אולי הדבר המסוכן ביותר בעימות הצבאי בין ישראל לחיזבאללה בלבנון הוא התחושה שהעימות הזה הוא מובן מאליו, אולי לא כהרחבה של המלחמה בעזה, אבל בשלב מסוים בעתיד הקרוב זה עשוי להיות יותר על מלחמה רחבה יותר עם איראן.

עם הקדמה זו פתח עיתון "הארץ" ניתוח - מאת הסופר אלון פנקס - בו אמר כי מלחמה זו היא הנקודה המכרעת שבה הערכות המודיעין האמריקאי והישראלי שונות מאוד. בעוד שארה"ב רואה בסכסוך זה שונה ונפיץ יותר בהיבטים גיאופוליטיים ואסטרטגיים, נראה שישראל שלמה עם הרעיון...

גורמים אמריקאים הביעו "דאגה" מכך שהם מאמינים שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מעודד הסלמה כמפתח להישרדותו הפוליטית, מציג את המלחמה הזו כמלחמת ציוויליזציה היסטורית בין איראן למערב, ומאשים את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שלא קם לאירוע.

ההסלמה חוזרת שוב

מיד לאחר מבצע שיטפון אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023, קבעה ארצות הברית כי מניעת הסלמה עם חיזבאללה בלבנון ועם איראן בכל האזור היא אינטרס מהותי, ושלחה שתי קבוצות של נושאות מטוסים לאזור, והגיבה בתקיפות. לרעיון שישראל תפתח במתקפת מנע. מבחינת חיזבאללה, התחושה בוושינגטון הייתה שההתכתשות מעבר לגבול ישראל-לבנון הוכלה, אבל ה"הסלמה" חזרה בצורה מסוכנת.

אם המתיחות הנוכחית בין ישראל לחיזבאללה סובבת לכאורה סביב חוות שבעא, הרי שבמציאות - כדברי הכותב - הם חלק מהקשר הרבה יותר רחב, שכן הוא מתייחס לעבודתו של חיזבאללה כגורם הרתעה איראני מפני התקפות ישראליות אפשריות בטהרן, וכן מרכיב חיוני ברשת הסוכנים האיראנים שהם פועלים כדי לערער את היציבות באזור, לפי העיתון.

למרות העליונות הצבאית לכאורה של ישראל, המלחמה בין ישראל לחיזבאללה תהיה הרסנית לשני הצדדים, כי ארסנל הטילים המדויק של חיזבאללה מייצג סוג של משיכה, ובניגוד לעזה, שהיא מובלעת מוקפת מכל עבר, ללבנון יש גבולות ארוכים עם סוריה, אשר בתורה יש גבולות ארוכים עם עיראק וטורקיה, המבטיחים מעבר של נשק ולוחמים.

הממדים הפוליטיים החשובים ביותר טמונים בפרוץ מלחמה קרקעית, כי אם ישראל תפלוש ללבנון במטרה להרחיק את חיזבאללה מהגבול, היא תהיה פולשת למדינה ריבונית שהיא חברה באו"ם, וזה היה מיד. להיות שווה ערך ל"פלישה הרוסית" לאוקראינה שארה"ב ונאט"ו גינו. צפון האוקיינוס ​​האטלנטי באופן מקיף, לפי העיתון.

איראן נועזת יותר

כאן, יש לראות את ההסלמה מנקודת מבט רחבה יותר - כפי שאומר אלון פנקס - שכן "הפלישה הרוסית לאוקראינה הוציאה את איראן מבידודה היחסי", וההחלטה הפזיזה שקיבל נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ - בעידודו של נתניהו - לפרוש באופן חד צדדי מהסכם הגרעין.המשטר האיראני נתן לטהרן הזדמנות להאיץ את תוכנית הגרעין שלה, ובייג'ין התייצבה לצד איראן.

הודות להתקדמות בתוכנית הגרעין שלה, והשימוש האפקטיבי שלה בחיזבאללה ובקבוצה החות'ית המאיימת על הספנות המסחרית בים האדום, איראן הפכה כעת נועזת יותר, אך עם זאת היא לא מחפשת הסלמה. אלא, היא רוצה לשמר את חיזבאללה בתור כוח מרתיע, וזה מה שגם ארצות הברית רואה, לכן, היא מאמינה שניתן להימנע מכך באמצעות דיפלומטיה.

אולי הדבר המדאיג והמפחיד ביותר בכל עימות צבאי בין ישראל לחיזבאללה הוא הבלתי נמנע הברור שלו והתחושה שהוא מובן מאליו, במיוחד בהיעדר הסכם מדיני קבוע בין שני הצדדים. לאור הסיבה לנוכחות חיזבאללה המניעים האזוריים של איראן, מלחמה כזו עשויה להיות רק עניין של זמן...

ברור שהחששות הנוכחיים מהסלמה מתמקדים בעתיד הקרוב, כתמיכה במלחמה בעזה או כהרחבה שלה. אולם, מלחמה כזו - כפי שרואה הכותב - אינה קשורה בהכרח לעזה, כי יש לה את שלה. הסיבות הגורמות.

גם אם עימות נמנע כעת, מלחמה מתנשאת באופק בשנתיים-שלוש הקרובות, אבל למה לא לנסות, אם המטרה המדינית היא פתרון דיפלומטי, לעשות זאת לפני או במקום מלחמה? שואל הכותב בסיום מאמרו.