מה רוצים הקיצונים הדתיים בישראל?

בהקשר של פוליטיקה קיומית ופחד מהשכונה אמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, "מהות הבעיה הביטחונית שלנו היא עצם קיומנו, וזו המשמעות הנוראה של הבעיה הביטחונית שלנו". משמעות דבריו של בן גוריון היא שקיים קשר אורגני ובלתי נפרד בין ביטחון לקיום, שכן בעיית הביטחון שלו נחשבת לבעיה קיומית ממדרגה ראשונה, כלומר קיומה או אי-קיומה של ישראל קשור לביטחון. השר הקיצוני בממשלת נתניהו, ישליאל סמוטריץ', אומר כי הקמת מדינה פלסטינית ליד ישראל תהווה איום קיומי על מדינת ישראל. הוא דיבר בפומבי על איום קיומי, כלשונו, אך לא דיבר על אמונתו הדתית, הרואה בגדה המערבית חלק בלתי נפרד מהתורה. למרות שהוא חדש בזירה הפוליטית, הוא מתייחס לעולם מנקודת מבט אחרת, שהיא ביטחון, טרור ומה שקרה לישראל בשביעי באוקטובר האחרון.

מאז הקמתה ביקשה התנועה הציונית להקים מולדת לאומית ליהודים, ובלבד שתזכה מלגיטימציה מהקמתה, כלומר באישור שטחה של המדינה המתהווה וקבוצת המעצמות. מכאן, שהמייסד והמנהיג הראשון של התנועה, תיאודור הרצל, החליט לקבל את אישור האימפריה העות'מאנית להקים מולדת לאומית ליהודים בארץ ישראל, אולם הדחייה הגדולה של הסולטאן עבדול חמיד השני דחפה אותו לחשוב פנימה כיוונים אחרים, כמו אוגנדה ולפעמים אל-עריש במצרים, מלבד הניסוי בארגנטינה. על פי האמונה היהודית, כל ההיסטוריה העברית הייתה בגדה המערבית, לטענתם קמה מדינת "ישראל העתיקה" וכן מדינות "יהודה" ו"ישראל" לאחר חלוקתן במדינה. הגדה המערבית. היהדות מייחסת לעצמה את מורשתם של הנביא דוד ושלמה הנביא עליהם השלום ממלכת "ישראל" הוקמה בצפון הגדה המערבית, ובירתה באותה תקופה הייתה שכם "שכם" ונקראה שומרון (שומרון). ), ואילו ממלכת "יהודה" הוקמה בדרום, שבירתה היא ירושלים, המכונה "סומרון", כך ששמה של הגדה המערבית, לפי האמונה היהודית, הופך ל"יהודה". ושומרון", השם ש"ישראל" נותנת לגדה המערבית עד היום, תוך שהיא מסרבת להכיר בשם הפלסטיני.

לפיכך, ברור שגל ההתנחלויות ששטף וממשיך להאיץ באזורי הגדה נשא בתוכו שינוי ניכר בהרכב הדמוגרפי של המתנחלים בכל אזורי הגדה המערבית וירושלים, ואינו משקף. אופי ההרכב הדמוגרפי של כלל האוכלוסייה. מה שממשלת ישראל עושה בפלסטין הערבית הכבושה, במונחים של ניסיונות להתרחב ולהתיישב, לספח עוד אדמות פלסטיניות, ולבנות דיור והתנחלויות, לא יכול להיקרא תופעה קולוניאלית חדשה במחשבתו של הכובש הזה, אלא מדובר בתופעה קולוניאלית חדשה. מחשבה נטועה בשורשי ההיסטוריה של המדינה הכובשת מאז הקמתה.

על פי מגמה זו, גילוי השנאה לפלסטינים והקריאה להיפטר מהם הופץ על שפתיהם של מנהיגים ציוניים, והפך יותר לתפוצה בקרב קיצונים יהודים, לאחר שריפת והריגתו של הילד מוחמד אבו חודיר בירושלים. בשנת 2014, שריפת משפחת דוואבשה, מות הקדושים של האב והאם ושל ילדם התינוק, והשחתת בנם השני בכפר דומא, השוכן בצפון הגדה המערבית, ב-2015.

די להוכיח זאת שהנושא היסודי ביותר במדיניות חומת ההפרדה, שכן בניית חומת האפרטהייד בירושלים לא נועדה למנוע את מה שישראל כינתה "פעולות טרור וחבלה", אלא על מנת להשלים את ההפרדה המוחלטת. בידודה של ירושלים מהמציאות הגיאוגרפית שלה ומהמימד הערבי-פלסטיני שלה, ולדחוס אותה לתוך סביבה יהודית, רעיון החומה לא היה רעיון חדש, אלא הוא היה רעיון ישן מאוד עוד לפני שהיה נוכחות יהודית משמעותית בפלסטין. מבחינה דמוגרפית, הציונים הראשונים התעלמו בכוונה מנוכחות העם הפלסטיני על אדמתו המאוכלסת, וציירו סצנה שקרית של פלסטין כמדבר ריק, הממתין למתיישבים יהודים. בנאומיו של הרצל לפני ששת הוועידות הציוניות, וכן בספרו שכותרתו "מדינת היהודים", לא הוזכר האוכלוסייה הערבית הילידית, אלא פעם אחת. זה ביסס את השקר שהסופר הציוני האנגלי, ישראל זנגוויל, שאל ב-1882 מתנועת "הציונות הנוצרית" והלורד שפטסברי, ולאחר מכן הזכיר אותו במאמר שפורסם במגזין "New Liberal Review" ב-1901. ש"פלסטין היא ארץ ללא עם שחייבת לתת לעם ללא אדמה.

בנוסף לאמור לעיל, הגיע המיתוס של כיבוש פלסטין, והממד הקולוניאלי הטהור נקשר עם הממד התנכי, והמהפכה הגדולה בתורת "המושיע". ראה בכניסה ובכיבוש לארץ ישראל לא קשור לשיבת ישו, אלא שיש להקדים לזה כיבוש פלסטין כהקדמה להופעתו של המשיח המושיע, וזה מה שאנשי "נטורי קרתא". ואחרים מתנגדים. בקיצור, הקיצונים הישראלים רוצים את פלסטין מהים ועד הנהר, וכל דבר אחר אינו מתקבל על הדעת אם זה יוביל להרג והתנקשות בקרב היהודים, כפי שקרה לנשיא ישראל לשעבר יצחק רבין.

הציונים הראשונים התעלמו במכוון מקיומו של העם הפלסטיני על אדמתו המאוכלסת, וציירו סצנה שקרית של פלסטין כמדבר ריק, הממתין למתיישבים יהודים.