עם ונגד כוח והתנגדות

הציבור הערבי הפלסטיני והסובבים אותו, חלק מההמונים במדינות ערב, מתחלקים בין תומכי ההתנגדות לתומכי הרשות, ללא הבהרה או הבחנה, כאילו היו שני אויבים מושבעים או שאתה כאן, או אתה שם, וכל הקללות, ההאשמות והעלבונות מוטלים עליך.

תומכי התנגדות או מאבק הם קבוצות שונות עבור חלק מהם, הכוונה כאן עשויה להיות התנגדות, מאבק או מהפכה מוגבלת בצורה/אמצעי ספציפי, או התנגדות במובן של מרותקים לפלג מסוים. הרעיון של ג'יהאד, מהפכה, מאבק, התנגדות ומאבק בכל הצורות. "תעמולה תקשורתית" עושה גם את תפקידה להגביל את המהפכה או ההתנגדות בהתאם לכיוון המפלגתי שלה, אבל בכל המקרים חלקם נוקטים בעמדת עוינות כלפי מה שהם רואים כ"אויב", כלומר, הרשות הלאומית הפלסטינית.

מצד שני, אנשים רבים הולכים לאיבוד בהגדרה של "סמכות", כך שברגע שהם שומעים את המונח, הם מתחילים לקלל ולא מהססים להעלות האשמות ועלבונות, גם אם הם או ילדיהם - באופן מפתיע - הם עובדים במסגרות של שלטון עצמי או הרשות הלאומית הפלסטינית!
ההבנה הנכונה, לדעתי, של המשמעות של ההתנגדות או המהפכה הפלסטינית, או הג'יהאד או המאבק הלאומי, היא שזה מאפיין של כל העם הערבי הפלסטיני כל העם הפלסטיני הוא לוחמים, מתנגדים ומהפכנים הטפסים העומדים לרשותם, ומתחילת המאה העשרים, או יותר נכון לפני כן.

מי שמגביל את פעולת המאבק לאדם או לסיעתו המנוחה רק מתעב את המאבקים והגבורה של העם הפלסטיני שהוליד אותו, או שהוא מתרגש ברגע וגאה! היא רק תוצאה של מאבקים של מי שקדמו לו לאורך שנים ועשרות שנים, והיא אינה מוגבלת רק לו, לרעיון שלו, לארגונו, להשקפתו או לשיטתו.

בואו נסתכל על האויב המושבע! בין ה"מהפכנים והנגדים" ההיפותטיים ולא הממשיים, הם "המהפכנים האחוריים" שהם פעילי בורות, תסיסה והאשמות, או מהפכני מקלדת, ומעבר לטלפון הנייד שנמצא רק בידיהם, כך לשונם. - בלי שום פעולה - ערמו האשמות ועלבונות על מה שהם מכנים סמכות הכופרים או הבובה או כניעה, או כל האשמות שתרצו.

עם אותו היגיון של הפרדת מושג ההתנגדות או המהפכה בין הרעיון, האמצעים והאנשים במפלגה, אנו יכולים לומר שרעיון הממשל, ההנהגה, הסמכות או השלטון של כל עם, כולל הפלסטינים , בין אם זמני (שלטון עצמי) או קבוע (במסגרת המדינה), הוא הכרחי לחלוטין כי האלטרנטיבה לניהול המדינה על ידי בעליה היא כאוס או שלטון ישראל. לכן, הבה נשאיר רעיון זה להתבוננות, שכן לפלסטינים יש את הזכות לשלוט בעצמם בתוך הרשות הלאומית הפלסטינית (המסדרון הזמני והחובה של המדינה, שזכותו ויש לה). תעיד על כך העובדה שהבנה משותפת זו של "הרשות" המחייבת התבססה בין כל הסיעות, לרבות "חמאס", שהשתתפה לקראת הבחירות שנדחו ב-2021, ובהן נכנסה למשא ומתן עם התנועה הפלסטינית לשחרור לאומי - פת"ח וכמעט הסכימה איתה להיות ברשימה אחת בין שתי הפלגים, אך היא הצדיקה את כניסתה לבחירות שקדמו להפיכה ב-2007 בכך שהסכמי אוסלו הסתיימו, אז אנחנו נכנסים ל- בחירות! לכן, הרעיון של ההכרח בסמכות/שלטון/מנהיגות, אפילו מקומית זמנית, עבור העם הפלסטיני בפנים הוא רעיון מקובל על כל הפלגים, ללא קשר לחוסר הסכמה ביניהם.

מושג הסמכות השני מקושר לאחד או יותר משלושת המרכיבים הבאים: סמכות במובן של ביצוע לקוי של הרשות, לרבות מה שהם מכנים "תיאום ביטחוני" על פי תפיסתם, למרות יישומו של חמאס באותה מידה. מובן ברצועת עזה - קראו לזה "שליטה בשטח" - תקופת התיקים הפיננסיים של נתניהו-אל-עמאדי במובן של אנשים שיש להם נקודות שליליות, כישלון או חוסר יכולת, ותיקים שמגנים אותם, או סמכות כמו תוצר של הסכם שלדעתם הסתיים.

מהבירור הקודם, אנחנו מסכימים ולא מסכימים! אנו מסכימים על המושג מאבק ומאבק, מכיוון שזו זכותו של כל אדם תחת כיבוש. אנו עשויים לחלוק על השיטה, העיתוי והמנהיגות, כל עוד הם מופרדים מנהיגים פוליטיים חייבים גם לבקר כדי להעריך או לשנות את האמצעים, האנשים או הדרך, ולא להסכים עם ירידה.