וועדת לענייני אסירים ואסירים לשעבר ומועדון האסירים נמסר כי הנהלת בתי הסוהר הכיבוש סירבה לאפשר ביקור אצל האסיר החולה מואטסם רדאד (בן 42) מטול כרם, לאחר שהועבר מבית הסוהר "עופר" לכלא. "מרפאת הכלא רמלה", שם נמקים מספר עצירים הסובלים ממצבים קשים וכרוניים.

ברשות ובמועדון הסבירו היום, א', בהודעה משותפת כי רדאד, הנחשב לאחד המקרים הרפואיים הקשים בבתי הכלא הכיבוש, עבר העברה מכלא "רמלה", שם שהה למשך תקופה. תקופה ארוכה בטרם הועבר לאחר התאריך 7.10 לכלא "עופר" בו עמד בפני עבירה רפואית כפולה בכך שנשלל ממנו ולו את הטיפול המינימלי שניתן לו לאחרונה, לאחר שהגיש בקשה להעברתו כלא "עופר" עקב ההידרדרות שחלה במצבו הבריאותי והסיכונים לגורלו, הוחזר באמצע מאי האחרון לכלא "רמלה", ומאז העברתו מסרבת הנהלת הכלא לאפשר לו לְבַקֵר.

ברשות האסירים ובמועדון האסירים אישרו כי החשש מגורלו של האסיר רדאד גובר, לאחר שהתקבל מידע כי הוא הועבר לפני למעלה משבוע לבית חולים חיצוני, ולמרות ניסיונותיו של עורך הדין לברר היכן. הוא הועבר ומצבו הבריאותי, הנהלת הכלא לא חשפה את מיקום העברתו עד היום. היא סירבה לאפשר לעורך הדין לבקר אותו.

האסיר רדאד הוא אחד ממאות אסירים חולים בבתי הכלא, שמספרם גדל באופן חסר תקדים לאור פשעי העינויים, הרעבה ופשעי הרפואה השיטתיים, שהיוו את הסיבות העיקריות למות אסירים מאז תחילת הדרך. של מלחמת ההשמדה המתמשכת.

אחד האסירים ששוחררו מכלא עופר העביר מסר מהאסיר רדאד לפני שהוחזר לכלא רמלה, בו אמר: "אני מרגיש בתוכי שאני השהיד הבא בבתי הכלא הכיבוש. מצבי מידרדר מדי יום. ובמהלך החודשים האחרונים סבלתי מהתעלפות מתמשכת, והמעיים שלי מדממים מדי יום, דופקי הלב שלי לא סדירים עם עלייה מתמדת בלחץ הדם, בנוסף לקוצר הנשימה, ואני כמעט נחנק ללא הקלה. בנוסף לכאבים החזקים שמהם אני סובל בגב ובמפרקים אני סובל גם מקשיי שינה, והמילה היחידה שאני מקבל מהסוהרים היא (אתם מתים, מתים כאן). בכל דרך אנחנו מתים מדי יום אנחנו עצורים בתאים, נצורים על ידי רעב, צמא, דיכוי, התעללות ועינויים, ונמנעים מתנאי המינימום של שירותי בריאות.

רשות האסירים ומועדון האסירים הטילו פעם נוספת את הנהלת בתי הסוהר הכיבוש בישראל באחריות מלאה לגורלו של האסיר ראדד וכל האסירים בבתי הכלא הישראלים, שכן פשעי הכיבוש נגדם המשיכו להסלים.

באותו הקשר קראה משפחתו של האסיר החולה ראדד להמשך לחץ בניסיון לספק את רמת הטיפול המינימלית שניתנה לו למרות אופיו המצומצם בעבר מאז תחילת התוקפנות המתמשכת, הנהלת הכלא לא עשתה זאת סיפק לו את התרופה שנרשמה לו, לאור מצב הדאגה הרב לחייו.

ועדת האסירים ומועדון האסירים חידשו את דרישתם לנחיצות לפתוח בחקירה בפיקוח בינלאומי בעניין הפשעים וההפרות החמורות שבוצעו נגד אסירים בבתי הכלא והמחנות של הכיבוש, כהיבט של רצח העם המתמשך נגד עמנו בעזה. .