"פרויקטים של קדושים קדושים"... והם חיים, חיים... והם קדושים

מדיניות ההתנקשויות הישראליות הטקטיות, בקצב מהיר זה, הפכה למטרה בפני עצמה, ולנושא המיועד לצריכה פנימית, ובאה במסגרת החיפוש אחר הישגים, גם אם פורמליים, הנחוצים לנתניהו-בן גביר הקיצוני. -ממשלת סמוטריץ' בחיפושיה אחר היבטים חזותיים שגורמים לה לדבר על איזה ניצחון זה קורה בשטח, תוך התעלמות מריבונות של מדינות אחרות וחוקים ונורמות בינלאומיות, עם תמיכה אמריקאית ושתיקה מערבית חשודה. מדיניות שאינה מספקת תועלת ואינה משרתת שום מטרה פוליטית, אלא מובילה להגברת האלימות, מסבכת עניינים ומפסיקה את המשא ומתן המקרטע ממילא. לזה מתכוון נתניהו, בנוסף לתקווה לדחוף את הדברים לקראת "מלחמה אזורית" שבה תילחם ארה"ב למען ישראל ובהגנה עליה.

ההתנקשות באיסמעיל הנייה לא הייתה הראשונה בסדרת התנקשויות שביצעה ישראל, וכמובן, היא לא תהיה האחרונה שישראל נקטה בשיטה הזו שוב ושוב, ובכל פעם שהיא מדמיינת, מחוץ לה יהירות, יהירות ויהירות, שהיא יכולה לשבור את רצון ההתנגדות באמצעות גישה זו. אבל ההתנגדות הביאה במהירות מנהיגים חדשים שהיו אינטליגנטים, מיומנים, מאורגנים ואמיצים לא פחות מקודמיהם.

סדרת החיסולים הזו, שמדינת הכובש השחצנית ודעת הקהל המרומתת שלה כנראה מאמינות בה ומאמינות בהן בקלות, היא יעילה, מסיבות רבות, לא המעט שבהן היא הניתוק מהמציאות. לכן, איננו רואים טעם ומשמעות בניסיון לתקן הבנה מוטעית זו של הישות הציונית הפנאטית בשל האידיאולוגיה הציונית הסוטה שלה המייצרת אשליות. במיוחד לאחר שהוכח שגם הרג מנהיגים לא יכול לחסל את ה"רעיון", וגם הרג ילדים לא יכול להציל אותם מאויב עתידי כביכול!

בתקופה שבה מדיניות החיסולים הישראלית ייצגה - במקרים נדירים מאוד - הצלחה אסטרטגית יוצאת דופן שכללה יכולות מודיעיניות ומבצעיות, והחזירה באופן יחסי את מדיניות ההרתעה הרעועה שלהם, ולעתים הובילה במקרים מסוימים לפירוק ארגונים פלסטינים קטנים כגון כמו: "ארגון ספטמבר השחור", עם זאת, "מדיניות" זו לא הצליחה היסטורית לפרק קבוצות בעלות שורשים חברתיים ועממיים ושורשים עמוקים המאפשרים תמיד שילוב של חברים חדשים, ובעלי ניסיון, כישורים והיסטוריית מאבק. להתקדם במהירות לשורה הראשונה כדי לפצות על ההיעדרות והאובדן הזה, כפי שקורה בתנועות הפתח והחמאס בפלסטין או חיזבאללה בלבנון. בהקשר זה מסכם העיתונאי הישראלי רונן ברגמן בספרו האנציקלופדי: (לקום ולהרוג תחילה: ההיסטוריה הסודית של חיסולי ישראל), שפורסם ב-2018, כי מדיניות החיסולים הצליחה כרגע להסיר איומים ישירים ספציפיים, אך "זה לא הצליח לייצר פתרון ארוך טווח לדילמה הביטחונית הישראלית".

אכן, הניסיון הוכיח שככל שישראל תתמיד במדיניות קצרת הראייה הזו, כך גרף ההתנגדות יעלה יותר, כשכל סיעות ההתנגדות הפלסטיניות, הלבנוניות והאחרות מבוססות על הר של יציבות בעקרונות. מורשת אידיאולוגית ורגשית גדולה, וכמות עצומה של דיכוי, ש... יוצרים נכונות להקרבה, חוזק, חוזק, התמדה וסיבולת. מה שאויבי האומה אינם מבינים. התנקשות בגיבורים ומנהיגים היא כמו פיצוץ פצצת דינמיט. זה יגביר את אש המהפכה בתודעת "דור העדים" יותר מאשר "דור הקדושים", שמשקה את ארץ המאבק בדמו, מה שהופך את המולדת להתנגדות. קרקע פורייה לצמיחתם של מנהיגים חדשים. כל התנקשות אינה אלא תהליך של נטיעת זרע חדש, שנובט והופך למאות מנהיגים כוחו של המודל שהם מקימים - הם חיים למרות שהם קדושים קדושים!

לפיכך, צדק המקרה, ונוכחותן של חממות אינטלקטואליות ועממיות, יישארו גורמים חיוניים בהפיכת הדמויות הנרצחות לסמלים של מאבק והתנגדות, והולכת בעקבותיהן, עד להבסה של התיישבות/פרויקט קולוניאלי זה וזכויותיו. הוחזר לבעליהם החוקיים, בין אם הוא ארוך או קצר.

מדיניות החיסולים לא הצליחה היסטורית לפרק קבוצות בעלות שורשים חברתיים ועממיים ושורשים עמוקים המאפשרים תמיד שילוב של חברים חדשים, ובעלי ניסיון, כישורים והיסטוריה של מאבק עולים במהירות לשורה הראשונה כדי לפצות על כך. ההיעדר והאובדן הזה.