"ישראל" תקועה בין משוואות הגירעון בהתקדמות לבין הגירעון ברגרסיה

בנאום של ראש ממשלת ישראל נתניהו מול אנדרטה לחיילי הכיבוש שנהרגו בקרבות ומלחמות עם מדינות ערב וההתנגדות הפלסטינית, הוא שאף שמשפחות החיילים ההרוגים הללו לא יפריעו לנאומו, שכן וכן להימנע מהעלבונות והעלבונות שהמטירו על שותפיו לממשלה במקומות אחרים בן גביר, מירי רגב, גלנט, סמוטריץ' ואחרים, והמילים הללו הן הקטנות ביותר מבין סוגי העלבונות והגידופים שהופנו כלפיהם. "זבל", "פסולת" וחבורה... נתניהו, שדיבר על הכאב והעלויות הגבוהות של המלחמה, ועל העבודה להחזרת החטופים, השתכנע שמה שיש בגלל מלחמתו התוקפנית והאכזרית. שהושקה על רצועת עזה בתגובה למה שקרה ב-7 באוקטובר, מונע על ידי יצרי נקמה, תגמול ויהירות, במונחים של קונצנזוס פנימי וחיצוני, ותמיכה צבאית, פוליטית, תקשורתית ועממית בתחילת המלחמה הזו, ורוח הלחימה, היעילות ושפע המשאבים מהם נהנה צבאו, לא יותר, אלא הוא עד למצב של היפוך וירידה בתמיכה פנימית וחיצונית, אבל למרות זאת, הוא מתעקש שהוא נמצא במרחק צעד אחד. ממה שהוא מכנה ניצחון מוחץ, ושהמלחמה הזו לא יכולה לסבול נסיגה, וזוהי מלחמת קיום לארצו.

המציאות עיקשת נגד המדינה הכובשת, ואומרת שהמלחמה המטורפת הזו, על כל האכזריות, הנקמה והנקמה שלה, והפשעים וההרג שבוצעו נגד אזרחים והשמדה שיטתית, לא תקרב את "ישראל" להשגת מטרותיה, וגם לא. להשגת האמרה "ניצחון מוחלט", וגם לא להשגת המטרות האסטרטגיות הגדולות, הקיצוניות והמכוונות לפנים "הישראלי", שהצבא "הישראלי" יצא להשיג בתמיכה עממית חסרת תקדים ותמיכה של לא פחות מ. 94%, המטרות של חיסול ההתנגדות, מנהיגיה ויכולותיה הצבאיות והחימוש, השמדת מנהרות, שיקום אסירים המוחזקים בידי ההתנגדות והנדסה "דמוגרפית" של הרצועה על ידי גירוש ועקירת לפחות 25% מילדיו.

אנו מוצאים, למרות שהמלחמה נכנסה לחודש השמיני שלה, שהשגת היעדים הללו מתרחקת לאט לאט, ושהמשברים המדיניים, הצבאיים, הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של "ישראל" הולכים ומעמיקים, וכך גם ההבדלים, הסכסוכים, והאשמות בין הצבא למוסדות הביטחוניים מחד, ובין המוסד המדיני מאידך גיסא. יש כמעט הסכמה ברמות קבלת ההחלטות הצבאיות והביטחוניות שהמלחמה הזו הפכה לאבסורדית, שהצבא. המבצע הגיע לסיומה, וכי לא ניתן לחלץ את האסירים ללא עסקת חליפין. זה מה שהביא את יורם חמו, האחראי על המדיניות הביטחונית והתכנון האסטרטגי במועצה הישראלית לביטחון לאומי, להתפטר על רקע "כישלון". לקבל החלטות ברמה המדינית לגבי היום הבא" בעזה. להתפטרותו קדמה גם התפטרותו של ראש מערכת התעמולה הישראלית, הסברה מושק אביב.

בתוך כך, אלוף מילואים בדימוס ומפקד אוגדת עזה לשעבר, גדי שמני, אומר: לקרב רפיח יש מטרה מדינית. הצלת ממשלת נתניהו מקריסה על ידי שותפיו הציונים הדתיים והלאומיים, סמוטריץ' ובן גביר.

נתניהו, הרדוף על ידי ה"פוביה" של חמאס, רועד על עתידו האישי והפוליטי, חושש שממשלתו תכריע אותו מבפנים, ומבלה את שארית חייו מאחורי חומות הכלא, והוא גאה בעצמו ובעצמו. היכולות שלו, שהגיעו לכדי יהירות ויהירות רצחנית, חזר כל הזמן על האמירה של "מי שרוצה למנוע מאיתנו לנסוע לרפיח", כלומר הוא רוצה יש לנו תבוסה ולא חיסול ההתנגדות והחמאס, והנה הוא הלך לרפיח. , ומרפיח הוא חוזר צפונה לג'בליה ולשכונת אלזיתון בסבב חדש של לחימה אלימה, כתחילת המלחמה שוב, וזה אומר שמה שדיבר על חיסול ההתנגדות בצפון, מרכז. ודרום הוא רק אשליה אין לו בסיס במציאות, שכן ההפסדים של חייליו וכלי הרכב מגיעים למספרי שיא, ולומר שרק צעד אחד מפריד בינו לבין "ניצחון מוחלט" המציאות הוכיחה שהניצחון הנטען הזה הוא מאוד. רחוק מהישג "ישראלי", וזה לא רק במרחק הזה אפילו מראית העין של הניצחון או התקווה להשיגו לא קיימת במציאות.

נתניהו ואמריקה עמו תקועים ברצועת עזה נסיגה משמעה קבלת תבוסה מבלי להשיג את המטרות, ובתנאי ההתנגדות זה אומר שנתניהו יהמר עם עתידו הפוליטי והאישי, ולא נסיגה פירושו שהוא שוקע. חולות עזה במלחמת התשה ממושכת לכן, לאור המצב הזה של חוסר יכולת נסיגה ואימפוטנציה לגבי הקידמה, מצאנו שנתניהו בוחר להחליף את הכישלון במבצעים של הרג והרס שיטתי, שיוצרים רצח עם. הבתים של עזה נהרסו, ו-33 בתי חולים יצאו מכלל שירות, רעב, מצור ומניעת גישה לסחורות בסיסיות, שלא לדבר על מרכזי מקלט ובתי ספר ומרכזים ומוסדות בינלאומיים הופצצו, כך שלא הייתה עוד כספת מקום לתושבי רצועת עזה למצוא מקלט, ולמרות זאת, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ק סאליבן, אומר בחוצפה, ובניתוק מוסרי ומוסרי, כי אין הוכחה שמה ש"ישראל" עושה ברצועה הוא רצח עם , אולי המספר הגדול הזה של שהידים, במיוחד ילדים ונשים, הוא תוצאה של חייזרים שהרגו אותם.

נתניהו, ממשלתו ומועצת המלחמה שלו מבינים שהם בשטח מול מחסום, ואת מה שהם לא השיגו בשבעת החודשים האחרונים, הם לא יצליחו להשיג בקרב על רפיח, אלא יהיה שחיקה ושחיקה נוספת של כוח ההרתעה.

בקרבות רפיח ושאר אזורי רצועת עזה, מצפון למרכזה לדרומה, אנו מבינים שהכיבוש הישראלי לא הצליח להשיג את יעדיו המוצהרים עד היום, רקטות עדיין נפילה בבאר שבע, אשקלון וההתנחלויות הסובבות את רצועת עזה, וכי "הנושא אינו רק כישלון בהשגת היעדים, אלא שאלה של הפסדים אסטרטגיים.

אפילו מנהיגי מתנחלים בהתנחלויות הצפון והדרום אומרים בבירור שמדינתם מוכיחה שזה...

"מדינה" חסרת יכולת, כושלת ובלתי אמינה שמנהיגיה הבטיחו להם ביטחון, ביטחון וחזרה להתנחלויות שמהן נעקרו, אך עד לרגע זה הם מוכרים להם את האשליה ואינם מסוגלים להחזירם, מה שגרם להם מתיישבי יישובי הצפון, לאור המצוקות, חוסר היציבות והבעיות הכלכליות, החברתיות והפסיכולוגיות שהם חווים... בצעד מחאה ובמלאת 76 שנים ל"עצמאותם", כלומר יום השנה לאסון של עמנו, הם אומרים שהם יכריזו על הקמת מדינת הגליל, ללא תלות ב"מדינתם".

איך נראית התדמית של "ישראל" היום היא שהיא לא נרתעת ולא הצליחה להרתיע את ההתנגדות מכל מדינות הציר, והתדמית שלה נשחקה, ונתניהו סבור שהוא נמצא בדילמה גדולה, כפי שהוא. לא יוכל לסגת מעזה, כי הוא יעמוד בפני מרד, והוא לא יכול להמשיך כי תבוסתו היא בלתי נמנעת, אומרים כי ההתעקשות של נתניהו להמשיך במלחמה גוררת את "ישראל" אל התהום.

המלחמה בעזה היום היא הקרב הגדול ביותר שמנהל העם הפלסטיני נגד "ישראל, שתצא מהמלחמה במשבר. להתנגדות היום יש יותר אומץ במשא ומתן".

בפני "ישראל" ונתניהו עומדות שתי אפשרויות שאין להן שלישית: או לחזור לקלף המתווכים, שמשמעותו תבוסה, או להמשיך בשחיקה, וללא קשר לסבל ולמחיר הגבוה שמשלם עמנו הפלסטיני, הקרב של היום. הוא קרב היסטורי ויוצר הישג אמיתי.