לחיות את כל חייך בפחד ובציפייה!

הפלסטיני ממתין בימים אלה לעסקה, ואיך אתה יודע מה העסקה בכך, הוא נאלץ לדעת את עמדות הצדדים והגופים המקומיים והבינלאומיים, ואת אפשרויות הצלחתה או לא בזמן, הוא ממתין למשאית הסיוע, ממתין למשכורת, חושש מהטילים, נזהר מהמחסומים ומתכונן לסערה הפתאומית, ומקווה להפסקת אש בעודו סופר את בני משפחתו הנותרים או את אצבעות ידו, בעודו מדקלם את שני מעשי השדים מתוך פחד לבנו, לדירתו, לשדה שלו, לבית החולים ולבית הספר שלו. הפלסטיני חושש מהליכי נסיעה ומהוראות מעבר משכנים ושכנים הוא סופר את שנות חייו כדי לדעת אילו מעברים או מחסומים הוא יכול לחצות, ואילו לא, אולי יגיע למסגד אל-אקצא או לבית אחותו. בנפה אחרת, והפלסטיני חושש לחייו, עומד, ישן או הולך הוא חושש לעצים שלו משיניו של דחפור עצבני, או ממסור של מתנחל זועם עופות הוא חושש מהפרעה של מים, חשמל, דלק ותרופות. הוא חושש מאובדן תעודת הזהות שלו, או האישור שלו. הוא חושש מבנייה בשטח C, חושש מחפירת באר מים בשטח B ומפחד ממעצר בשטח A.

הפלסטיני, כמעט מאה שנים, חושש להביע את השמחה או החגיגה שלו מפחד ממתנות, משוחד ותגמול פתאומי הוא מפחד ממסורים, בלונים, מצלמות, מכלי רכב משוריינים ויריות.

לאורך כל חייו, הפלסטיני מרגיש שהוא חשוף, לא מוגן, ולא מוגן אין לו גדר לשדה שלו, אין לו מנעול לדלת, ואין לו הגנה על הפרטיות שלו. הפלסטיני נאלץ להרים ידיים, להרים את החולצה מעל בטנו, ונאלץ לראות במו עיניו כיצד הורסים את ביתו, או שהוא נאלץ להרוס אותו, והוא נאלץ לראות במו עיניו. איך מסירים את דלתות הארון שלו ושל אשתו, ואיך מובילים את לב הווייתו למקום שאינו מכיר.

הפלסטיני נאלץ לבלוע את הפחד מרגע לידתו ועד מותו, ונאלץ לחיות ללא יכולת להגן על רכושו ולהגן על פרטיותו. לפני שנים רבות, קראתי סיפור קצר שעדיין חקוק עמוק בלב, מאת הסופר עדנאן אל-סבאח. הוא מספר את סיפורו של נער מתבגר שנעצר באקראי באחד מרחובות ג'נין בכיסו מאהובתו, וכשהחייל רצה להחרים אותו, לא הייתה לילד ברירה אלא לבלוע אותו כדי להגן עליו ככל האפשר. הסיפור הזה באמת מסמל את החשיפה הנוראה והנוראה בה חיים פלסטינים.

חיי הפחד והציפייה שהפלסטיני חי במהלך חייו לימדו אותו הסתגלות ויכולת להמשיך ולהמשיך, לימדו אותו דרכי הישרדות ושיטות הישרדות, ועידקו אותו לחלוטין עד שהפך את כל זה למציאת תגובות והמצאת תגובות. . חיים של פחד וציפייה שוברים, מכפיפים ומכניעים פחד לא רק מלמד על מתינות, אלא הוא מלמד כניעות, טיפשות, אינדיבידואליזם, ניצול הזדמנויות ודבקות בהתנהגויות לא מקובלות - עם זאת, במקרה של הפלסטיני - למרות הכל. מצב הפחד והציפייה גרם לפלסטיני להיות מסוגל להבין ולעכל, ואז להגיב ולהדוף. לא ייתכן שאדם או קבוצה יחיו במצב מתמיד של פחד וציפייה מבלי לעבוד כדי לצאת מזה, לא משנה כמה גבוה ויקר המחיר עשוי להיות.

הפלסטיני, כבר כמעט מאה שנים, חושש להביע את השמחה או החגיגה שלו מפחד ממתנות, שוחד ותגמול פתאומי הוא מפחד ממסורים, בלונים, מצלמות, מכלי רכב משוריינים ויריות.