אין דבר כואב יותר, וגם לא מסוכן יותר, מהמוות היומיומי של ילדי עזה, מלבד הרעב שאורב ביניהם, אוכל את גופם הרזה, ומעמיק את תחושות הכאב, האבל, הדיכוי וחוסר האונים שלהם. אבות ואמהות, כשהם מנסים לשווא להשתיק את הרעב שלהם בשינה או עם חתיכת לחם יבש ויבש הוא לא משמין או משוחרר מרעב.
רעב של ילדים מטלטל את הנשמה, מטלטל את המצפון ומחדיר בנשמות שאינן נרגעות מהיפוך המצב ושינוי התנאים, כאב בלב ועצב שהורס את התחבולות בשל אכזריותה המוגזמת, הכבדות. ועוצמת הכאב.

איך אדם יכול לישון כאשר תינוקו הבוכה מתחנן להאכלה משד יבש, או ילדו מתחנן לעזרה לספק ארוחה לפני שהוא ישן על השולחן המתקפל?

בכתבה העולה בראש העמוד, עקב כתבנו ברצועת עזה אחר סיפורים וכאבים עצורים בחזה הכבדים מדאגות וצער, מילדים מורעבים שישנים רעבים באוהלים, מחכים שהבוקר יגיע כדי שיוכלו לעמוד בתור. בתורים ארוכים כדי לקבל ארוחה שתחזיק אותם בחיים...החיים שלא עשו לזה משמעות בין ההריסות, המגיפות, המחלות והאוהלים הקרועים, ותחת זמזום הזמזמים שמאיצים את הילדים לפני שהם מקבלים את חלק באוכל, או זמן קצר לאחר מכן.

זה המוות הנורא מרעב שסמוטריץ' איים על עזה, בהתחשב בצדק שתושביה ימותו מרעב, אם יימלטו ממוות מפגזים וניבים של מטוסים.

לילדי עזה, שננטשו על ידי המצפון האנושי, לא נותר אלא אלוהים שיאכיל אותם מרעב ויגן עליהם מפחד.