למרות חשיבותה של הפסגה, ישראל מתעקשת על התחמקות

יום חמישי מגיע, והמטבח הדיפלומטי עמוס בכל הכיוונים, לאור תנועות בינלאומיות, להגיע לפסגה מכרעת שנערכה בדוחא, ואולי הזדמנות אחרונה, לחלץ החלטה על הפסקת אש ברצועת עזה.

תוצאות הפסגה לא רק ישפיעו על מצב המלחמה והתוקפנות נגד רצועת עזה, אלא ישפיעו על המצב הכולל באזור המזרח התיכון, שכן מה שברור וחד משמעי לחלוטין הוא שהתגובה הפוטנציאלית של איראן וחיזבאללה הפכה קשורה לתוצאות שיופיעו מפסגה זו, איימה איראן כי אי הסכמה של ישראל להפסיק את התוקפנות ולהגיע לעסקת חליפין, או לדחות ולדחות את המשא ומתן, ידחוף אותה לפגוע ישירות בישראל.

ברור שארה"ב, רוסיה ושאר מדינות אירופה הצליחו לשכנע את איראן לדחות את התקיפה האפשרית שלה (מה שאולי לא יקרה בפועל) לפי ההתפתחויות, עד להשלמת המשא ומתן בדוחא ויודעו תוצאותיו השאלה המתעוררת הנה: אילו הצעות ונוסחאות חדשות הכינה ארצות הברית שבאמצעותן תוכל לגשר על הפער וצמצום מרווח ההבדלים, עד להשגת המטרה להגיע להפסקת אש, שתוביל אוטומטית לדחיית התקיפה האיראנית או לעצירתה לחלוטין , ומה תהיה עמדתה אם המשא ומתן ייכשל, במיוחד מאחר שגם איראן וחיזבאללה עוקבים אחר הפסגה הזו, וברור שיש להם משקל והשפעה על הדרך. במשא ומתן העקיף, על ידי התמקדות בדרישותיה העיקריות שזוהו בהצעות 2 ביולי?

אי אפשר לחזות מראש את תוצאות הפסגה, אבל התנועות שקדמו לה, באמצעות ביקורים של מספר פקידים אמריקאים באזור, מעידות שהלחצים גדלו הפעם, בניסיון לכפות עסקת חליפין באמצעות הפסקת אש, אפילו לשלב ראשון, שבאמצעותה יוסר הפתיל המתח באזור, אבל הדבר החשוב במשוואה הזו, כפי שהתרגלנו בסבבים הקודמים, נותר בעמדת ישראל. שעדיין עומדת על תנאיה הבלתי אפשריים לסכל את העסקה עקב לחץ מהימין הקיצוני על נתניהו, להשאיר את ממשלת הימין בעמדתה השלטת, מחשש לנפילתה ממחנה סמוטריץ' ובן גביר, ובכך להזניח את עצורים ישראלים, שכן משפחותיהם הביעו את רוגזם על כך שלנציגות הישראלית למשא ומתן לא הוקצו סמכויות מלאות, וכי המשלחת הוגבלה לייצוג ראש המוסד כאן, הגיבה לשכת נתניהו, לאחר פגישה שנמשכה 6 שעות, שכל חברי משלחת המשא ומתן הישראלית ישתתפו בפסגת דוחא, וברור שזו טקטיקה שבה נוקט נתניהו כדי להשתיק את הקולות הקוראים להגיע להסדר, בצורה דיפלומטית ערמומית, ולנסות לשנות האשמה והנטל על חמאס ומאשימים אותו בשינוי תנאי ההסכמים שהוצעו בחודשים מאי ויולי, אבל האמת היא שנתניהו הוא זה שהוסיף תנאים והגבלות חדשים להצעות הפסקת האש.

למרות חשיבות רבה לפסגה זו, ישראל אינה סומכת כלל על הצד שלה, והיא הצד היחיד במשוואת המשא ומתן שאינו מעוניין בהפסקת אש, ורק מבקש לנצל תנועות ומשא ומתן דיפלומטיים ולהשתמש בהם ככיסוי ל להמשיך בתוקפנותה ובמעשי הטבח שלה נגד העם הפלסטיני.