מונה המוות לא עוצר!!

מניין התוקפנות הפלילית של ישראל ברצועת עזה ממשיך לעלות בכל ההיבטים, ואתמול הודיע משרד התקשורת הממשלתי על מספרים עצומים בהיקף של למעלה מארבעים אלף חללים שהגיעו לבתי חולים והיו במעקב מאז השביעי באוקטובר האחרון, בעוד יש יותר מעשרת אלפים נעדרים מתחת להריסות, יותר מ-92 אלף בני אדם נפצעו.

המספרים הנוראיים והמפחידים הללו מציגים תמונה של היקף פשע רצח העם, שישראל מבצעת בשיתוף פעולה עם ארה"ב ומדינות העולם, המתיימרות להיות מדינות של דמוקרטיה ושלום עולמי, שישראל והמדינה מדינות המערב מפרות באמצעות שיטות אכזריות נגד העם הפלסטיני ברצועת עזה, שמראות זאת. המדינות הסכימו לכך כי העם הפלסטיני, מנקודת מבטו, הוא עם טרור.

מניין ההרוגים עולה כל דקה כל דקה, ועדכוני הסטטיסטיקה לא פסקו מאז ה-7 באוקטובר, וממשיכים לעלות בהתמדה, מה שאומר שכל אזרחי רצועת עזה איבדו מישהו קרוב אליהם ויקיריהם, כתוצאה מכך התוקפנות הזו, שגורמת מדי יום למספר ההרוגים של 130 חללים בים התיכון, לפי הצהרותיו של הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, וולקר טורק, שאמר שהיום שבו מספר השהידים מגיע ל-40,000 הוא יום המייצג ציון דרך עגום לעולם, במיוחד מכיוון שרוב הקדושים הם נשים וילדים, בנוסף להצהרותיו כי הרס בתים ובתי ספר בתי חולים ומקומות תפילה חושפים נתונים סטטיסטיים מזעזעים.

הכיבוש ביצע 3,486 מעשי טבח ברצועת עזה, אשר לא יימחקו מהזיכרון, כשהם חולפים מדי יום, נושאים עימם אות צער ויגון, וסיפורי משפחות שנמחקו כליל מהרישומים, ובראשם האל. -טבח בית ספר טבאין, שגבה את חייהם של יותר מ-100 חללים ב-10 באוגוסט, וטבח הקמח שבו מת יותר מ-112 חללים שחיפשו פרנסה טבולים בדם, בעשרים ותשעה בפברואר האחרון. וטבח בית החולים הבפטיסטי שבו הקריבו תושבי עזה 500 קדושים בשבעה עשר באוקטובר 2023.

16,000 חללי ילדים, 11,000 נשים, 165 חללי עובדים במגזר העיתונות והתקשורת, ו-496 חללי סטודנטים, אקדמאים וסטודנטים באוניברסיטאות, שבמגזר האקדמי שלהם מנע הכיבוש יותר מתשעת אלפים תלמידים לגשת לבחינות התיכון, מכללות ואוניברסיטאות, ויותר מ-885 חללים של צוותי עיתונות, היקף מעשי הטבח הנוראים שפגעו באזרחים בתואר הראשון מוכח מעל לכל ספק, מה שמשקף את רצונו של הכיבוש להמשיך במלחמת הנקמה על הדם הפלסטיני, שממשיכה לדמם. , ומספר הקדושים עדיין עולה בחדות ובהתמדה..השאלה היא היכן ולכמה זמן ומי יעז האם המונה נעצר מול דיכוי הכיבוש והעריצות בתקופה של דקדנס וכניעה, ו חסימת כל אופק להגיע לרוגע ושלווה?