אמן נאפי: דיכוי מתמשך, מחסור חמור במזון, הזנחה רפואית והפרות חמורות נגד אסירות

וליד אל-חודאלי: אין גבולות לנקמה בבתי הכלא של הכיבוש, ומצב האסירים בעזה הוא כמו "קופסה שחורה".

עומר אסף: יחידות מתמחות בדיכוי, מכות, הרעבה שיטתית וצפיפות חמורה בחדרים

קדורה פארס: ההחלטות של מוסדות בינלאומיים נגד ישראל נותרות חסרות ערך ממשי אלא אם הן מיושמות

עבדאללה אלזגארי: 5,000 עצורים מעזה הכיבוש מכיר ב-4,000 ובעשרות קדושים שלא הוכרזו.

עורכת הדין טלה נאצר: מה שקורה דומה לפעולות כנופיות ומדיניות הרעבה בהוראת בן גביר

בנסיבות קשות מאוד, אזרחים נעצרים ונתונים למדיניות תגמול, לאחר השביעי באוקטובר האחרון, במיוחד אסירי רצועת עזה, שבוצעו נגדם פשעים אכזריים, שהובילו למות קדושים של עשרות מהם, בנוסף מות הקדושים של 18 אחרים ששמותיהם הוכרזו על ידי מוסדות האסירים.

אסירים לשעבר, גברים ונשים, ופקידים במוסדות אסירים, שאותם פגש אלקודס, מאשרים כי מה שקורה בבתי הכלא לא קרה מאז תחילת הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ורצועת עזה ב-1967, מה שמצריך התערבות דחופה. ממוסדות בינלאומיים לעצור את מה שקורה.

האסירה המשוחררת אמן נאפי, ששוחררה ביום שלישי שעבר, לאחר שלושה חודשי מעצר מנהלי, מסבירה את אופי התנאים הקשים מהם סובלות אסירות פלסטיניות בבתי הכלא הישראלים. היא תיארה את המעצר כקבר בשל היעדר אמצעי תקשורת ונסיגת הישגי תנועת האסירים, בעוד נאפי ציינה: המעצר הנוכחי מחזיר את תנאי הכלא לתחילת הכיבוש, תוך ציון כי זהו מעצרה השלישי, ומעולם לא עברה חוויה כזו הכיבוש מתייחס לאסירות באותו אופן בו הוא מתייחס לאסירים, ואינו מכבד את פרטיותן כאסירות.

נאפה, רעייתו של דיקן האסירים, נאאל ברגותי, אומרת: "תנאי המעצר קשים מאוד, שכן רוב האסירות ספגו עלבונות, מכות והתעללות, בעוד שסירבתי לחיפושי החשפנות שמתבצעים. למטרת השפלה".

לדברי נאפי, האסירות סובלות מצפיפות קשה ומדיכוי מתמשך, בנוסף למדיניות הרעב ואיכות המזון הירודה היא ירדה באופן אישי עשרה קילוגרמים ממשקלה בשלושה חודשים.

נאפי סיפרה על החוויה האישית שלה במהלך מעצרה, שם סירבו החיילות לבקשתה ללכת לשירותים בתחילת המעצר, מה שהוביל לוויכוח ולתגובה כפולה שגרמה לה לחלות ולפנות לבית החולים . היא הייתה קשורה למיטה בתנאים קשים, אך היא התעקשה לעבור לכלא השרון למרות לחץ הדם הגבוה, שם סירבה לעבור שוב לבית החולים, ונותרה ללא שמיכה ומזרן.

לאחר מכן הועברה נאפה לכלא דאמון, והיא הצביעה על התנאים הקשים שכולם סובלים מהם, כולל צפיפות, רעב והזנחה רפואית. במחלקה פגשה נאפי אסירות מקטגוריות שונות, בהן נשים הרות ואמהות שנעצרו באשמת הסתה ואחרות שנעצרו מנהלית ללא סיבה נראית לעין.

נאפי מציינת כי ראתה אסירות מעזה מוכות באלימות ונעלבות, ומדגישה כי תנאי המעצר של תושבי עזה בבתי הכלא הישראליים קשים וקשים מאוד.

נאפה מדגישה כי אסירות בבתי הכלא בישראל סובלות מהפרות חמורות ומהזנחה של זכויות אדם, מה שמחייב פעולה דחופה של ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטריים כדי לשפר את תנאיהן ולחייב את האחראים להפרות אלו.

האסיר המשוחרר עומר אסף מצדו מסביר את פרטי מעצרו האחרון בכלא עופר, ומציין כי מעצר זה, שנמשך חצי שנה לאחר ה-7 באוקטובר, היה שונה לחלוטין מחוויותיו הקודמות שהחלו ב-1978, בו היה נתון. מעצר עשר פעמים בין מאסר בפועל למעצר מנהלי עד 1995, תוך שימת דגש כי תנאי המעצר האחרון שלו היו הקשים ביותר אי פעם.

אסף מסביר כי המעצר הפעם הגיע לאחר שדלתות הבית פוצצו, והוא נעצר ונכבל בצורה אלימה, ומציין כי מעצרים קודמים בוצעו פעמים רבות ללא תקיפה פיזית, כאשר הפעם היו עדים להתקפות אלימות של עצורים.

הוא מציין כי הוא הועבר לבית המעצר עציון, שם ראה עשרות מקרים שהיו נתונים להתעללות, בגדיהם נקרעו, הם היו כבולים, והם נאלצו ללכת מאות מטרים תוך כדי מכות במקלות שתנאי המעצר לאחר הניתוחים הללו היו שונים וקשים, שכן הוא נשאר 60 יום מבלי להחליף בגד, והוא קיבל רק החלפת קיץ אחת ניתנת.

אסף סיפר גם על הצפיפות הקשה בחדרי האסירים, שכן החדר שהוקצה לשישה אנשים הכיל 12 אנשים, וציין כי האסירים סובלים ממחסור חמור בחומרי ניקוי, וכאשר הוא מבקש להתקלח, הוא מקבל תיק קטן. מכיל 12 גרם שמפו ומים קרים. הוא דיבר על הרעבה שיטתית ואיכות המזון הלא בריאה, שהובילה לירידה של 29 קילוגרמים ממשקלו, דבר שכיום חל על כל האסירים.

אסף נגע ברשלנות הרפואית ממנה סבלו האסירים, והסביר כי הוא סובל מפגיעות ראש כתוצאה מנפילה, ולא קיבל טיפול מתאים אלא לאחר שלושה שבועות. הוא גם ציין כי רשלנות רפואית כוללת את כל האסירים ללא טיפול הצוות הרפואי והנהלת הכלא.

לגבי יחידות הדיכוי אסף מציין כי ישנן יחידות המתמחות בדיכוי ומכות, והוא היה עד לדם כתוצאה מהכאת אסירים. הוא גם אישר כי עצורים מעזה סובלים מהתעללות כפולה, שכן הם קשורים לאורך כל היום, מזרונים נלקחים מהם, והם נאלצים לחקות את קולות הכלבים ולהעליב את מנהיגי ההתנגדות.

אסף מציין כי מעצר זה היה האכזרי ביותר מאז תחילת הקמת בתי הכלא לאחר כיבוש 1967, שכן בעבר התרחשו פיגועים רק במהלך החקירה, אך כיום הם מתרחשים מדי יום ולאורך כל תקופת המעצר. הוא גם הדגיש כי התנאים הנוכחיים בבתי הכלא הרבה יותר גרועים בהשוואה לבעבר, שכן אין עוד רדיו, ספרים או כלי כתיבה.

הסופר והסופר האסיר המשוחרר וליד אל-חודאלי מביע את דאגתו העמוקה מההפרות החמורות שנראו בבתי הכלא הישראליים, ומדגיש כי התנאים הנוכחיים גרועים בהרבה.

אל-חודלי מצביע על מקרה חסר תקדים של רעב על רקע רשלנות רפואית מכוונת, בנוסף לעובדה שתועדו מקרי אונס, חסר תקדים בתולדות המעצרים.

הוא מאשר כי יש כוונה להעליב את האסירים על ידי הפשטתם, קללתם והכאתם, לא לצורך עינויים פיזיים כדי להשיג הודאות, אלא רק כדי להעליב אותם, בעוד שהמצב של אסירי עזה הוא כמו קופסה שחורה. , שם הם חשופים להפרות הקשות ביותר.

אל-חודלי מציין כי העינויים הגיעו לכדי אכזריות, שכן צוותי הדיכוי מואשמים ברוח נקמה כתוצאה מההסתה של ממשלת ישראל והתקשורת, ומציין כי העינויים הנוכחיים חורגים מעבר למכות פיזיות לעינויים סדיסטים לצורך העניין. של נקמה.

הוא מציין כי לפני 25 שנה הייתה החלטת בית המשפט להפסיק את העינויים הפיזיים על מנת לשמר את התנהגות החוקרים עצמם ולא לשקף זאת בחייהם האישיים, אך לאחר ה-7 באוקטובר בוטלו החוקים הללו, מה שהוביל לביצוע פשעים החורגים מגבולות הכנופיות, ומדגישים שאין גבולות לנקמה בזמן הנוכחי.

אל-חודלי מזהיר מההשלכות הברורות על האסירים, שהפכו לשלדים עקב התעללות ורעב. הוא גם הזהיר מפני השלכות פסיכולוגיות חמורות ומחלות גופניות קשות שיתפתחו בימים הקרובים.

בתורו, ראש הוועדה לענייני אסירים ואסירים לשעבר, קדורה פארס, מאשר כי ההפרות הנוכחיות בבתי הכלא הישראליות עולות על האכזריות והעינויים שהיו עדים להיסטוריה המודרנית, ומצביע על כך שמה שקורה כעת הוא נקמה וענישה קולקטיבית. ולא רק עינויים מאורגנים כדי להשיג מידע.

פארס מסביר כי שיטת העינויים קיבלה צורות חדשות, לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר אסירי עזה נעלמים בכוח כחלק מההקדמה לביצוע שורה של פשעים נוספים, ומציין כי העינויים האכזריים נגד אסירי עזה מתבצעים באופן אינטנסיבי ומהיר. במטרה להשיג מידע בזמן שיא, עינוי זה הגיע לכריתת גפיים של כמה אסירים עקב האזיקים הקשים שכבלו את ידיהם ורגליהם, בעודם מתים קדושים כתוצאה ממדיניות העינויים שננקטה.

פארס מצביע על הבדל גדול בין ניסיונו במעצר במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, כמו גם חוויותיהם של אסירים בתקופת הכיבוש הראשונה ב-1967, לבין מה שקורה כעת לאחר ה-7 באוקטובר.

פארס מסבירה שאין דומה לתנאים הנוכחיים, שכן האסירים סובלים מרעב והזנחה רפואית קשה, שהובילה להתפשטות מחלות עור ואובדן איזון עקב מחסור ברכיבי תזונה בסיסיים.

פארס מותח ביקורת על תפקידם של ארגונים בינלאומיים בטיפול בהפרות אלו, ומציין כי המצב אינו רק שתיקה, אלא הגיע לכדי שותפות, ומדגיש כי ההחלטות שניתנו על ידי מוסדות בינלאומיים נגד ישראל נותרות חסרות ערך ממשי אלא אם כן יושמו ב הקרקע.

בתורו, ראש מועדון האסירים הפלסטינים, עבדאללה אלזגארי, מאשר כי תנאי המעצר לאחר ה-7 באוקטובר הם חסרי תקדים מזה עשרות שנים, ומציין כי תנאים אלו השפיעו על כל קטגוריות האסירים, על רקע ביצוע מעצרים שהגיעו ליותר מ- 9 אלף תיקים, בעיקר פעילי מדיה חברתית המועברים למעצר מנהלי.

הוא מסביר כי חל שינוי קיצוני בהתנהלות מול אסירים, אשר ניכר בהתנהגות תגמול בבתי הכלא וברגע המעצר הפרות הללו כללו התעללות בעצורים ובמשפחותיהם, החרמת רכושם והפשטת כל חפציהם בפנים. גם ביקורי משפחות וביקורים של הצלב האדום הבינלאומי הופסקו לפני שמונה חודשים.

הוא מצביע על מספרם הגבוה של אסירים חולים והתפשטות מחלות עור, בעיקר בבתי הכלא בנגב ובמגידו, מה שמגביר את סבלם של האסירים, בעיקר החולים, לאור המחסור בחומרי ניקוי.

אל-זגרי מצביע על השינוי הקיצוני במדיניות הרעב, שכן האסירים לא קיבלו ארוחות בריאות, משקלם ירד משמעותית, והם עברו התעללות באמצעות העברות רצופות בין בתי הסוהר.

אל-זגארי נגע בפשעים המתרחשים נגד אסירי רצועת עזה, והדגיש כי הפשעים נגד אסירי רצועת עזה נמשכים, וכוללים את מדיניות ההיעלמות הכפויה במחנות צבא ישראל, בהם ישנם עשרות אנוסים אשר טרם הוכרזו, לאור עינויים ופשעים חסרי תקדים.

הוא מציין כי הכיבוש נוקט באמצעים מיוחדים נגד אסירי עזה, כולל ראייתם "לוחמים בלתי חוקיים", ועוצר כ-5,000 איש מעזה.

אל-זג'ארי קורא למוסדות הבינלאומיים לקחת על עצמם את אחריותם ולהקים ועדת חקירה כדי לחשוף ולעצור את הפשעים הללו, ולחייב את מבצעיהם באחריות.

עורכת הדין טלה נאסר מקרן אדאמיר לטיפול באסיר וזכויות אדם מצדה מאשרת כי התנאים בבתי הכלא בישראל לאחר ה-7 באוקטובר הפכו לגרועים ביותר מאז תחילת הכיבוש ב-1967, שכן אסירים נתונים למכות קשות על רקע רשלנות רפואית. , מה שהוביל למות קדושים של 18 אסירים, בנוסף למספר רב של עצירים בעזה.

נאצר מציין כי אסירים, בעיקר מעזה, נתונים להשפלה, שכן הם נאלצים ליילל ולחקות קולות של כלבים כדי להשיג מזון, והם נאלצים לקלל את משפחותיהם. לדברי נאצר, האסירים קיבלו שתי ארוחות שהיו גרועות בכמות ובאיכות, מה שהוביל לרבים מהם לרדת כ-30 קילוגרם ממשקלם. היא הסבירה כי מדיניות ההרעבה בוצעה בהנחיה ישירה של איתמר בן גביר.

לדברי נאצר, בתי הכלא סובלים מחוסר היגיינה, מה שהוביל לאסירים רבים שסובלים ממחלות עור כתוצאה מהמחסור בחומרי ניקוי. היא ציינה כי חלק מהאסירים נאלצו לגלח את ראשם ולהשתמש במשחת שיניים בגלל חוסר היגיינה.

נאצר ציין כי ישנם יותר מתשעת אלפים אסירים פלסטינים, למעט עצירים בעזה, על פי נתוני שירות בתי הסוהר הישראלי רובם של אסירים אלו נמצאים במעצר מנהלי.

היא מציינת כי המתרחש בבתי הכלא של הכיבוש דומה לפעולות של כנופיות, שכן חיילי הכיבוש מתפארים בתרגול עינויים באתרי מדיה חברתית, המשקפים תרבות של פטור מעונש.