משא ומתן בדוחא עם הפנים לעתיד

המשא ומתן על הפסקת אש ועל עסקת חטופים התחדש בדוחא– זה כשלעצמו דבר מאוד חיובי. בתשובות האחרונות של חמאס ניכרים כמה סימני התגמשות אשר מעידים, אולי, על רצונו להגיע להבנות. האינטרס המרכזי של חמאס הוא לסיים את המלחמה בשעהשהוא עדיין שולט בעזה.  אחד מחברי צוות המו״מ של חמאס שלח לי את דרישותיו, כדלקמן:

14-3-2024 אנחנו רוצים שישראל תציג עמדות ברורות:  1 – הפסקת אש קבועה (יכול להיות בשלבים),  2– נסיגה של כוחות ישראל מכל רצועת עזה (יכול להיות בשלבים),  3– החזרת כל תושבי עזה שנעקרו מבתיהם למקומות מגוריהם.

ישראל הביעה התנגדותלמספר הגבוה של אסירים שחמאס מבקש לשחרר. אם נגלה עמדות חיוביות של ישראל בשלושת הסעיפים שלעיל, אנחנו מוכנים לגלות גמישות בסוגיית האסירים. 

אלמנטים נוספים של עמדות חמאס נחשפו על ידי סוכנות הידיעות רויטרס, ובהן שחרור של כ-40 חטופים: נשים, ילדים, קשישים ופצועים. שלא כמו בעבר, הפעםחמאס יסכים לכלול חיילות בקטגוריית הנשים – וזה חידוש מאוד חיובי. בתמורה לשחרור החטופים,חמאס דורש שחרור של כ-1,000 אסירים, ובהם כ-100 אסירים המרצים מאסרי עולם על רצח ישראלים. לא ברור אם במאה אסירים אלו הוא כולל את הרוצחים הכי מתועבים שרצחו עשרות רבות של ישראלים, כמו עבדאללה ברגותי, חסן סלאמה, ואחרים.כמו כן, אין ודאות שחמאס דורש את שחרורו של המנהיג הפלסטיני מרואן ברגותי. 

הגמישות בעמדות חמאס מתבטאת בעיקר בהסכמה להגיע להפסקת אש זמנית של כ-40 ימים בלי לדרוש מישראל כבר כעתהתחייבות לסיום המלחמה ונסיגה מלאה מעזה. אומנם דבר זה לא לגמרי ברור, אך הואחבוי בטקסט שקיבלתי –במילים בסוגריים "יכול להיות בשלבים". את ההסכמה לשלבים אפשר לראות כהשארת מרחב לתמרון במשא ומתן – דבר זה עשוי להתברר בימים הקרובים. 

ישראל חייבת לעשות כל מאמץ להחזיר מהר את כל החטופים הביתה, ולמען כולנו גם לסיים כבר את המלחמה הארורה הזאת. אולם אין הרבה סיכוי שממשלת נתניהו תסכים לסיים את המלחמה כשהנהגת חמאס הבכירה עדיין בחיים. לממשלה אין שום רצון להעניק ניצחון כזה לחמאס,שאחרי המלחמה יישאר  כשליט בעזה. כפי שאמרתי לא פעם ואמרוזאת רבים אחרים, לנתניהו יש אינטרס אישי להאריך את המלחמה כמה שיותר מכיוון שעתידו הפוליטי קשור למועד סיום הלחימה. כאשר תיגמר המלחמה מסות שלישראלים יצאו לרחובות בכל רחבי הארץ בדרישה מיידית לוועדת חקירה ממלכתית ולקיום בחירות חדשות. הציבור יאשים את נתניהו ביתר שאת על אחריותו האישית לתהליכים שהובילו ל-7 באוקטובר ולכישלונותהמדינה וצבאה ב-7 באוקטובר. כל עוד המלחמהנמשכת היא משמשת לנתניהו מגן פוליטי, הדוחה את כל הביקורת המאוד מוצדקת נגדו על כישלונותיו. אחרי הכול, אין להכחיש שנתניהו הוא המנהיג הגרוע ביותר שהיה לעם היהודי בכל תולדותיו.

קריסת הקונספציה של נתניהו מאז 2009 ברורה לכול – בנייתו ומימונו של חמאס בד בבד עם החלשת הרשות הפלסטינית במטרה להדוף כל לחץ על ישראל לקידום הפתרון של שתי מדינות. למרות זאתנתניהו אוחז בקונספציה זו עד היום הזה בסירובו להציג מטרה מדינית למלחמה שבסיומה תיתן לישראל ניצחון על חמאס ועל גורמים קיצוניים אחרים. היוזמה המדינית הנחוצה לנו חייבת לגייס כשותפיםאת הפלסטינים מתנגדי חמאס ואת המדינות השכנות המתונות של ישראל, כולל ערב הסעודית, למאבק נגד הגורמים האסלאמיסטיים הקיצוניים כאן ובכל האזור. היעדר מטרה מדינית של קידום פתרון לסכסוך הישראלי-הפלסטיני על בסיס שתי מדינות מותיר את צוות המו״מ הישראלי בדוחא במצב שבו כל הסכמה שתושג היא בעצם ניצחון לחמאס. הימנעות נתניהו מקביעת מטרה מדינית היא עוד טעות ענקית שלו, אשר שוב מחזקת את חמאס ומחלישה את כוחה של ישראל נגדו. 

הדרך לנצח את חמאס עוברת בפתרון שתי המדינות. קידומו של פתרון זה, בשיתוף רוב העם הפלסטיני יחד עם המדינות הסוניות המתונות,יבטיח כי חמאס יאבד את בסיס תמיכתו בעזה ובכל האזור. חייבת להיות אסטרטגיהישראליתברורה וקוהרנטית,אשר תקבע כי רצועת עזה תעבור לניהול של ממשל פלסטיני שמתנגד בבירור למאבק מזוין ושמבין את הסכנות הטמונות באסלאם הפוליטי הקיצוני. חיוני גם שהממשל הפלסטיני יבין כי לא ייתכן שיהיה בשטח עוד ארגון מזוין חוץ ממנגנוני הביטחון שלו. אם לא ישררוהתנאים הללו– ירידת חמאס מהשלטון בעזה, ובמקומו עליית ממשל פלסטיני יחיד ומקובל בתמיכת כל הגורמים המתונים באזור– הממשל הפלסטיני הזה לא יוכל להשיג יציבות וביטחון ואף לא יהיה לגיטימי בעיני העולם, למשל לצורך גיוס כספים לשיקום עזה מהריסותיה. אבל כדי להגיע למצב של יציבות וביטחון הממשל הפלסטיני החדשצריך קודם כול לזכותבלגיטימיות בעיני העם הפלסטיני, הן בעזהוהןבגדה. הממשל הפלסטיני הזה יהיה הגוף אשר יפנה למדינות ערב בבקשה לשלוח כוח רב לאומי ערבי לרצועהלתקופה מוגבלת, וייתכן שהוא ירצה לקבל אשרור של הליגה הערבית למנדט שיינתן בידי הכוח הזה.

הנשיא עבאס מינה לאחרונה את ד״ר מוחמד מוסטפא לראש הממשלה החדש של הרשות הפלסטינית. אני מכיר אותו היטב. הוא איש הגון ומכובד בעולם הפיננסי הבינלאומי. אך יש הרבה ביקורת עליו ועל מינויו בגלל קרבתו הגדולה מדי לנשיא עבאס ולבנו יאסר, ולכן הלגיטימיות שלו בעיני העם הפלסטיניאינה רחבה. אני מאחל לו הצלחה,אך יש בי ספק באשר ליכולתו להקים ממשלה שתזכה בדי תמיכה ואהדה ברחוב הפלסטיני. כיום הרשות הפלסטינית אינהזוכה לתמיכה וללגיטימיות בציבור, היא שולטת על חלקים קטנים ביותר של הגדה המערביתואילו בעזהאין לה תמיכה ושליטהכלל. אני מניח כי המינוי של ד״ר מוסטפא זכה לתמיכה מיידית מנתניהו ומיועצו לביטחון לאומי משום שהם סבורים שהוא לא יצליח להקים ממשלה שתוכל למשול בעזה, וכך ישראל תוכל להישאר בה לאורך זמן. גישהזוהיא בעצם המשך של הקונספציה הכושלת של נתניהו, והיא עוד סימן המעיד על שיפוטו המסוכן למדינת ישראל.  

כאמור, אין כרגע דבר חשוב יותר מהחזרת החטופים הביתה ומסיום המלחמה. יש סיכוי שבשיחות דוחא יגיעו הצדדים להסכם שיצליח להחזיר עוד חטופים. הצוות הישראלישרויבמצב קשה עקב המנדט המוגבל שקיבל מהקבינט ובשל העובדה שכל הסכם ייתפס כניצחון של חמאס וכהישג על מעשי הטבח שביצע ב-7 באוקטובר. לצערי אין אפשרות להחזיר את החטופים בלא הסכם עם חמאס, ואנחנו חייביםלראות את ניצחונו זה כבלתי נמנע. ניצחון של ישראל במלחמה יושג רק אם היאתוליד מתווה מדיני חדש של שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי בקידום פתרון מדיני לסכסוך. 

אזרחי ישראל צריכים לקלוט את המצב הזה ולהבין שנתניהו רע לישראל:אנו שומעים מידי יום ביומו כי צה''ל מדשדש במקום במחיר כואב ומיותר של חיי חיילים וחטופים, ואין התקדמות אמיתית בהשגת מטרות המלחמה, ולמרבה הצער אנו נוכחים לדעת שישראל איבדה את תמיכת רוב העולם ועוד מעט גם את תמיכת ארה״ב;אין אפשרות כבר להסביר את ממדי ההרסוההרג שישראל מבצעת מדי יוםבעזה,ועכשיו ההרעבה שאנו עדים לה מציגה את ישראל כמדינה פושעת מלחמה. דבר מכל אלה אי אפשר להחזיר אחורה. עםזאת עוד אפשר להשיג יעד מרכזי חשוב לישראל–שחמאס לא ישלוט עוד בעזה ולא יאיים על ישראל, אך זה מחייב קביעת יעדים מדיניים ברורים וקוהרנטיים. אין אפשרותלהגיע להישגים מדינייםבלי הכרה מפורשת של ישראל שהיא לא תוכל להמשיך לשלוט על העם הפלסטיני, שחייבת לקוםלצידה מדינה פלסטינית, ושנחוצים תוכנית אזורית להשגת יציבות וביטחון ושיתוף פעולה אזורי לפיתוח כלכלי מואץ. 

כיום אנחנו בנתיב של הפסד-הפסד עבור ישראל וגם עבור פלסטין– זה התסריט היחיד האפשרי כאשר מפעילים אך ורק כוח צבאי, אך אין פתרון צבאי לסכסוך הישראלי-הפלסטיני. אנחנו עוד חיים את הטראומה של 7 באוקטובר והחודשים שאחריו, לכן אפשר להבין כי מתוך הכאב, הכעס, הדאגה, והייאושקשה מאוד לחשוב באופן צלולוברור. אבל השפעות הטראומה מובנות ככל שהן, הן אינן תוכנית עבודה ואנחנו חייבים לגבש תוכנית רעיונית ומעשית. חייב להיות פתרון מדיני למלחמה הזאת ולסכסוך כולו. קשה לזהות תוכנית כזאתמתוך ההשפלה והכעס והרצון לנקמה, אך התוכנית מונחת לפנינו. היא אינה קלה לאימוץ,אבל קיימת. היא תחייב אותנו ללמוד מכישלונות העבר. הפתרון היחיד הוא אכן שתי מדינות, אך לצערי לא נוכל אפילו להסתכל עליוברצינותלפנישנחליף את המנהיגים שלנו, בשני הצדדים. לחטופים הזמן אוזל מרגע לרגע, והפתרון הכולל גם הוא דוחק– על כן יש להתחיל מידבעבודה!