ירושלים היא שלנו

אתמול פלשה ישראל לעיר ירושלים על ידי הכוונת מתנחלי הישות, המוגנים ומוגנים על ידי משטרת ישראל, לרקוד, להתגרות, להתגרות, להניף דגלי ישראל ולתקוף אזרחים, בעלי חנויות בעיר העתיקה, צוותי עיתונאים וצלמים. בתוך קמפיין חסר תקדים של פשיטות לחילול מסגד אל-אקצא המבורך, בראשות שרים קיצוניים וחברי כנסת, והשתתפו בצעדת הדגלים השנתית תוך הפרה מסוכנת של כל הקווים האדומים.

ישראל והקליקה הציונית שלה מנסות לעשות מונופול על העיר ירושלים, מתעלמות מההיסטוריה שלה כאחת הערים העתיקות בעולם, ומתעקשות לייהד את האנדרטאות ההיסטוריות והמורשתיות של ארץ המסרים השמימיים וערש הנביאים והאסלאם. ציוויליזציות, ומבקשים לראות בה את בירתה המאוחדת, אבל האזרחים הערבים הפלסטינים של ירושלים, למרות כל התקיפות, ההתקפות, ההגבלות וניסיונות העקירה, הם נחושים לדבוק בעירם, כי היא היעד ההיסטורי שלהם, הקיבלה שלהם. , ויש לו את המסגד והכנסייה שלהם, וזה המקום שבו הם נולדו ומקבריו לשמים תהיה תחייתם.

ירושלים, הראשון מבין שני הקיבלות והשלישי מבין שני המסגדים הקדושים, ניחן על ידי אלוהים הכל יכול בתכונה האיסלמית הטהורה, וליהודים אין זכות עליה בשום צורה שהיא עיר של שלום שישראל הפכה לנקודת עימות ומחלוקת מאז כיבושה, והיא עדיין ממשיכה לייהד אותה, להעמיק את יישוביה ולשנות את מאפייניה, אך ההיסטוריה תישאר נוכחת ולא תשתנה ויהי מה שישראל ניסתה לזייף או לעוות אותה.

כפי שאומר המשורר הגדול ניזאר קבאני

(הו ירושלים.. אוי עירי.. הו ירושלים.. אוי אהובי

מחר.. מחר.. יפרחו לימונים, אוזניים ירוקות וזיתים ישמחו, ועיניים יצחקו..

והיונים הנודדות חוזרות...אל הגגות הטהורים...והילדים חוזרים לשחק...ואבות וילדים נפגשים על מעיינותיכם הבהירים...

הו מדינתי.. הו ארץ השלום והזיתים..)

כן יחזרו אנשי ירושלים אל חלקי העיר המצפים להם בגעגועים ובנוסטלגיה, ודלתותיה ייפתחו לחבק ילדים, תלמידים, מורים ועובדים, סבלניים ומוצבים, ובהכרח יסתיים הכיבוש. והעיר שלנו ובירתנו ייהנו מחופש ועצמאות..

והחשובים שברקדו בדגלים הם זרים לכם, אז צאו מירושלים עיר השלום והשאירו אותה לבעליה, כי אנחנו עמה, ירושלים היא שלנו, והארץ שלנו. ולא משנה כמה כוחות הדיכוי והשטן נאבקים וקושרים נגדו, הם לא ינצחו אותנו.