יש הרבה סצנות שעינה של המצלמה לא מגיעה אליהן ברצף המוות היומיומי בעזה שמדמם כבר אחד עשר חודשים, ללא כל סימן לקו הסיום של המפלים הזורמים באופק, שאם היו נשפכים לתוך ים, היה מכתים אותו.
בפנים מטונפות וברגשות מאובקים יוצאים ילדים מתחת להריסות הבניינים שבזכות "בינה מלאכותית" הפכו לקברי אחים למשפחות, פרט לאלה שנועדו לחיות.
בתיאור היומיומי של כתב השטח, מה שמרעיד את חומות הנפש ומדמם את הלבבות מבין עשרות המשפחות המתגוררות באחד המבנים שנהרסו על ידי המטוסים, רק שלוש שרדו ויצאו בפנים פגומות. עשרות נותרו מול גורלם בחיים, והפצועים סבלו מכאביהם עם ילדיהם, לכודים מתחת לערמות של הריסות, מבלי שצוותי ההצלה הצליחו להגיע אליהם לאחר שנגמר הדלק, ועבודת הציוד הצנוע הזה הופסקה, לאור מממדי הטרגדיה.
הסצנות שהמצלמות חושפות הן רק החלק הגלוי של הררי הכאב והכאב החבויים במעמקים.
עצרו את הרוצחים עכשיו!
שתף את דעתך
מה שהמצלמות לא שידרו!