץ.. "בכל מקום שאתה מפנה את פניך, הכל מסוגל להתפוצץ עכשיו זה ים, עכשיו זה ים שכולו ימים, ומי שאין לו חול אין לו יָם." השיר ממשיך עד סופו בדמיון הגורלות ובמחזור ההיסטוריה בין ביירות לעזה, במצור, בהרס והרס.
אנו רואים את העקורים עוזבים ממקום למקום, ומאוהל אחד לאחר, ואנו עדים למסע הסבל שהם חווים לאור נסיגה בתקוות ומשאלות, ולאור היעדר קול בינלאומי ברצינות קריאה להפסקת המלחמה, וללחוץ על הכיבוש לסיים עסקה שיכולה להסיר חלק מהסבל מכתפי האנשים המעונים בארץ עזה.

............
ערים ושכונות של הריסות, הרס חסר תקדים, גופות ברחובות ופצועים שאינם מוצאים טיפול, בעיצומה של מלחמה מתמשכת ללא עצירה, ודרך מקרטעת מתמדת לסגור עסקה שעלולה לשאת איתה שאריות של תקווה, ועלולות. להציל חיים ורכוש.