דו"ח שהוכן על ידי הקרן המקומית להעצמה פלסטינית REFORM קבע כי 70% מהקדושים והפצועים היו ילדים ונשים.

מנכ"ל הקרן, עודאי אבו קארש, הסביר במסיבת עיתונאים שהתקיימה היום, יום חמישי, בעיר רמאללה, כי הדו"ח עוקב במיוחד אחר המציאות של נשים, מתמקד במספר היבטים של חיי העם הפלסטיני, וכן שופך אור על קבוצה של משתנים פסיכולוגיים וחברתיים שמהם סובלות נשים פלסטיניות.

הוא הוסיף כי ל-88% מהנשאלים יש גישה מוגבלת ולסירוגין לחדרי שירותים, ולמעלה מ-70% אינם מקבלים מקלחות נאותות, בנוסף להיעדר כלי היגיינה סניטריים, שמתכונן לדור של נשים הסובלות ממחלות כרוניות.

אבו קארש קבע כי נשים רבות הפכו לאחריות לפרנסת משפחותיהן לאור מות הקדושים של ראש המשפחה, ו-40% מהנשים מקבלות לפעמים אוכל מדי יום, ו-29% אינן זוכות לאוכל מדי יום.

הוא ציין כי קיים חוסר פרטיות ל-78% מהנשים, כתוצאה מגלי עקירה חוזרים ונשנים ומגורים באוהלים צפופים וצפופים.

אבו קארש הוסיף כי בעשרות אלפי משפחות נשים אינן מסוגלות לספק מקורות דלק, שכן הן חשופות לפליטת דלק עצי הסקה, המאיימת על מערכת הבריאות לנשים ברצועת עזה.

הוא הוסיף כי 68% מהנשים חשופות לאלימות פיזית, ו-73% חשופות לאלימות פסיכולוגית במקומות של עקירה במהלך המלחמה, בגלל שהן אחראיות על אספקת מזון כתוצאה ממות הקדושים של המפרנס, ו-89% מהנשים. נשים סובלות מתסמינים של דיכאון והלם, ומדגישות שההשפעות הפסיכולוגיות שנשים חשופות אליהן יישארו אצלן לאחר המלחמה.

השרה לענייני נשים, מונה אל-חלילי, אמרה בתורה כי נשים משלמות את המחיר בתוקפנות נגד רצועת עזה, שכן הן נושאות בתוצאות של עקירה כפויה, אספקת דיור, ביגוד ומים למשפחתן ושמירה על עצמן. גופים בבריאות.

היא המשיכה שהתוקפנות היא לא רק מספרים ואחוזים, שכן לכל פרט במגזר יש סיפור וסיפור, ויש לו עבר, הווה ועתיד, ויש לו חלומות עתידיים.

אל-חלילי הוסיף כי על ידי הרס בתי ספר, ופגיעה בבתי ספר, מורים ותלמידים, בנות הביעו את דאגתן לעתידן בשל שלילתן מהשכלת בית ספר ואוניברסיטאות, והשפעת התוקפנות על המרקם החברתי עקב עקירה כפויה. הקושי להבטיח את צורכי החיים, ואלימות פסיכולוגית תפסו את שיעורי האלימות הגבוהים ביותר שנשים נחשפו אליהם במהלך התוקפנות.

היא ציינה כי טונות הנפץ שהוטלו על ידי הכיבוש ברצועת עזה מאיימות על חייהן של אזרחיות, שכן לנשים רבות אין ידע בהתמודדות עם שרידי התוקפנות, המאיימת על עתידן.

היא ציינה כי המשרד ביקש לערב נשים במאמצי הסיוע וההחלמה, ותכנן לכך עם כל בני הזוג, והתקדמות בחלק מהתחומים, אולם לפי המחקר, 57% מהנשים ציינו כי השתתפותן בחיים הציבוריים מתן הסיוע נמוך מאוד.

היא הוסיפה כי הממשלה הפלסטינית פיתחה תוכניות להבטחת כניסת הסיוע ההומניטרי, לקחה בחשבון את צורכי הנשים, וארגנה מספר פגישות בינלאומיות עם כל השותפים כדי לערב נשים בתהליך הסיוע ובתוכניות ההבראה העתידיות.

היא ציינה כי המשרד מסתמך על מחקרים ועובדות כדי לגבש מדיניות עתידית, לתעד את השפעות התוקפנות נגד נשים ברצועת עזה ובגדה המערבית, כולל ירושלים, ולהעביר אותן לבתי משפט בינלאומיים כדי להעניש את הכיבוש.