רק נתניהו מבקש מלחמה אזורית

מהיום הראשון של המלחמה ברצועת עזה התבררה תמונת המלחמה כי מדובר במלחמת רצח עם עם ממדים מקיפים להשמדת כל מקורות חייהם של אנשים ברצועה הנצורה באש, באוויר, בים. ואדמה, במטרה מאוד ברורה לדחוף אנשים להגירה כפויה בשל חוסר התקווה לשקם את מה שיאפשר לאנשים לשרוד. במהלך עשרת החודשים האחרונים הצליחו הצדדים התומכים בהתנגדות, כמו גם וושינגטון, להחמיץ את ההזדמנות של נתניהו למנוע ממנה לגלוש למלחמה אזורית כדי לערב את ארה"ב, שעמדה וממשיכה לעמוד לצד התוקפנות הישראלית ללא כל עמימות, אך מבלי להיגרר להרחבת המעגל שלה.
ארצות הברית, שסיפקה כיסוי מדיני ו"חוקי" למלחמה זו, שלחה את ציי ציי שלה והקימה גשרים אוויריים וימיים כדי לספק לישראל את כל הנשק והכסף הדרושים לה, ועסקה בניסיון לעשות דמוניזציה להתנגדות הפלסטינית, עשתה הכל. זאת לא רק בשל מחויבותה האסטרטגית לביטחון ישראל ולעליונותה הצבאית, שהפכה לשאלה רצינית, אלא שהתמיכה והנוכחות הזו במימי הים התיכון והים האדום נועדה להעלות כרטיס אדום לבעלות הברית. של מה שמכונה ציר ההתנגדות בהובלת איראן כדי שיימנעו מלעסוק במלוא היכולות שלהם בתמיכה בהתנגדות הפלסטינית, ובאופן שיגביל, מנקודת מבטה, את סכנת ההחלקה לקראת מלחמה אזורית כזו.

מנגד, ההתנגדות הלבנונית הצליחה לכפות כללי התקשרות בהקשר של העמדה האיראנית, שממש לא רוצה לעסוק ישירות במלחמה זו, ולהגביל אותה למלחמת התשה ארוכת טווח, במטרה למנוע תבוסת ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה כך גם לגבי החות'ים וההתנגדות העיראקית, כפי שנקבע הציר וכל מפלגותיו מסכימות שהשתתפותם מוגבלת לעצירת מלחמת העם נגד רצועת עזה. ופתיחת המעברים שלו לסיוע הומניטרי, ולא יותר מזה.

מלחמת ההתשה הזו, שבה ישראל לא הצליחה להשיג אף אחת מיעדיה האסטרטגיים, מלבד הבושה בביצוע רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, רק נתניהו וחבורת ממשלתו הפשיסטית רוצים שהמלחמה הזו תימשך, וזה מה מסביר את המניפולציה המתמדת של נתניהו על האפשרות להגיע לעסקת אש וחילופי שבויים, למרות הודעתו של ביידן על מה שהיה ידוע כיוזמתו, אותה ייחס לישראל, והתווה אותה בהחלטת מועצת הביטחון, שהתקבלה בברכה על ידי ההתנגדות. עם זאת, נתניהו ממשיך לתמרן את העניין הזה, תוך התעלמות מאינטרסים אמריקאיים, בין אם אלה הקשורים לאינטרסים שלו באזור לספק את האינטרסים הפוליטיים האישיים שלו כדי להישאר בשלטון, ולהימלט מכל אחריות על מקרי השחיתות שלו או אחריותו למה שנודע כ"כישלון 7 באוקטובר".

בהקשר זה ניתן להסביר את משחקו של נתניהו והרפתקאתו המתגברת, זמן קצר לאחר ביקורו בוושינגטון, שככל הנראה, למרות חגיגתו בקונגרס מחיאות הכפיים, שמע מפקידיו, ולראשונה שמע רציני. לדבר על ההכרח בעצירת המלחמה, וכדי לסובב את העמדה הזו, נתניהו ביצע את ההרפתקה המסוכנת שלו בכך שהעז לרצח פואד שוקר, "מר מוחסן", המנהיג הצבאי הבולט של חיזבאללה, ולאחר מכן שיחק עם האש טהראן על ידי התנקשות במנהיג תנועת חמאס וראש הלשכה המדינית שלה, המנהיג הלאומי הגדול, איסמעיל הנייה, כדי להציב את ציר ההתנגדות, ראש ואיבר, לפני המציאות של פירוק הציר למונופול על עזה, או תגובה הפשעים שלה שהשפיעו על ריבונותה וכבודה של איראן, וחצו את הקווים של חיזבאללה על ידי פגיעה בפרברים הדרומיים של ביירות. במובן זה, לאיראן אין ברירה אלא להגיב, ולא רק על פי כללי תגובה סמלית להתקפה על הקונסוליה שלה בדמשק, אלא אולי על ידי אישור מחדש של אחדות הציר שהיא מובילה על ידי ביצוע תקיפה מתואמת עם המפלגות שלה.

השאלה שתענה בשעות הקרובות היא האם תגובה כזו תגרור אחריה תגובה ישראלית ובאיזו מידה? האם וושינגטון תצליח להכיל את זה או לא? אופי השביתה, ומידת יכולתה של וושינגטון לרסן את נתניהו באמצעות התערבות אמריקאית ישירה בהדפת התקפות של טהראן ושל צדדי הציר, יקבעו האם האזור נמצא בסיכון להתלקחות גדולה או מוגבלת, והשריפות המשתוללות בו. ניתן לשלוט.

בכל מקרה, למרות מרכזיותו של הנושא הפלסטיני ומלחמת ההשמדה ממנה עדיין סובלת רצועת עזה, הסכנות של המלחמה האזורית החלו להאפיל על המתרחש ברצועה, במיוחד לאור היעדרו של רצועת עזה. חזון פלסטיני מאוחד ותוכנית אסטרטגית המסוגלים לשמור על סוגיית עצירת המלחמה ברצועת עזה ולהתמודד עם המצב מלחמת הסיפוח וההרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית, כולל ירושלים, נמצאת בחזית תשומת הלב הבינלאומית, ותופסת. היתרון של השינויים החשובים בדעת הקהל הבינלאומית, כולל האיום במלחמה אזורית, לפתח את השינויים הללו לכדי קונצנזוס בינלאומי מקיף כדי לסיים את הכיבוש, לאפשר לעם הפלסטיני לקבוע את גורלו ולגלם את ריבונותו על מדינתו העצמאית ירושלים כבירתה, על גבולות 1967, ומציאת פתרון צודק לסוגיית הפליטים על ידי יישום החלטה 194 וכללי המשפט הבינלאומי הקשורים בה. מובן מאליו שהתנאי להשיג זאת טמון רק בהנהגת אחדות לאומית הכוללת את כולם תחת מטריית אש"ף, וממשלת קונצנזוס לאומי מעבר לתקופה שתאפשר לה לבנות מחדש את רצועת עזה ולהבטיח את הסרת המצור עליה, לבודד את תוכניות ההתפשטות של ישראל לספח את הגדה המערבית ולהתכונן לבחירות כלליות מקיפות לכל המוסדות הלאומיים הפלסטינים המאחדים.

השאלה האחרונה היא: מה צריך לעשות לנוכח אי-היענות לצוואה העממית שקוראת לכך זה מכבר, האחרונה שבהן היא הצהרת בייג'ין, שדיו עדיין לא יבש, עד שהצדדים בעלי עניין בהמשך מציאות הפילוג החלו לנסות לערער אותה. עם זאת, אין לנו ברירה אלא למצור ולבודד את כל מי שמתדלק את הפילוג, כי במציאות זה מתדלק את תוכניות נתניהו ותורם להקרבה נוספת על ידי ההקרבה חסרת התקדים של עמנו באשר הם, במיוחד ברצועת עזה.

רק נתניהו וחבורת הממשל הפשיסטית שלו רוצים שהמלחמה הזו תימשך, וזה מסביר את המשך המניפולציה של נתניהו על האפשרות להגיע להסכם הפסקת אש וחילופי שבויים, למרות הודעתו של ביידן על מה שהיה ידוע כיוזמתו, אותה ייחס לישראל.