במהלך השנים האחרונות הסתערו כוחות הכיבוש שוב ושוב על האזורים שסביבם התנחלויות, שפונו במהלך הנסיגה החד-צדדית שביצעה ממשלת שרון ב-2005, שכללה את יישובי רצועת עזה ונפת ג'נין, שהעלו דאגה וחשש לתושבי האזור, ובמיוחד לבעלי האדמות הנמצאות בשטחים אלו ובסביבתו לאור החלטת ממשלת ישראל לבטל את ההתנתקות ולחוקק את החזרת המתנחלים.

הנסיגה הישראלית מג'נין דאז כללה את ההתנחלויות: "חומש, טארסלה, סאנור, קאדים, ג'נים וסנור", ולמרות הסרת כל הנוכחות הישראלית מהם, הכיבוש מנע את השימוש בהן, וסירב לאפשר לבעלי קרקעות. ליהנות מהם עד היום.

עדי ראייה סיפרו ל-Al-Quds.com כי כוחות הכיבוש הסתערו שוב ושוב על האזורים והאדמות של "טרסלט סאנור" דרומית לג'נין, וקצינים בכירים מהצבא והמינהל האזרחי נראו מסתובבים באזור, מגרשים את האזרחים והרועות שהיו במקום. שם. אנשי ג'נין עקבו גם אחר ביקורים חוזרים ונשנים של הצבא, קציניו ומתנחלים באדמות ההתנחלות "קדים" המשקיפה על השכונה המזרחית של העיר, הצבת שלטים ועריכת סקר בסביבתה, שם בנו האנשים בתים חדשים. עבורם לאחר הנסיגה.

הגברת האיומים וההתקפות 

בתוך כך, ועדות ההתנגדות להתנחלויות תיעדו עלייה בהפרות של מתנחלים וצבא, התקפות על אזרחים ואיומים נגדם, על רקע חשש להסלמה לאור עידוד ממשלת הכיבוש להחזרת מתנחלים ובניית התנחלויות.

הפעיל חאלד עומר אמר ל-Al-Quds.com כי התקפות מתנחלים הפכו יומיומיות מתחילת השנה, לאור התמיכה וההגנה של הצבא, שהקלה על דיכוי והתעללות נגד אזרחים, במיוחד חקלאים ורועי בעלי חיים.

הוא המשיך: "הכיבוש מנצל את מלחמת העם בעזה כדי לעודד ולחזק את תנועת ההתיישבות, ככל הנראה לקראת השלב הבא, שהוא המסוכן ביותר בפרויקט הישראלי ותוכנית לגלם את תמצית חזון העקירה של הכיבוש. העם שלנו ומחיקת קיומם".

למנוע מאזרחים להשתמש באדמותיהם 

בשטח, החקלאי הפלסטיני משלם את המחיר על מדיניות הכיבוש, כפי שקרה עם החקלאי ריאד עבד אל רחים, שהסביר ל-Al-Quds.com שהוא חי את חייו בחלום לשחזר את האדמה שירש ליד "טרסלט סאנור". יישוב, בשטח של 20 דונם, וכשהשיג את זה, הוא לא עשה את זה הוא יכול להשקיע את הקרקע.

לדבריו, "המצב לא השתנה לאחר הנסיגה. במשך 19 שנים לא הצלחתי לבנות מחדש את הקרקע, ליהנות ממנה או לעבד אותה. הכיבוש מטיל מגבלות חמורות ומונע מאיתנו להשתמש בקרקע".

הוא הוסיף: "איומים ישראלים להחזיר מתנחלים לאזור זה פירושם כיבושו מחדש, ביסוס ההתיישבות, ביזת אדמתנו, ומניעתה, תוך שאנו זקוקים נואשות לעבד אותה ולעבוד בה... מה שקורה הוא איום מסוכן. !"

התקפות פיזיות של מתנחלים 

תמונות הסבל של האזרחים בשפע, כפי שקרה עם האזרח פאדי אל-סייפי, בעל קרקע חקלאית ליד ההתנחלות "חומש", שם נטע תאנים ושקדים. לדבריו, "גדרתי את הקרקע והגנתי עליה, אבל המתנחלים הסתערו והשחיתו אותה, הרסו את הגדר ועקרו את העצים. ההפסד שלי מסתכם בכ-40 אלף שקל, בגלל ההתנחלות והמתנחלים".

החוואי אבו וואטן לא שוכח איך הוא נמלט בנס ממוות מידי מתנחלים לפני זמן מה. הוא אמר, "יותר מ-20 מתנחלים תקפו אותנו, כשהייתי באופן טבעי על אדמתי עם דודי אותנו, והם הכו אותנו." הוא המשיך: "ללא סיבה פתחו עלינו באש, ובדרך נס נמלטנו מהמוות. ואז המתנחלים עצרו אותנו, צילמו אותנו והפציצו אותנו בעלבונות וניבולי פה. סבלתי מחבלות גדולות בכל הגוף".

אין מקום להשקעה לאור התקפות מתנחלים 
האזרח "אבו וטן" החליט לוותר על ביצוע פרויקט השקעה גדול באדמותיו. לדבריו, "מול הכאוס המסוכן הזה, החלטתי לוותר על החלום שלי להשקיע בפרויקט חקלאי גדול באזור, שכן קיימת סכנה מתמדת בשל התקפות ואיומים של מתנחלים, ובכל יום אנו מרגישים סכנה גדולה לחיינו, אז איך נוכל להשקיע באזור?!"

החקלאי עלא חוסיין סבור כי החלטת המתנחלים לחזור מהווה הרס וסכנה גדולה לאנשים, שחלקם נאלצו לפנות את בתיהם הקרובים למתנחלים, ולנטוש את חייהם הרגילים כדי להגן על משפחותיהם. הוא הוסיף, "המתנחלים הרסו את אדמתי ועקרו את הגידולים החקלאיים. האבדות שלי היו כבדות ואף אחד לא פיצה אותי, למרות שהם מחוץ לגבולות היישוב".

הם לוחצים עלינו לעזוב, לעזוב את הארץ ולהקל על סיפוחה, ביזה וגניבה, אבל אנחנו לא יכולים לשאת עוד בהפסדים".

הם מאוימים אפילו בתוך ביתם 

האזרח, עמר נאפי, נאלץ לנטוש את ביתו, אותו שילם "את כל תלאות חייו" כדי לבנות אותו. לדבריו, "החיים שלנו הפכו לגיהנום מאז בניית היישוב חומש מחדש. יש בכל רגע תנועות חשודות שמאיימות על חיינו, עד כדי כך שאנחנו כבר לא ישנים בלילה".

הוא הוסיף: "היישוב נמצא במרחק של 300 מטר מהבית שלי, ובכל פעם שחושך יורד, המתנחלים תוקפים אותנו כל הזמן וזורקים עלינו אבנים אני כבר לא מסוגל לגור בבית שבניתי את חיי, וכל יום אנחנו משאירים את זה בערב, לבית הורי כדי להגן על הילדים שלי ועל המשפחה שלי. ההתנחלות גנבה לנו את החיים ואת החלומות שלנו.

בתורו הדגיש הפעיל פיראס וואהיד את חשיבות המעבר להאצת הקמת ועדות ההתנגדות, ההגנה וההגנה על הקרקע, לאור הקצב המואץ של תנועות ההתיישבות והכיבוש.

לדבריו, "לאור הפרקטיקות המסוכנות הנהוגות נגד עמנו, התחלנו, כפעילים ומתנדבים, בתקשורת ובתנועות להכריז על הקמת ועדה לאומית שתעמוד מול הכיבוש ומתיישביו".

הוא הוסיף: "אסור לנו להיות שאננים או להסס, כי המצב מסוכן מאוד תחת ממשלת הכיבוש, שפועלת בכל הכוח לתמוך בתנועת ההתנחלויות המסוכנת הזו שמאיימת על קיומנו, חיינו ועתידנו. זה הכרחי. לעמוד בתוכניות האלה, בכל מחיר".