לפני יומיים, העיר רפיח, בדרום הרחוק של רצועת עזה, הייתה עדה לתנועת עקירה הפוכה לכיוון מרכז הרצועה, לאחר שסדרה של פשיטות ישראליות אינטנסיביות תקפו את העיר, ואיום מתמשך מתל אביב. יצאה לשם פלישת קרקע מאסיבית.

אלפי תושבי המחוז המרכזי החלו לחזור לבתיהם, מחשש למבצע צבאי קרוב ברפיח, כך לפי מה שדיווחה סוכנות הידיעות אנטוליה.

הם נעקרו בעבר לרפיח, לאחר שנעקרו מאזורי מגוריהם, שהיו יעדים של הצבא הישראלי באותה עת.

במהלך היומיים האחרונים, מספרים נוספים של עקורים מאזור צפון רצועת עזה החלו לפנות למחוז המרכזי, הכולל את העיר דיר אל-בלח ואת המחנות בורייג', אל-מגאזי ואל-נוסייראת.

לפי עדי ראייה, כל העקורים הללו עוזבים את רפיח בכלי רכב ועגלות רתומות לבעלי חיים, לכיוון המקלט החדש רק דרך רחוב "אלראשיד" החוף, המחבר את הגזרה מצפון לדרום.

עומר זאין אלדין (בן 33), עקורה מעיר עזה, מספר כי החליט לנסוע עם בני משפחתו לדיר אל-בלח מחשש להסלמה של המצב ברפיח והעברת הצבא היבשתי. פעולה שם.

זאין אלדין התגורר באוהל סמוך לגבול מצרים עם רצועת עזה.לפני צאתו לדיר אל-בלח עם אשתו וחמשת ילדיו, פירק את אוהלו ואסף את כל הבגדים והעצים להסקה שיכל לשאת על סוס- עגלה רתומה לקחת אותו למקום החדש של העקירה.

הוא הוסיף: "זהו מסע העקירה החמישי מאז תחילת התוקפנות הישראלית על רצועת עזה. בהתחלה יצאנו מעזה לאזור אל-זוואידה, אחר כך פנינו לדיר אל-בלח ומשם לעיר חאן יונס, לפני המעבר לגבול עם מצרים ברפיח, וכעת נחזור לדיר אל-בלח", לדבריו. מה נמסר ב"אנטוליה".

גם נעים אל-ספדי החליט לעזוב את רפיח, אך ישוב לביתו במחנה נוסייראת, ממנו נעקר לפני כחודש לעיר הגבול רפיח.

אל-ספדי אומר: "הבית שלי בנוסייראת נהרס. אחזור לשם ואקים את האוהל שלי על ההריסות שלו. בקרוב יגיעו כוחות הכיבוש לרפיח, ואני חושש שיתרחש כאן טבח".

לאל-ספדי התמזל מזלו בנסיעתו חזרה לנוסייראת. הוא מצא משאית קטנה שבעליה הצליח להפעיל אותה באמצעות שמן בישול במקום הסולר שאבד בשווקים. זה יהפוך את הנסיעה למהירה אך יקרה.

העקורים הפלסטיני אומר: "אשלם לאבו מאזן (בעל המשאית) 1,500 שקל (כ-450 דולר) כדי להסיע אותי עם משפחתי והמזוודות לנוסייראת. סכום זה שווה ערך לפי 25 מהמחיר המקורי לפני המלחמה , אבל אין דבר שאני יכול לעשות. אשתי חולה ואני לא יכול להעביר אותה על עגלה רתומה לסוס."

על סיפון המשאית ההיא נשא אל-ספדי את האוהל המפורק שלו, את הבגדים של משפחתו, המצעים, השמיכות וכלי המטבח הצנועים שבקושי ענו על חלק מצרכיהם.

אל-ספדי מביע את חששותיו ממחסור במזון ובסחורות במחנה נוסייראת ובשאר אזורי מרכז רצועת עזה.הסיוע הנכנס לרצועה מוגבל מאוד, ורק כמויות קטנות מגיעות לאזור המרכז עקב ריכוז אוכלוסין גדול ברפיח.

אם כל העקורים ברפיח יחליטו לפנות לאזורי המרכז, שטחה הקטן לא יספיק כדי להכיל את המספרים הגדולים הללו, מה גם שרוב שטחו הוא מחנות פליטים צרים, בנוסף לעובדה שדיר אל-בלח, העיר היחידה בה, עמוסה בעקורים ובתושביה שלא הצליחו לעזוב אותה בתקופה האחרונה.

לפיכך, תנועת העקירה ההפוכה תפעיל לחץ גדול על אזור המרכז, שכן היא לא תוכל לספק שירותים כלשהם לכמות העצומה של העקורים, בנוסף לאזור הצר שלו.

ביום שני האחרון, העיר רפיח הייתה עדה ללילה עקוב מדם שגרם למותם ולפציעתם של מאות, רובם נשים וילדים, בסדרת פשיטות אלימות שפתח הצבא הישראלי באזורים שונים בעיר.

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום הזהיר ביום רביעי כי "למתקפה הצבאית הישראלית הקרבה על העיר רפיח עלולה להיות השפעה חמורה", וקרא לכבד את "העיקרון הבסיסי של האנושות".

בהודעת הוועדה נמסר כי "ישראל, כמעצמה הכובשת, נושאת באחריות על פי המשפט הבינלאומי להבטיח את סיפוק הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית".

הארגון הדגיש כי "עקירה בכפייה" אסורה במפורש על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, וכך גם השימוש במגנים אנושיים והתקפות חסרות הבחנה הגורמות למוות ולפציעה של מספר לא פרופורציונלי של אזרחים.

היא ציינה כי "הפינוי חייב להבטיח הגעה בטוחה של אזרחים, חייב לספק תנאים מספקים מבחינת היגיינה, בריאות, בטיחות ותזונה, ולא להפריד בין בני משפחה", וציינה כי "עליהם להיות מסוגלים לחזור לבתיהם גם כאשר פעולות האיבה נפסקות".

היא הדגישה כי על האחראים לפינויים "לקחת בחשבון את המספר הגדול של אנשים הנעים בכבישים שניזוקו מפצצות, דרך הריסות מבנים שנהרסו ודרך אזורים מזוהמים בנשק שלא התפוצץ".

רפיח הפכה למחנה ענק לעקורים, והיא העיר הגדולה היחידה ברצועה שצבא הכיבוש עדיין לא פלש ביבשה.

ביום ראשון דיווחה רשות השידור הציבורית ("כאן 11") כי צבא ישראל אישר תוכנית מבצעית לפתיחת מבצע קרקעי ברפיח, המהווה את המקלט האחרון לעקורים בגזרה המווכה.

ההודעה הישראלית נתקלה באזהרות בינלאומיות ובקריאות שלא לבצע את המבצע, שכן יהיו לו השלכות "קטסטרופליות" עבור כ-1,400,000 פלסטינים, שרובם נעקרו מאזורים אחרים ברצועת עזה, אשר רפיח ייצגה עבורם את מקלטם האחרון.