יצירת המודל העזתי היא המטרה של ישראל להאריך את המלחמה

נראה כי המשוואה הרווחת למלחמת ההשמדה שישראל מנהלת נגד העם הפלסטיני והעתיד מבוססת על הארכת המלחמה זמן רב ככל האפשר, כדי שישראל תשיג באמצעות מדיניות עובדה מוגמרת שהיא מנסה לכפות באמצעות מנגנון עקירה שהטילה על יותר ממיליון וחצי מיליון אזרחים מאזורים שונים ברצועת עזה, באמצעותו היא מנסה לכפות מציאות חיים טראגית וקטסטרופלית המשקפת לרעה את חייהם של העקורים המשוללים מכל צורות. של חיים הגונים, ואשר חיים באוהלים ונשלטים על ידי מצב של בלבול, חרדה, מתח וציפייה מהולים בפחד וכאב כדי לסיים את הסבל היומיומי שחווים כל העקורים, כך שבסופו של דבר דוחף אותם לחפש... הזדמנויות לברוח מהמציאות המרה הזו.

מדיניות ההרעבה באה כנשק ישראלי מרכזי שנכפה על ידי כוחות הכיבוש הישראלי בעיר עזה ובצפונה, כדי ליצור מציאות אומללה המאלצת את מי שעמדו איתן וסירבו להיעקר בכוח האש, לעקור מכוח הרעב. בא לשלוט בכל היבטי החיים בעזה ובצפון שלה, ובכך לשמור על אפשרות העקירה קיימת בתודעה ובמצפון.פלסטינים, כדי להיפטר ממצב האומללות שישראל הטילה על כל המבנים והמרכיבים של החברה הפלסטינית בעזה .

באמצעות מדיניות זו, ישראל שואפת בבירור להשיג שתי מטרות בסיסיות: הראשונה היא להעלות את המודעות הקולקטיבית של הקהילה הפלסטינית ברצועת עזה, לחוסר התוחלת של ההתנגדות ולמחיר הגבוה, ועצם המחשבה על ניסיון לפגוע בישראל. יחזיר עליה קללה וחורבן, וזה מה שישראל מבקשת להפוך 7 באוקטובר הוא תאריך ארור בדמיון הפלסטיני.

באשר ליעד השני שישראל מבקשת להשיג באמצעות הארכת המלחמה, מיוצגת בחוסר היכולת של ישראל, עד כה, למצוא לה חלופה הולמת בניהול רצועת עזה, בהתאם לחזונה לעתיד הפלסטיני, שהוא מבוססת על ביסוס מדיניות של הפרדה בין כל המבנים והמרכיבים של החברה הפלסטינית. היא לא ביצעה את המלחמה האכזרית הזו נגד העם הפלסטיני, שפגעה מאוד במוניטין הבינלאומי שלו בפני הקהילה הבינלאומית, כדי לאחד את השטחים הפלסטיניים ולסיים את מצב של פילוג מדיני, שאותו ביקשה ישראל להקים ולייצב במהלך שבע עשרה השנים האחרונות, מה שמסביר את דחיית ההצעות הישראליות. אמריקאי, בינלאומי ואזורי קורא לצורך הרשות הפלסטינית להחזיר את תפקידה בניהול רצועת עזה לאחר סוף המלחמה. היא גם דוחה בכל דרך - בהתאם למטרות הישראליות שהוכרזו מהרגע הראשון של פיגועי ה-7 באוקטובר - את שנותרה של תנועת חמאס בשלטון, לאחר שגייסה את דעת הקהל הישראלית והבינלאומית לפיה רצועת עזה והתנגדותה מהווים איום קיומי. לביטחון ישראל ואזרחיה בעקבות פיגועי ה-7 באוקטובר.

ישראל, המבקשת ניצחון מוחלט, כפי שאמר ראש ממשלת ישראל נתניהו יותר מפעם אחת, סבורה כי ניצחון זה אינו מוגבל רק לכיבוש מחדש של רצועת עזה, סיום שלטון חמאס שם וחיסול כיסי התנגדות שם, אלא חייב להרחיב ליצירת מציאות פוליטית ודמוגרפית חדשה, שונה מזו שהייתה לפני מלחמת ההשמדה שניהלה ברצועת עזה. היא רוצה ניצחון שלא יוביל בשום אופן לאיחוד אדמות ומוסדות פלסטיניים במערב. הבנק ורצועת עזה תחת ממשל פלסטיני מאוחד, ואינם משחזרים את ניסיונו של חמאס בממשל, או כפי שקבע נתניהו. לפני כן לא היו חמאסטן ולא פתחיסטן.

נראה שישראל מבקשת ליצור מציאות חדשה, המיוצגת על ידי ניסיונותיה ליצור גופים מקומיים הדומים לרעיון קשרי הכפר עם הגדה המערבית בשנות ה-70, ומכיוון שהמציאות של עזה שונה, כפי שעושים השבטיות והמשפחתיות. אינם מהווים משקל מרכזי ברוב ערי וכפרי הרצועה, בהם הפליטים מהווים כ-75% מהאוכלוסייה.% מכלל אוכלוסייתה שואפת ישראל להאריך את המלחמה על מנת להקים מציאות חיים טראגית והרת אסון, אשר מוביל בסופו של דבר לקבלת כפייתם של דמויות מקומיות, בדומה לגופים מקומיים, המגיבים לחזון הכיבוש לשמור על מצב ההפרדה בין הגדה המערבית לרצועת עזה, ולחסום את הדרך לכל ישות מדינית. איחוד השטחים הפלסטיניים. כדי להשיג זאת, יש צורך להאריך את המלחמה, ליצור את התנאים ואת האקלים הפלסטיני לקבלה, בהתבסס על העובדה שהצרכים מתירים איסורים, ושהפסקת הסבל שהחריף על ידי מצב הרעב והעקירה מחייבת כעת גופים תחת שמות הומניטריים, שיצמצמו את היקף הסבל וייענו לצרכים הומניטריים. עבור הקהילה הפלסטינית בעזה, זה מה שישראל מחפשת באמצעות השקעה בגורם הזמן, במיוחד לאחר כישלון הניסיון הישראלי לשתף פעולה עם גופים מקומיים בעזה. אזור זייתון לפני כשבוע, בסוגיית הכנסת וחלוקת הסיוע, לאחר שגורמים מקומיים רבים שם סירבו להתמודד עם הרעיון, זה מה שגרם לישראל לבצע את הטבח בכיכר נבולסי בעיר עזה, שגבה את חייהם של יותר מ 118 אזרחים שניסו להשיג שקית קמח להאכיל את ילדיהם.

טבח נבולסי לא היה רק טעות ישראלית בלתי מכוונת, ככל שהוא היה שימוש בכוחה של האש להעביר הלאה את החזון הישראלי שהוגדר בבירור ביצירת הגופים המקומיים הללו, ולדחוף את כל הצדדים בשלב מאוחר יותר, אולי, לדרוש את היווצרותם, להתעמת עם רוח הרעב שמתנשאת כעת על כל האוכלוסייה.בעזה ובצפון שלה, ואז למשוך את הניסוי לשאר נפות הרצועה מאוחר יותר.

יצוין כאן כי סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים, במהלך התקופה האחרונה ולאור מצב הכאוס השורר בכל המגזר, אימצה את מנגנון המוכתרים בחלוקת סיוע לאזרחים, וזאת באמצעות שיתוף פעולה עם מוכתרים ובולטים. ברישום שמות אזרחים כדי לקבל סיוע במזון, כלומר יצירת תפקידים חדשים בשמות הומניטריים, והטלת עובדות ליצירת גופים שבטיים המסוגלים להגיב להקל על סבלם של האזרחים. תחת תגובה זו ועם חלוף הזמן, ישראל יכולה ליצור תפקידים ספציפיים ומקובלים לגופים אלה, להוות אלטרנטיבה לרשות, למפלגות ולמוסדות החברה, שכולם כשלו ביכולת להתמודד עם מציאות ההתפוררות. ישראל מבקשת לכפות בכוח אש על החברה הפלסטינית ברצועת עזה.

רבים עשויים לראות בניסיון הישראלי הזה כישלון לפני שהחל, וכישלון ניסוי קישורי הכפרים בגדה המערבית מוצג כעדות לכך, אך המציאות הטרגית וההבדל בנסיבות ובאופי המציאות בין שני הניסיונות. להפוך את מה שישראל לא הצליחה לכפות במהלך אותה תקופה ניתנת להצלחה בכוח האש. רעב, עקירה, עקירה, המציאות האומללה והיעדר ברור של עמדה פלסטינית מאוחדת המסוגלת להתעמת ולהתעמת, ועל כך ישראל מהמרת גורם תורם בהעברת תוכניתה להארכת המלחמה.

היעדר עמדה וחזון מאוחדים של הכוחות והמפלגות הפלסטיניות מהווה את אחד ההימורים הישראלים על הצלחת העברת תוכניתה שמטרתה לחסל את הנושא ולסיים כל ישות מדינית פלסטינית המסוגלת לאחד את כל הפלסטינים. ישראל, שהייתה להוטה להנציח את מצב הפילוג והחמיר אותו בשנים האחרונות, מודע להעדר זה ומנסה להשקיע בו, בקרב מכריע ומכריע זה מנקודת מבטו, לשים קץ לכאב הראש הישראלי הכרוני, על ידי יצירה וקידוש נפרדים ו ישויות פלסטיניות מקומיות בלתי רציפות, שקל להן לשלוט ולשלוט בהן, ויחד עם זאת אינן מובילות בשום אופן להולדתה של מדינה פלסטינית רציפה ומגובשת, וההתחלה היא רצועת עזה. אם ישראל תצליח ליצור את המודל בעזה, יהיה קל להעביר אותו הלאה בכל הערים והכפרים של הגדה המערבית, מה שיגמר לעד כל תקווה להולדת ישות מדינית לעם הפלסטיני, ויהרוס את כל החלומות הלגיטימיים של העם הפלסטיני, וזה ההימור של ישראל עכשיו.

הצלחת ההימור הישראלי או לא קשורה במהותה ליכולת הפלסטינית לפעול ולהתגבר על מצב ההמתנה שאפיין את הפוליטיקה הפלסטינית בשנים האחרונות.הצעדים הראשונים של הפעולה הפלסטינית מבוססים על ההכרח לסיום הפילוג המדיני. איחוד המערכת הפוליטית הפלסטינית באמצעות פיוס פלסטיני אמיתי, המבוסס על הצורך בנטילת המושכות. היוזמה עומדת בפני העולם, וניתן לעשות זאת על ידי החזרת הארגון לשחרור פלסטין כמסגרת המאחדת לכל הפלסטינים, כולל החמאס והאסלאם. תנועות הג'יהאד, ואימוץ עמדה וחזון פלסטיניים מאוחדים, הרחק מניסיונות הבידוד שאפיינו את ההחלטה הפלסטינית לאורך שנות הפילוג. חזון העולה מתוך האמונה באחדות הגורל המשותף של כל הפלסטינים, בתוך פלורליזם פלסטיני רחב לכל צבעי הקשת הפלסטינית, פלורליזם שאינו מוציא אף אחד, ומסיים את מדינת הבלעדיות בהחלטה הפלסטינית, כמו גם סיום הקישור של ההחלטה הפלסטינית למדיניות הצירים השולטים זה מכבר בזירה הפלסטינית. הפלורליזם מבוסס ביסודו ובמהותו על דבקות בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני להשיג את חירותו ועצמאותו הלאומית, והוא תומך בהן.