מה לעשות? חזית רחבה, משלחת מאוחדת ותכנית משותפת

סבב המשא ומתן האחרון הבהיר כי המטרה העיקרית שלהם היא לא להגיע לעסקת חליפין והפוגה שתוביל להפסקת אש קבועה, אלא לעצור את התגובה האיראנית לתקופה הארוכה ביותר , כדי לא לבזבז את ההזדמנות לכאורה להגיע להסכם לקראת עצירתו לצמיתות זאת במטרה למנוע מהקרבות להסלים למלחמה אזורית שאיש אינו רוצה מלבד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וקבוצתו. ספוג בקיצוניות ובפנאטיות.

המטרה הנוספת של המשא ומתן היא להגיע להסכם שנתניהו מתנגד לו אם תנאיו לא יתקיימו בכניעת חמאס, או סתם הפסקת אש זמנית שלאחריה המלחמה תתחדש בקרוב. כל עסקה שבה ההתנגדות מציגה יריבה ובה מחליפים שבויים כפי שקרה בעסקה הראשונה תהיה אינטרס של ההתנגדות שכן נראה שהיא עדיין עומדת על רגליה, ולא נהרסה כליל כמו נתניהו וצבא הכיבוש תְבִיעָה.

האופטימיות שהפיץ ממשל ביידן, שמתאר כי עסקה נמצאת בהישג יד, אינה משקפת את האמת ההתקדמות שהושגה מוגבלת ושקרית, ובנקודות מסוימות, וישנה ירידה משמעותית והכנסת תנאים חדשים במספר. נושאים, ואינו מצדיק הפצת אופטימיות כי הסכם קרוב.

הדבר הבולט ביותר שקרה במשא ומתן היה מעבר אמריקאי לכיוון העמדה הישראלית, על ידי השארת המסגרת הכללית ומיקוד הדיון בפרטים הפסקת אש קבועה כבר לא על הפרק, גם לא נסיגה מוחלטת החזרת כל העקורים ללא הגבלות.

המעבר האמריקאי לעמדה הישראלית מצביע על כך שממשלת הבית הלבן בחרה שלא להפעיל לחץ על ממשלת נתניהו, על אף שאינה מסכימה איתה לגבי עדיפות העסקה וחלק מתנאיה, וכי משפחות האסירים והאסירים. עצורים, צבא הכיבוש, שר המלחמה ורשויות הביטחון רואים בנתניהו אחריות לאי השלמת העסקה. כי היא לא רוצה שישראל תצא מובסת או לא מנצחת מהמלחמה הזו, אלא היא רוצה להשיג את מטרותיה במלחמה, הכוללות אי הפיכת רצועת עזה למקור איום בעתיד על ישראל. זה מחייב סיום שלטונו של חמאס , פירוקו והפיכת רצועת עזה לאזור בלתי ראוי לשימוש אנושי; הדבר הופך את העקירה לאפשרות גם לאחר הפסקת המלחמה, בנוסף למניעת חזרה של רשות חמאס באמצעות כיבוש ישראלי ישיר, או באמצעות נוכחות של כוחות בינלאומיים או ערביים ורשות מקומית הכופה את אי-החזרה של חמאס, לא במישרין ולא בעקיפין. .

ממשל ביידן גם לא רוצה להפעיל לחץ על ממשלת נתניהו, שכן הראשון הוא ציוני - כפי שהצהיר שוב ושוב - ובילה את חייו בתמיכה בישראל, והוא לא רוצה לסיים את זה בהפעלת לחץ על ישראל. אינדיקציה לכך היא שוושינגטון הסכימה לרוב התנאים של נתניהו, וכן הסכימה לתת לנתניהו נייר המאשר את זכותה של ישראל לחדש את המלחמה לאחר תום תקופת ההפוגה, או במקרה של הפרה כלשהי מצד ההתנגדות אליה. המקורות הזהים ציינו כי העיתון נכתב, אך הוא לא היה זה עדיין לא נמסר לממשלת הימין הקיצוני.

עסקת ביידן-נתניהו פירושה כניעה

יצוין כי מה שנועד להשיג הוא לכפות פתרון שאינו משיג אף אחת ממטרות ההתנגדות (אפילו שחרור של מספר רב של אסירים עם עונשים גבוהים. ישראל רוצה לשלוט בבחירתם וביעד אשר ישוחררו), וכל זה אומר שמה שנדרש הוא עסקה המגלמת את כניעת ההתנגדות, או פותחת הדרך לאופציה אחת היא כניעה תוך ניצול רגישות ההתנגדות להמשך מלחמת ההשמדה. והאבידות הכבדות בקרב אזרחים אלה שמפציצים, מרטירים, פוצעים ומוסדותיהם נהרסים הם האנשים שלהם, משפחותיהם, הלוחמים שלהם, הקדרים שלהם ומנהיגיהם.

באשר לתומכי חיפוש הפתרון בכל מחיר, הדורשים כניעה מוחלטת ומפורשת של ההתנגדות, או באמצעות היעלמותו של "חמאס" לשנים רבות וחזרתו לאחר הופעתו בנוסח חדש ובלבוש מדיני חדש. , כדרישה לעצור את האסון, או בעקיפין בדרישה למסור את האסירים והעצורים לידי ההנהגה הפלסטינית הסמכות הרשמית והסמכתה לנהל משא ומתן ולמסור את נשק ההתנגדות ויציאת מנהיגיה ולוחמיה. רצועת עזה, בדומה למה שקרה בביירות ב-1982; אנחנו מספרים להם שביירות שינתה את רצועת עזה, והיציאה התרחשה לבקשת התנועה הלאומית הלבנונית, ולא הביאה לסיום הנושא, אלא פתחה אופקים חדשים.

כניעה אינה אופציה; כי זה לא יעצור את התוכנית לחיסול הסוגיה הפלסטינית על ממדיה השונים, המכוונת לכלל הפלסטינים, כולל גירוש ועקירת פלסטינים, והראיה הגדולה ביותר לכך היא שהסכם אוסלו ועצירה ומניעת התנגדות בגדה המערבית. לא הביאה לעצירת תוכנית ההתייהדות, הסיפוח והעקירה, אלא שיעוריה גדלו לפני שיטפון אל-אקצא לאחר מכן, התקרב מספר המתנחלים בגדה למיליון.

מי שלא מאמין, שיסתכל על ההצהרות והעצות של דונלד טראמפ לישראל לגבי נחיצות ההחלטיות והניצחון המהיר, וששטחה של ישראל קטן וצריך כניעה יהווה מכה לזכויות הפלסטינים, המטרה הצודקת, גדולה איתנות, והתנגדות אמיצה, וימנע לבנות עליה כדי לסיים את הכיבוש ולגלם עצמאות לאומית.

הקמת משלחת פלסטינית למשא ומתן

הפתרון טמון בהאצת יישום הצהרת בייג'ינג, הקמת ממשלת פיוס לאומית והפעלת מסגרת ההנהגה הזמנית, לרבות הקמת משלחת לניהול משא ומתן בראשות אש"ף ובהשתתפות ההתנגדות. הדבר חוסם את הניסיון לכפות הסכמה לא צודקת על ההתנגדות עם או בלי אישורה, אבל אין. יש רצון פוליטי בקרב ההנהגה הרשמית לעשות זאת.

הישג יחידה גם חותך את הדרך לתרחישים עוינים של "היום הבא". אם הכיבוש נשאר ברצועת עזה במישרין או בעקיפין באמצעות כוחות בינלאומיים או ערביים כדי לכפות רשות מקומית "מקובלת" על ישראל, או סמכות "מחודשת" גם "מקובלת" על ישראל, אין בכך כדי להוות תבוסה נוראה לחמאס או ההתנגדות בלבד, אבל לכל הפלסטינים. כשם שמלחמת ההשמדה, הסיפוח והעקירה הייתה נגד כל הפלסטינים, הדבר יפתח את התיאבון של המדינה הכובשת להאיץ את יישום תוכניותיה שאינן מתאימות לכל כמות של זכויות פלסטינים, ואז נעמוד בפני הקמת "ישראל השלמה" עם או בלי "אוסלו מינוס".

הנשיא וההנהגה יוצאים לעזה

כדי להשיג אחדות, ההנהגה הפלסטינית הרשמית, ובמיוחד לנשיא אבו מאזן, חייבת להיות בעלת רצון להשיגה, למרות העלות שנגרמה כי המחיר של המשך הפילוג גדול יותר, והנשיא שהתחייב לצאת לעזה חייב קודם כל. לשנות את הדרך בה נקט ולא השיג את המטרות הרצויות, ושנית, הוא מנסה להגיע לטול כרם, לג'נין ולאזורים סמוכים אחרים שהוא יכול לבקר בהם כי הם אמורים להיות בשליטתו והיו נתונים להתקפות ש. הוביל לאובדן חומרי ואנושי גדול. עליו להגיע גם לאחדות, שרק תוכל להשיג חזרה מכובדת לרצועת עזה.

למרות האמור לעיל, הנשיא יכול לקיים את הבטחתו ולבקש להיכנס לעזה עם מזכ"ל האו"ם והמסכימים בין השליטים הערביים והמדינות הידידותיות, ומאות ואף אלפי פלסטינים ותומכים בעניין הפלסטיני. זה מכניס את ישראל ללחץ גדול, גם אם הוא לא מסוגל לעשות זאת כתוצאה מדחייה ישראלית, זה מראה על הסבל של עמנו ומאשר שמי שקובעים את גורל רצועת עזה הם הפלסטינים עצמם.

חזית ותוכנית לאומית

אם ההנהגה הרשמית לא תענה לקריאה הדחופה לאחדות, כל המאמינים בצורך האחדות, מתוך הפלגים ומחוצה להם, לרבות ובעיקר תנועת הפתח, ובמיוחד תומכי האחדות הכנים וסיעות ההתנגדות בפרט. חייבים להתאחד בחזית לאומית רחבה המבטאת את הרוב המוחץ הדורש אחדות על כך האחדות השטחית שניכרת באזורים ובתחומים שונים, ונוכחות מתמדת של רוב גדול בסקרים הדורש השגת אחדות משום שהיא. הדרך לניצחון.

חזית זו חייבת להסכים על תוכנית לאומית דמוקרטית המבוססת על זכויות יסוד ומתאימה לשלב הנוכחי. כלומר הוא מציב יעדים שניתן להשיגם בעתיד הנראה לעין מבלי להתפשר על המטרה הסופית.

יש צורך בלחץ פוליטי וציבור מצטבר להשגת אחדות, הכולל הרחבת מעגל המשתתפים בשיח הלאומי ושינוי הגישות המאושרות שלא הצליחו להשיג אחדות. הצטבר לחצים עד כדי יכולת לכפות אחדות על ידי שינוי המפה הפוליטית, והדבר מצריך מאבקים ותנועות שונות הדורשות ומכפות אחדות. הוא כולל ומתחיל באחדות פוליטית ומנהיגותית להתנגדות ותומכי האחדות הרחק מהפלגים, במיוחד מכיוון שמלחמת ההשמדה אינה מכוונת ל"חמאס" בלבד, וגם לא להתנגדות בלבד, אלא לכל העם הפלסטיני, בעבר, בהווה. , והקיום העתידי, והסיבה הצודקת שלהם, לכן, מי שמקריב, עומד איתן, ומתנגד נמצא בצד של ההתנגדות וזכותו להשתתף בקביעת גורלו.

יש לגלם את הסיסמה "שותפים בדם, שותפים להחלטה", והדבר מצריך גיבוש של הנהגה אחת וחדר משותף אחד על בסיס תוכנית משותפת, שבה לא שומעים יותר את "חמאס" מנהל משא ומתן ו"חמאס" מתנגד. אלא שההנהגה המאוחדת מתנגדת ומנהלת משא ומתן, וזה לא ממעיט ב"חמאס" "לא זכותו ולא תפקידו, שכן הוא עמוד השדרה של ההתנגדות, וזה לא מפחית אותה, אלא מגדיל אותה אם היא". מתנגד תחת דגל לאומי בצורה ובתוכן.

הזמן הוא דם וההיסטוריה חסרת רחמים, ואם כל הפלסטינים לא יתאחדו, או לפחות אם לא יתאחדו כוחות ההתנגדות ומי שתומכים בהם, העם לא יסלח לכל מי שתרם להמשך והעמקת הפילוג ומנע השגת אחדות.

הנשיא יכול לקיים את הבטחתו ולבקש להיכנס לעזה עם מזכ"ל האו"ם ועם שליטים ערבים ומדינות ידידותיות, ומאות או אפילו אלפי פלסטינים ותומכים בעניין הפלסטיני. הדבר מכניס את ישראל ללחץ גדול.