אנשינו הם המנצחים בסופו של דבר, למרות פשעי הכיבוש והכישלון הערבי

מילים אינן יכולות לתאר את מה שכוחות הכיבוש ביצעו ברצועת עזה, במיוחד במחנה ג'בליה, שבו לא נותר בית אחד ללא הרס, ואף פלסטיני אחד לא נותר ללא עקירה וללא סבל בלתי מוגבל הפכו להריסות ותושבים התרוצצו בחיפוש אחר מקום בטוח והם לא מוצאים אותו, או שהפרנסתם אבדה לחלוטין.

המלחמה הנוראית הזו לא פסקה ברצועת עזה למרות הנסיגה הרשמית מג'בליה, והפשעים עדיין נמשכים והסבל גובר ואינו פוסק.

במצב כואב זה של הרג, הרס ועקירה, הנשיא ג'ו ביידן מביא תוכנית תלת-שלבית לסיים את המלחמה הזו.

התוכנית כוללת הפסקת אש מקיפה ונסיגה ישראלית, לא מכל עזה, אלא מאזורים מיושבים, ולאחר מכן החזרת העקורים, המונים עשרות אלפים. ואז שיקום עזה. תגובתו של נתניהו הייתה מהירה, שכן לדבריו המלחמה לא תיפסק ולא תסתיים אלא אם יושגו כל מטרותיה, לרבות החלמת כל החטופים וחיסול כל היכולות של תנועת חמאס, שאישרה את נכונותה להתמודד עם כל הצעה להפסקת המלחמה ולנסיגה, ובוודאי החזרת העקורים ותחילת שיקום.

במהלך עשרים ימי הכיבוש נשרפו מרכזי מקלט וחנויות סיוע של אונר"א, בתי חולים יצאו מכלל שימוש, שכונות מגורים שלמות פוצצו ובארות מים נהרסו. החיפושים עדיין נמשכים עבור עשרות, אם לא מאות נעדרים בין הריסות בתים ומרכזי מקלט.

הקטסטרופה, או משהו שדומה למלחמת עולם, ברצועת עזה לא הזיזה דבר מבחינת מבצעי שטח, והרוב, או הטוב ביותר, ממה ששמענו היו דיבורים חוזרים ונשנים ותביעות ריקות להשיג כאלה-ו-כאלה עד הסוף של הגליל הידוע והסדוק שמת לפני שנים, ומי שמדבר עליו וחוזר עליו לא מת, בידיעה שזה רק מדבר באוויר.

אנשינו כולם עומדים בעמדה אחת עם האנשים בעזה ומוכנים לעשות הכל כדי לתמוך באלה שסובלים שם קשות, אבל ההחלטה החזקה והיעילה נשארת בידי המנהיגים, בעלי ההשפעה והעשייה.

בעודנו מצדיעים לעם בעזה ומביעים בפניהם שאנו עומדים איתם ולצידם בכל הדרכים האפשריות, אנו אומרים להנהגה הפלסטינית קודם כל ולמנהיגות הערבית שנית שההיסטוריה לא תרחם ולא תשכח ושהעם שלנו, ששילמו מחיר יקר מאוד והקריבו קורבנות יקרים רבים, נשארים איתנים, חזקים ובטוחים שהם מנצחים בסופו של דבר, בין אם ארוך או קצר, הכיבוש ייעלם, לא משנה כמה הוא יהיה חזק או עד כמה יהיר הוא יהיה.