צומת צ'אק שומר הפוטנציאלי

העניין לא יעניין את מי שרואים בפוליטיקה את "אמנות הבלתי אפשרי". באשר לאלה שרואים בה את "אמנות האפשרי" ומאמינים שהרבה פשרה וחצי פתרונות טמונים בה, הם לא יכולים שלא להיפגע מדבריו של מנהיג הרוב בסנאט הדמוקרטי צ'אק שומר.

הוא קרא לבחירות חדשות בישראל בנאום שנשא לאחרונה, ורמז לכאורה שלנתניהו אין יותר מנדט עממי. האחרון איבד את דרכו, הפך לאסיר העבר ו"מכשול משמעותי לשלום" ש"השתחווה לעתים קרובות מדי לדרישות של קיצונים כמו השרים סמוטריץ' ובן-גביר, ש"הניעו מתחים ואלימות".

בספק שנתניהו יעשה דבר כזה, אמר שומר כי בעיטת שני השרים תהיה "צעד אמיתי ומשמעותי קדימה". הסיבה לכך היא שדחייתה של ישראל לפתרון שתי המדינות היא "טעות חמורה", ועל המדינה לשנות מסלול כדי להשיג שלום בר קיימא.

הצהרותיו של שומר עלו במקביל להכרזה של ארצות הברית על סנקציות על שלושה מתנחלים ישראלים נוספים ולראשונה על שני גופים חקלאיים. צעדים אלו הוצגו כחלק מהמאמצים של ממשלות ארה"ב ובריטניה לשים קץ לגירוש ועקירת הפלסטינים בגדה המערבית הכבושה.

העובדה היא שלא יהיה קל להפוך את הרטוריקה הזו של שומרס - דמות דמוקרטית מתנשאת, הנלהבת מבין התומכים הקשוחים המסורתיים של ישראל, כמו גם היותה הפוליטיקאי היהודי הבכיר בתולדות ארה"ב - לרשמי עמדת הבית הלבן.

עם זאת, תהיה זו גם טעות להתעלם מהעובדה שלדבריו קדמו מספר התבטאויות ורמיזות של הנשיא המשקפות תסכול מנתניהו ואי הסכמה מהאופן הברברי שבו הוא מנהל את המלחמה הזו. לאחר הנאום, ביידן לא היסס לקרוא לו "נאום טוב", והוא הדגיש כי שומר "הביע דאגה רצינית ששותפה לא רק לו אלא לאמריקאים רבים". ביידן גם הזכיר שמנהיג הרוב "הודיע לצוות הנשיאות על הנאום לפני שנשא אותו".

ההנהלה שתתקרב יותר לעמדה של שומר אינה בלתי אפשרית, אם כי גם היא אינה מובטחת. הקרב הנשיאותי של ג'ו ביידן ושיקוליו בהחלט ישפיעו על הכיוון שהוא יחליט לקחת.

נתניהו, כידוע, לא רק הרחיק רבים על פני הגלובוס, כולל בישראל עצמה, והפנה אותם נגדו, אלא גם הרחיק את ארה"ב, התומכת העיקרית בארצו ובמלחמתה, והפנה אותה נגדו. . אגב, הוא כבר מפצה על האבדה גם בהקשר זה, שכן הוא היה ראש הממשלה הראשון בתולדות ישראל ששבר את מסורת העמידה עם הבית הלבן, ללא קשר מיהו הנשיא, והסתבך בפוליטיקה ומפלגת. מחלוקות והתייחסות לרפובליקנים.

בתורה, התנועה הרפורמית, התנועה היהודית הגדולה ביותר בארצות הברית, הביעה עמדה רגישה לשינויים. ב"הארץ" נמסר כי התנועה "הסכימה עם המהות של דבריו של הסנאטור מניו יורק", אך "הטילה ספק אם היו צריכים להיאמר".

בסך הכל, מדבריו של שומר עולה כי אנו יכולים לראות שינוי שיגרום לקץ למוות ומונע מהמלחמה להתפשט למקומות אחרים באזור. הקמת קואליציה רחבה של מי שלא יכול לסבול יותר את נתניהו או לחיות עם מה שהוא עושה עלולה להוביל אותנו לתוצאה הזו.

בנוסף לממשל האמריקני, מחנה זה יכול לכלול את מדינות מערב אירופה, העולם הערבי ומה שנקרא מתונים פלסטינים, וכן מתנגדים ישראלים לנתניהו וקבוצות יהודיות בארצות הברית. נטילת הקורס הזה עשויה לעשות הרבה כדי לשבור את מחנה המלחמה בתוך ישראל, שכן רבים בתוכו סובלים בחוסר רצון את ראש הממשלה שלהם, משום שהם מאמינים שגם הם יעדים למלחמת רצח עם שאירועי ה-7 באוקטובר העידו עליה.

מטבע הדברים, מסלול זה, אם היה ממריא, לא יוביל לשחרור פלסטין, גם לא יעניק לחמאס ייצוג לפלסטין ולפלסטינים, וגם לא יהיה זה ניצחון של "הדרום הגלובלי" על "האדם הלבן". ." עם זאת, לשים קץ למוות ולמנוע התפשטות האלימות יש לראות כהישג משמעותי, ללא קשר למי מכריז בסופו של דבר על "ניצחון".

הישג כזה, אילו יתממש, ייצור ללא ספק סביבה מתאימה יותר לניהול קרבות פוליטיים המעניקים לפלסטינים יותר מהזכויות המגיעות להם. זו תהיה גם סביבה פחות מדממת, כואבת והרסנית. המשמעות היא שעמדתו של שומר עשויה להיות צומת מעבר אם היא מטופלת נכון, ויש לטפל בה נכון.

בפנייה לאינטלקטואלים, אף על פי שהסנטימנט חל גם על אחרים, טען הפילוסוף הצרפתי ריימונד ארון שיש לשאול, "מה הייתי עושה אילו הייתי במקומו של המדינאי?" מבחינתו, המשימה היא לזהות את הפתרון ה"אפשרי" שיהיה הטוב ביותר "לצרפת או לשלום, או יותר תואם את המוסר שלנו". הוא לא דיבר על "פתרונות אידיאליים" או "פתרונות מוסריים" במכה אחת.

לגבי פסקי דין מוחלטים וסופיים שלא ניתן ליישם, לא תמיד ניתן לבטל את השלכותיהם השליליות, ולמי שמדגיש אחריות ומעשיות, כמו ריימונד ארון, לא ניתן להתייחס ברצינות לגישה כזו.

מאלשרק אלאוסט