החזרה שלנו היא בלתי נמנעת... והאוהל מזויף

עקורה פלסטיני ברצועת עזה העלה את סוגיית המקלט שממנה סבל העם הפלסטיני מאז שנת 1948, אז פקדה אותו הנכבה, שנכפתה על הפליטים הפלסטינים, מתוך שכחה והזנחה בינלאומית גדולה, על רקע החמרה בה. התנאים והסבל ההומניטרי שלהם, אשר קם לתחייה מכיבוש רצועת עזה והתוקפנות המתמשכת מישראל. העקירה הגאון הזה החיה אותה. חמוש בגאווה רבה, הוא, כמו כל אזרחי רצועת עזה, בנה אוהל כדי מחסה ומתגורר באופן זמני משאריות חבילות סיוע וכתב על דלתו: "החזרה שלנו היא בלתי נמנעת... והאוהל מזויף".

כותרת אסטרטגית עמוקה מאוד בה העקורים הזה מגלם ומסכם את סיפורו של עם שלם כשישראל גירשה אותו בנכבה של 1948, המתייחס לעקירתם של יותר מ-750 אלף מארץ ישראל וגירושם על ידי הכיבוש והפיכתם. לפליטים לאחר חיסול המאפיינים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שלהם.

הנכבה הזו, שהעם הפלסטיני עדיין זוכר ומנציח אותה מדי שנה בחמישה עשר במאי בתקווה ש"נחזור", השפיעה רבות על התרבות הפלסטינית ומהווה סמל יסוד לזהות הפלסטינית. יחד עם "הנדלה", הכאפיה, והמפתח הסמלי, יש אינספור יצירות של ספרים, שירים ושירים. על הנכבה, כפי שהמשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש תיאר את הנכבה כ"הווה מורחב המבשר המשכיות בעתיד", ומה שפירסם העקורה הזה הוא אמירה נפלאה שראויה להיאחסן בארכיון בתולדות הנכבה ובספרייה הפלסטינית כדי להפוך למונח פופולרי המבטא את עומק התרבות של עמנו ומשמש בפורומים רשמיים כי הוא מספר את הסיפור בכל מובן של מִלָה.

סיפור העקירה, הגירוש, היציאה וההדרה לגולה חוזר על עצמו היום ברצועת עזה, הסיפור המספר על השיבה הבלתי נמנעת המאששת את זכות השיבה הלגיטימית לעמנו.באשר לשימוש במונח אוהל דמיוני , זוהי אקסטרפולציה רחבה ומעמיקה של טבעם של פלסטינים החיים באופן זמני באוהלים רחוקים מבתיהם שנהרסו ע"י הכיבוש. בהתייחסות ברורה לאופיו הדמיוני של האוהל הזה, שבעזרת ה' יפוטר ממנו. ונחזור לחיות בבתים ובבתים שכל העולם חייב לבוא לבנות מחדש ולבנות מחדש מגזר חדש לאחר שהכיבוש הרס את המגזר הנוכחי. זוהי זכות נרכשת עבור עמנו הפלסטיני שמסרב לפקוד נכבה. חדש לאחר גירוש של יותר ממיליון פלסטינים ממרכז וצפון עזה לרפיח.

סרטון המופע, שפורסם באתרי רשתות חברתיות ובפלטפורמות ומנועים אלקטרוניים אחרים, לווה בשיר של הסדרה הפלסטינית אל-תגריבא, שהקליפ הראשון שלה מספר את סיפורו של (אל תשאלו על שלומו. ...אז תירגעו, הו סופות, מתבייש בחוצפה שלו), בהתייחסו לאומץ הלב הפלסטיני שמתגבר על כל הסערות ומדברים על צבא פחד הרועד מול עם שקורבנותיו מלאים הארץ והשמים, ו השיר מתייחס לעקור הזה ולחבריו העקורים שיעמדו בהכרח מול אוהליהם ויפחדו מהרס, והסערות בהכרח יירגעו. החוצפה שלהם...

זוהי האמת של התרבות הפלסטינית, הנחשבת למראה המגבשת את משמעות הנכבה בתודעה הפלסטינית ומפתחת אותה לשומרת זהות לאומית, ונוכחת בצורות של ביטויים ספרותיים ואמנותיים.אין ספק. שהמונח (השיבה בלתי נמנעת... והאוהל דמיוני) ראוי להיכלל במונחים וביטויי הנכבה בספריית התרבות הפלסטינית שלנו. אנו מקווים שהוא יהפוך מסיסמה ספרותית ברמה גבוהה ל מציאות בשטח כך שהפליטים ברפיח יפרקו את האוהלים הדמיוניים ויחזרו עם דגלי ניצחון לעזה כדי להכריז על יום פלסטין...יום של שמחה.