הפנטזיה של משא ומתן עם הישראלי

ישראל רוצה לנהל משא ומתן מבלי לשלם את דמי המשא ומתן הזה היא מצהירה כי היא רוצה לחסל את ההתנגדות ולנהל איתה משא ומתן במקביל, ושהיא לא תפסיק לירות אלא תמשיך לנהל משא ומתן, ושהיא לא תשחרר ודאות. אסירים, וכי היא תחזיק את כוחותיה ברצועת עזה באופן שיאפשר לה שליטה ושליטה היא רוצה להפוך את זרימת הסיוע לעוד נשק כדי להעניש ולהדק את השליטה על העם הפלסטיני, וכך המשא ומתן הופך כאילו. ישראל מדברת עם עצמה.

ישראל רוצה לנהל משא ומתן מבלי להכיר, להשתתף או לשתף את העם הפלסטיני ברעיון הישרדותו, קיומו או יכולתו לחיות, כאילו ישראל מנהלת משא ומתן עם עם שקוף או בלתי נראה ולכן, נראה שישראל מנהלת משא ומתן בלבד במידת האינטרס שלה, או הישרדות ממשלתה, או שביעות רצון של הצדדים ללחץ, ללטש את התדמית, להגנה מפני הרוע של בית הדין הבינלאומי, או להסדר מפלגתי פנימי.

לכן המשא ומתן שישראל מנהלת הוא משא ומתן מגוחך, ויש לו צד סרקסטי לחלוטין, הוא מציע ואז מוסיף ומוחק מההצעה מה שהיא רוצה, כדי להפוך את זה לדמיוני, בלתי אפשרי, או שדורש מאה של זמן להסביר. היא משכנעת את הממשל האמריקאי ברעיונות למשא ומתן, ואז חושפת את הממשל הזה באומרו שהוא שינה אותו, שינה אותו או לא הבין אותו כלל, וישראל לא מהססת להאשים את המתווכים בהונאה. , עיוות, חולשה, חוסר יכולת להפעיל לחץ או סחיטה, ולישראל אין בעיה לשלוח משלחת משא ומתן שרק מקשיבה ואינה מדברת, או שהוא מדבר בגבולות, או משלחת לא מחליטה, או משלחת שמפקחת או מיידעת משלחת, או משלחת שיש בה מחלוקת בין חבריה לרשויותיה.

ישראל מבחינה במשא ומתן בין המהותי לפרוצדורלי, בין ההומניטרי לביטחוני ובין הקבוע למשתנה, וכך הסיר מתבזבז יותר ממה שאבד במקור.

במשא ומתן ישראל שקועה בפרטים, עד לאיבוד המסגרות הגדולות, וישראל יכולה לפוצץ כל הסכם על ידי התמקדות בפרטים שניתן לעקוף אם הרצון קיים.

ניתן לומר כי כללי המשא ומתן של ישראל הם כדלקמן, המבוססים על תהליכי המשא ומתן מאז הקמת ישראל ועד כה:

ראשית, חלוקת הנושא לריבועים קטנים המופקדים על ועדות טכניות מיוחדות, כך שנרשמים פה ושם הישגים קטנים וכך הופכת המציאות הפשוטה ממילא למציאות שמתנהלת במשא ומתן.

שנית, שימוש בשיטת השכר והענישה או הגזר והמקל ישראל לא מיומנת במשא ומתן אלא בגלל שהיא חזקה אם לא, היא לא הייתה מסוגלת לכפות אג'נדות, אג'נדות, אפשרויות או חלופות לא היה יכול לשלוט על הזמן, מנגנון המשא ומתן, צורתו, תוכנו, משתתפיו, תקרותיו, הטקטיקה שלו ותאריכיו וכו'.

שלישית, שימוש במנגנון איש הקש, הפניית תשומת הלב, שינוי כיוונים ותחומי עניין, כדי שיהיה קשר הגיוני בין עניינים לא קשורים, וטריפה של הקלפים באופן פתאומי ומבלבל.

רביעית, המשא ומתן שנכפה על ידי ישראל הוא משא ומתן על ביסוס המציאות שנכפתה בכוח, לא המציאות של החוק והזכות זו הסיבה שישראל מבקשת לשנות במהירות את המציאות כך שסדרי העדיפויות והאינטרסים ישתנו העמקת התנחלויות, חזרה על מלחמות וחזרה ושינוי תכניות.

בקיצור, המשא ומתן עם ישראל הוא קשה, מר ולעולם לא מובטח, שכן אין אסמכתאות שלטוניות, אין מחויבות איתנה ואין הסכם קדוש. הכל נתון לפיצוץ ולשינוי בכל רגע, והתירוץ תמיד מוכן אם אתה לא אוהב תירוץ, יש תירוצים ללא הגבלה.

אז מה העצה? איך נוכל לנהל משא ומתן עם ישראל כדי לחייב ולהכריח אותה ליישם את המוסכם?!
התשובה לכך פשוטה..

ישראל משכנעת את הממשל האמריקאי ברעיונות למשא ומתן, ואז מכחישה אותם, ואז חושפת את הממשל הזה באומרה שהוא שינה אותם, שינה אותם או לא הבין אותם בכלל ישראל לא מהססת להאשים את המתווכים בהונאה, עיוות או חוּלשָׁה.