הצעת עסקת ביידן: כיכרות עזה ולבנון פותרות עמדות

יש להעמיד את הגורמים הדוחפים לקראת הסכם בין ישראל להתנגדות הפלסטינית בעמדתם הנכונה בקנה מידה של (החשוב, החשוב והחשוב ביותר), בדחיפה של ישראל להפסיק את מלחמת ההשמדה, להיכנע ל את תנאי ההתנגדות, ולראות את ההשפעה של מה (החשוב ביותר) על פעולת הגורם (החשוב והחשוב ביותר).

סתירות פוקדות את ישראל 
חשוב לראות את ההשפעה של גורמים פנימיים בישראל, שהם רבים. הסתירות הפנימיות בין הרמה המדינית, המפלגתית, הצבאית והביטחונית, הכישלון החמור בהשגת יעדי המלחמה המוצהרת בהתנגדות, וההתרחבות וההרחבה של ההפגנות הדורשות עסקת חילופי שבויים, צמצמו את מרווח התמרון עבור ראש הממשלה הפשיסטית, לאחר שבידן הכריז על ההצעה. זה נכון ובסופו של דבר ידחוף את הממשלה הפשיסטית להיכנע, גם לאחר עוד דם פלסטיני.
אבל נכון גם שכל הסתירות הללו הן בעצם תוצאה של כישלון מלחמת ההשמדה להשגת המטרות המוצהרות: לא פירוק ההתנגדות, לא חיסולה, למרות אבדותיה החמורות, וללא סוף (של חמאס) שלטון אזרחי, שכן כל הדיווחים הישראלים והבינלאומיים מצביעים על חזרתו של חמאס להפעיל את סמכותו באתרים מהם נסוג צבא הכיבוש, ולא יהיה שחרור אסירים ישראלים, וגם עקירת תושבי רצועת עזה, מטרה הכריז באקסטזה של ההזוי הגזענית של ניצחונו בשבועות ובחודשים הראשונים. כל זה לא היה קורה לולא האיתנות של עמנו ברצועת עזה, למרות ההקרבות הנוראיות, וללא ההתנגדות והישגיה בשטח. מה שהכי חשוב בהנעת הסתירות בתוך ישראל הוא בדיוק פעולת השטח של ההתנגדות.

ישראל נמצאת בבידוד חסר תקדים 
באשר לבידוד הבינלאומי של ישראל, זו הפכה לאקסיומה, ואין לזלזל בה, והיא עשויה להיות הגורם החשוב ביותר בהסכמה של הממשלה הפאשיסטית לתנאי ההתנגדות. ישראל ספגה מהלומות רבות מאז פברואר האחרון, החלטת בית המשפט לצדק להאשים אותה ברצח עם, החלטת התובע הפלילי והכרה של ארבע מדינות במדינת פלסטין, תוך ציון כי חקירות פליליות נמשכות וראשי ישראל רבים, כצפוי, ממתינים לתורם להכנס לכתב האישום.
במקביל לתופעה היסטורית זו, בכל מובן המילה היסטורית, דעת הקהל הבינלאומית, העממית והסטודנטיאלית, מתרחבת לכדי התקוממות עולמית הנוקטת עמדה נגד הנרטיב הישראלי ומתלכדת בתמיכה ובתמיכה בנרטיב הפלסטיני. המרד הבינלאומי הזה יכול להיחשב סיבה להרחבת בידודה של ישראל, אבל מה שחשוב יותר הוא ההתנגדות עם האיתנות המופלאה שלה, השיח הפוליטי שלה המשקף את השיח של תנועת שחרור צודקת ולגיטימית, והקמפיין התקשורתי, בדרך כלל צעיר. , ברשתות החברתיות, עם השפעה פוליטית ותקשורתית עצומה על תדמיתה השערורייתית של ישראל והפרקטיקות שלה, הייתה לכך השפעה ישירה על צמיחת קמפיין הסולידריות מחד, ועל הגברת הבידוד של ישראל מאידך.

הכי חשוב: ציר ההתנגדות 
כל הגורמים הפעילים המניעים את ההסכמה של ישראל וממשלתה נובעים מיעילותו של "ציר ההתנגדות" על פני ארבעת צדדיו: עזה, לבנון, עיראק ותימן, הנתמכת על ידי איראן, מדינית, מדיאלית וצבאית. . למרות הפער הטבעי בין היכולות וההשפעה של כל צד בציר, ועל בסיס החשיבות של כל פעילויות התמיכה, לפעול בחזית עזה ולבנון נותרה השפעה רבה ביותר בעיקר בשל הגיאוגרפיה, כדי לספק את הזדמנות למגע ישיר בשטח, ובכך ליכולת להסב הפסדים לצבא הישראלי.

חודש מאי, החודש השמיני למלחמת רצח העם, יכול להיחשב כנקודת מפנה מבחינה צבאית ועם קונוטציות פוליטיות. הצבא הישראלי לא הצליח להפוך את ההתקפה על רפיח בצורה חלקה כפי שהציג, כדי להשיג את "ניצחונו המוחלט" ולבשר אותו כאילו היה בידי הצבא, להיפך, ההתנגדות הצליחה לצאת לדרך מחלק טילים לעבר אזור תל אביב רבתי, שלא לדבר על מארבים, צליפה והפצצות במעבר, על ציר פילדלפיה ותפיסת טנקים, כמו בשבועות הראשונים של התקיפה בעזה.

במקביל, הייתה מיי עדה לחזרה החזקה של ההתנגדות לפעולתה הצבאית בצפון רצועת עזה ובמרכזה, בעיקר בנוסייראת, ג'בליה, בית לאהיה והעיר עזה, מה שגרם לזעזוע בתוך הישות, מאחר שאותם אזורים "נוקו" לפני חודשים, וכעת הם בונים מחדש את היכולות שלהם, והפעולה הצבאית שלו, שיגור ספינות רקטות, הכנת מארבים וצליפה על טנקים וחיילים, כפי שקרה בשבועות הראשונים, כך שאפשר להבין את ההלם שפקד. המנהיגים הצבאיים והפוליטיים שלהם ואנשי התקשורת שלהם.

באשר לחזית לבנון, בחודש מאי, וכתוצאה מחישובי תמיכה מתואמים לכאורה לאחר הפלישה לרפיח, הסלימה חיזבאללה את התקפותיו מדרום תוך שימוש ביכולות לחימה חדשות ומדויקות יותר, וכוונתו לבסיסי צבא ומרכזי מכ"ם. ההפצצה הגיעה לחיפה, נהריה ועכה, בעוד שהפיתוח ההסלמה הבולט ביותר היה מיום שישי האחרון ועד יום שלישי כוונו בסיסים ויישובים צבאיים, בעיקר קריית שמונה ומטולה, כך שהפכו ליישובי רפאים לאחר שהמתנחלים נטשו אותם, מה שגרם את צפון פלסטין להישרף, על פי מה שתיארה התקשורת הישראלית.

התנגדות: לא נקנה דגים בים 
למי שעוקב אחרי שיח ההתנגדות מאז 7 באוקטובר, ובעיקר אחר השיח הפוליטי והתקשורתי של חמאס, צפו לעמדה המושכלת שהיא הכריזה לגבי ההצעה הישראלית עליה הכריז ביידן. ההתנגדות הודיעה, במילים אחרות, שלא תקנה דגים בים ללא נוסח כתוב ברור של הצעתו של ביידן, הקובע הפסקת אש, כלומר הפסקת התוקפנות ומלחמת ההשמדה, ונסיגה מוחלטת. ברצועת עזה, לא תהיה הסכם, ולא תהיה משמעות למה שחמאס ראה (חיובי) בהצעתו של ביידן.

זה טיפשי לדרוש מההתנגדות להסכים להצעה ללא תנאים, ועל סמך (אמון) ביידן והודעתו, ונקודת המוצא לאותה דרישה עשויה להיות הרצון להביס את ההתנגדות ללא מימוש תנאי ההתנגדות יהיו ויתור גדול שאינו מוצדק, לא עממי ולא פוליטי, ואינו פרופורציונלי עם כמות הקורבנות שהקריבו עמנו.

ההתנגדות זיהתה את תנאיה היא נתמכת על ידי הסלמה בפעילותה בשטח מתחילת החודש השמיני ועד היום, ונתמכת גם על ידי אותה תמיכה איכותית בחזית הלבנונית, שלא לדבר על החולשה בחזית הישראלית. לסתירות הפנימיות שלה, לבידוד הבינלאומי, או להרחבת היקף הסולידריות הבינלאומית עם עמנו. כל זה גורם להתנגדות להציב שוטרים משלה שיאשרו את ההסכם.

השדה קובע את המיקומים 
מההדלפות פה ושם, ומהחלטת מועצת המלחמה שלהם לבקש ערבויות אמריקאיות לחידוש המלחמה בשלב מסוים, ניתן לראות שיש ירידה בעמדת ממשלת המלחמה. זה עשוי להיות התמרון הרגיל לסכל כל הסכם, שכן נתניהו, ממשלתו ודעת הקהל בכלל בעד המשך מלחמת ההשמדה, ואם חלקים ממנו ירצו עסקה שתשחרר את האסירים שלהם, המלחמה תהיה חודש מאוחר יותר. אבל נראה שנתניהו, עמודי התווך של מפלגתו, ממשלתו וצבאו כולם נקלעו לפינה של בידוד, כישלון ולחץ, מה שאומר שהמרווח לתמרון זה צר, ולכן לחץ השטח הוא יותר ו. מספיק כדי לדחוף אותם להיכנע למשטרה של ההתנגדות, ולבלוע את הסתייגויותיהם ומטרותיהם שלא הושגו מאז 8 באוקטובר.

בהקשר זה ניתן להבין את ההתפתחות ההסלמה הבולטת ביותר של חיזבאללה מאז יום שישי האחרון. זוהי הסלמה שמעצבת את העמדה הפוליטית והמשא ומתן שלאחר מכן באשר לאיום הישראלי של תקיפה רחבה נגד הדרום והמפלגה, או מה שהעיתונות הישראלית כינתה מלחמה מוגבלת, כאילו מה שקורה אינו מלחמה. המפלגה הגיבה לה, בהכנה לכך, והכינה הרבה (הפתעות) שמחכות לישראל אם היא תעשה זאת, ומנהיגי המוסד הצבאיים, המדיניים והביטחוניים בישראל מתחשבים בעימות עם חיזבאללה , ואחרי העימות המפסיד עם ההתנגדות בעזה, לא תהווה סיבוב, מה גם שיכולותיו של חיזבאללה גדולות לאין ערוך מיכולותיה של עזה, כפי שמצביעות כל ההערכות הצבאיות והביטחוניות.

ישראל ספגה מהלומות רבות מאז פברואר האחרון, ביניהן החלטת בית המשפט לצדק להאשים אותה ברצח עם, החלטת התובע הפלילי והכרה של ארבע מדינות במדינת פלסטין, תוך ציון כי חקירות פליליות נמשכות וראשי ישראל רבים, כצפוי. , ממתינים לתורם להכנס לכתב האישום.