ערב הכרזה של בית הדין הבינלאומי על חוות דעתו המייעצת בתיק שהובא בפניו בנוגע למעמדם המשפטי של השטחים הכבושים, אישרה כנסת ישראל ברוב מוחץ הצעת החלטה הדוחה בתוקף הקמת מדינה פלסטינית. , בין הנהר לים. ההחלטה מהווה את שיאה של שורה של צעדים מעשיים בשנים האחרונות, שבמהלכן הוטלו עובדות בשטח תוך התנשאות של הכוח, בשינוי תכונותיו ובניתוק חלקיו. צעדי הרחבה ומבצעי פיקוח על הקרקע, פתיחת התיישבות פסטורלית, עקירת יישובים בדואים, הרס רכוש, החרמת מכונות חקלאיות והגברת פעולות ההריסה והדחפורים באופן חסר תקדים, לאחר שסמוטריץ' קיבל על עצמו את האחריות על "המנהל האזרחי" בגדה המערבית.

אולי הבולטת מבין התגובות המגוחכות, המבטאות גועל נפש פוליטית, היא עמדתו הרכה של משרד החוץ האמריקאי, שהביע את "חוסר שביעות רצונו מההחלטה, אם היא מתנגשת עם פתרון שתי המדינות"!

לאור ההרג, ההפחדה ורצח העם המתמשכים, שאירועי הדמים שלו נמשכים מדי יום ברצועת עזה, וההסלמה המקבילה בהתנחלויות בגדה המערבית, החנק הכלכלי וסגירת האופק המדיני, השאלה: "מה צריך לעשות ?" כיום, על כל נקודותיה החדות, מהבסיס ועד לראש הפירמידה המדינית, היא מוצגת מול כל המתרחש, לרבות התערערותה המוחלטת והפומבית של המדינה הפלסטינית, ואפשרויות הקמתה כמעשית. המציאות בשטח.

האם המצב, שאינו מצריך שאלה, מחייב קריאה דחופה מכל מוסדות ההנהגה הגבוהים ביותר, לחקור את הגורלות והתוצאות, לאחר ששום דבר לא נשאר מאוסלו מלבד בירת נורבגיה, ולאחר שכל מה שנבע ממנה הפך כמו שאר הקעקוע על גב היד?!