רפיח...סוף או התחלה חדשה?

נתניהו סבור שמי שלא רוצה לכבוש את רפיח לא רוצה שישראל תנצח, והוא נחוש להילחם בקרב ברפיח למרות ההתנגדות הפנימית והחיצונית, הוא לא עושה זאת רק למען הישרדותו הפוליטית; כי המשך המלחמה מבטיח שהוא לא יישפט ודוחק את הקדמת הבחירות אחורה, אלא הוא מסתמך על בסיס הימין שלו ועל הקואליציה השלטת שלו ועל יותר מ-40% מהישראלים - כפי שמצביעים סקרים - שתומכים בנתינה עדיפות להמשך המלחמה על פני עסקת חילופי שבויים והפוגה. היכולת לשחרר שני אסירים ישראלים בחיים למרות נסיבות המבצע מעודדת את העדיפות של המשך המלחמה.

מה שמפריע לתוכנית לכיבוש רפיח הוא נוכחות אופוזיציה בממשלה ובמועצה הצבאית לתת עדיפות להמשך המלחמה, והם מעדיפים להגיע לעסקת חליפין שאחריה תוכל לחדש את המלחמה וש-1.4 מיליון אזרחים. מתגוררים, רובם עקורים, ב-55 קמ"ר, וזה אומר שהאבידות האנושיות מקרב רפיח יהיו גדולים ואולי גדולים יותר מהקודם, במיוחד שההתנגדות תילחם בכל מה שיש לה במעוזה האחרון. , והדבר יגרום להפסדים אנושיים ישראלים אדירים בנוסף להפסדים הכלכליים שהובילו לירידה ברמת האשראי של ישראל לראשונה מזה עשרות שנים.

זה גם יוביל להגברת זעם של משפחות האסירים הישראלים ותומכים בהם, שהחלו להגביר את התנגדותם להמשך המלחמה לפני השלמת עסקת החליפין. כמו כן חזרו הפגנות בדרישה הפלת נתניהו וממשלתו וקיום הקדמת הבחירות.

בנוסף לאמור לעיל, מצרים, לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", הזהירה את חמאס מההסכם או מהכיבוש של רפיח. מצרים גם איימה - לפי העיתון - להשעות את הסכם השלום בינה לבין ישראל אם תמשיך עם הסכם השלום בינה לבין ישראל. לְתַכְנֵן. זה דבר שהישראלים היו חלוקים בו בהתמודדות, בין אלה שראו בכך סכנה חמורה שיש לקחת בחשבון, לבין אלה שראו בכך רק דיבור מצרי ללא כל ערך מעשי.

אבל ממשל ביידן בהחלט לקח את זה ברצינות; כי השלום המצרי-ישראלי הוא ההישג החשוב ביותר שהשיגה ארצות הברית באזור המזרח התיכון מזה עשרות שנים, וממשל ביידן נותן לו חשיבות רבה. מכיוון שהיא פעלה לפני ה-7 באוקטובר, ועדיין פועלת אחריו, לשלב את ישראל באזור על ידי נורמליזציה של יחסי סעודיה-ישראל, במסגרת תוכנית גדולה יותר למצור על פרויקט "חגורה ודרך" הסיני דרך הודו-מזרח-המזרח-אירופה. מסדרון כלכלי.

וושינגטון גם מאמינה שהמטרה של חיסול חמאס, לה היא מסכימה, תימשך זמן רב, ולכן המלחמה עלולה להתחדש לאחר עסקת חילופי השבויים. חייהם של אסירים ישראלים אינם מובטחים אם המלחמה תימשך, שכן למעלה משלושים אסירים ישראלים מתו בידי כוחות ישראליים.

נותרה נקודה חשובה והיא חודש הרמדאן המתקרב והצורך להשלים את קרב רפיח לפני שיגיע מחשש להתגברות המתיחות שם. כך אישר ממשל הבית הלבן ונתניהו טען כי הוא מתלהב מכך. והרמדאן עוד כמעט חודש, והקרב על חאן יונס עדיין לא הסתיים, אז איך נוכל לפרוק אותו? לרפיח יש הרבה מהגרים והיכן וכיצד ניתן לחסל את חטיבות ההתנגדות החמושות שם תוך מספר שבועות, במיוחד מאז צפון רצועת עזה הרוס, וכוחות הכיבוש רוצים להקים בו אזורי חיץ בטוחים של לא פחות מעשרות קילומטרים, ולא רוצים שרוב העקורים ממנו יחזרו, ולכן הדלת לעקירה נשארת לסיני היא פתוח, וזהו קו אדום מצרי, אם כי אי-טיפול בנושא בהסכמה ולפני שיהיה מאוחר מדי, במיוחד סביב ציר צלאח א-דין, עלול להיות בעל השלכות חמורות על יחסי מצרים-ישראל, אם כי המצרי, הירדני, אסור להסתפק בקו האדום הערבי, האסלאמי והבינלאומי למניעת... עקירה בכפייה לסיני, במקום זאת, הוא חייב לכלול הפסקת מלחמת ההשמדה, מעשי טבח יומיומיים של מאות, רעב למוות, התפשטות מגיפות, ענישה קולקטיבית, עינוי אסירים, הוצאות להורג בשטח, והפיכת האנשים הגאים בעזה לחיות בגיהנום במלוא מובן המילה. בית הדין בהאג ומועצת הביטחון עדיין מתלבטים בהפסקת המלחמה במסגרת חזונו של מדא. יישום צעדים מקדימים שמטרתם לעצור את מלחמתו של רצח עם או לא, למרות שהימנעותה של ממשלת נתניהו למה שביקש בית המשפט לצדק מחייבת תגובה מהירה, ואסור למדינות ערב להיות מתווכים, אלא לעמוד לצד הימין הפלסטיני ונגד מה שהיא מגדירה כמלחמה של רצח עם וחיסול העניין הפלסטיני.

על סמך האמור לעיל מתנהל מרוץ זועם בין הגעה לעסקת חליפין או עסקאות חליפין לבין המשך המלחמה, והדבר יוכרע בתוך הימים, ולכל היותר בשבועות הקרובים.

הנושא הפלסטיני נמצא בצומת דרכים...

הנושא הפלסטיני נמצא בצומת דרכים. או שנהיה עדים לשלב איכותי בדרך לחיסולו אם יושגו מטרות המלחמה הישראליות ותוצאותיה. זה המסוכן ביותר, אבל זה לא יהיה הסוף, אלא תחילתו של גל חדש של התנגדות, כפי שהיה מאז הופעתו של מה שנקרא הנושא הפלסטיני ועד עכשיו, או תחילת התחייה והישועה לאחר שהסוגיה הפלסטינית חזרה לקדמת הבמה בעולם ואחריה. התגלתה כסוגיה צודקת הקשורה לזכותו של עם שארצו נתונה לכיבוש להגדרה עצמית וזכותו להתנגד למען חופש, שיבה ועצמאות. ניתן להשיג זאת באמצעות התגבשות של חזון כולל, אסטרטגיות משותפות, ומנהיגות. אחד לכלל הלאומי, או לאלה המסכימים לתוכנית הלאומית המגלמת את תוכנית המשותף, ושמטרתה המרכזית היא סיום הכיבוש, העצמאות, החופש ומדינה פלסטינית בגבולות 1967 עם ירושלים בירתה. , דרך התנגדות מקיפה שזורעת, ומשא ומתן ופוליטיקה שקוצרים.

ניתן לשלב התנגדות מקיפה לשחרור ועצמאות עם המאבק למען זכויות הציבור והפרט, שאינו יכול לחכות עד לסיום הכיבוש ולהשגת העצמאות הלאומית ולמטרות והזכויות המוכרות במשפט הבינלאומי ובהחלטות האו"ם. אין סתירה. בין המאבק לזכויות פוליטיות ומשפטיות. והיסטוריציזם המבוסס על הנרטיב ההיסטורי ואחדות העניין, האדמה, העם והגורל, ובין המאבק להשגת המקסימום שניתן להשיג בשלב זה, לבין כל שלב אחר, בדרך לגלם את הפתרון הדמוקרטי הרדיקלי המשיג צדק ושוויון, ומכיל את כל הפרטים, נשים וגברים זה לצד זה, ללא הבדל צבע. דת, דעה, אמונה ולאומיות.

לא ניתן להשיג ישועה לאומית על ידי נקיטת צעדים מפלגתיים יותר, כמו הופעתה של קבוצה לבדה המבוססת על לגיטימציה שנשחקה ורצון אמריקאי אזורי להקים ממשלה, יהא שמה אשר יהא, שכן הדבר מעמיק ומכליל את החלוקה. הקמת ממשלה מוסכמת לאומית עד לקיום הבחירות. הכללי המחוקק והנשיא ולמועצה הלאומית, בין אם זו ממשלת אחדות לאומית או ממשלת סמכויות לאומיות שהכוונה אליה היא אש"ף, שעליה לכלול את הצבעים השונים של הקשת הפוליטית והחברתית, לרבות תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי, מבטיחות פלורליזם ותחרות במסגרת האחדות, ולהיות במילה ובמעשה הנציג הלגיטימי.והיחיד עבור העם הפלסטיני.