האסטרטגיה של הארכת המלחמה ללא תוצאות. כתבה: תמרה חדד.

המלחמה הנוכחית ברצועת עזה עשויה להיות שונה ממלחמות אחרות בכך שמדיניות מועצת המלחמה הישראלית עוסקת בהארכת המלחמה, בין אם באמצעות פעולות ישירות, כפי שקרה בשלב הראשון והשני, או בהדרגה בשיטות טיפוליות לחיסול תנועת חמאס וההתנגדות שתתחיל בשלב השלישי, שייקח זמן רב יותר, והדבר תלוי בגורמים מניעים או מייאשים ותלוי גם בתוצאות המלחמה בשטח.
לתהליך עצירת המלחמה יש שתי אפשרויות: או כניעה של אחד הצדדים, שקשה במצב הנוכחי, או הסכם להפסקת המלחמה ללא סיום הסכסוך עקב לחצים בינלאומיים ואזוריים ולחצים פנימיים של ישראל. במיוחד ממשפחות העצורים הישראלים, תוך התחשבות בכך שהרחוב הישראלי כולו עם ההחלטה להמשיך במלחמה ולחסל את ההתנגדות הפלסטינית.
אם המלחמה לא נפסקת והאסטרטגיה של הארכתה היא לפירוק פירושו פירוק ההתנגדות לקבוצות ולאחר מכן ליחידים, ואם הם נמשכים זה אומר להתחיל במבצעי קדושים קדושים, כניעה או התנקשות בשלבים הדרגתיים בשלב השלישי, הנחשב טיפול אחרון וטיהור הכיסים הצבאיים בגזרה, ולא משנה כמה ההתנגדות איתנה ואיתנה, אולם התמשכות המלחמה מתישה עבור שני הצדדים, אך היא אינה לטובת ההתנגדות הפלסטינית, בניגוד למה שיש. ציין, כי הארכת המלחמה תהיה נגד ישראל, ובמיוחד חוסר ההתנשאות של נתניהו וגלנט להמשך המלחמה פירושה להתקדם למרות ההפסדים האנושיים והכלכליים והלחצים הפנימיים והחיצוניים, ואי הדיון ביום שאחרי המלחמה אומר שעד עכשיו אנו ממשיכים בביצוע משימות במגזר.
המשוואה להארכת המלחמה ברצועת עזה נותרה בעינה:
המשוואה הזו מבוססת על יותר מגורם אחד: ראשית, חוסר היכולת ליישם את המטרות של חיסול חמאס. שנית, אין התערבות ישירה מאחת מחזיתות המשולש המיוצגות על ידי חיזבאללה, חזית תימן והחטיבות האחרות בסוריה ובעיראק, כלומר חזיתות אלו נשארות בגדר החששות ולא בגדר של מלחמה כוללת. . שלישית, פנים ישראל אינו מתפתח למצב של חוסר יציבות כתוצאה מהמלחמה הממושכת ברצועת עזה. רביעית, כישלון היוזמות שהוצגו להפסקת אש. חמישית, המשך האור הירוק האמריקאי עד למימוש היעדים. שישית, לכידות קואליציית הימין הנוכחית שתישאר עד חיסול הזרוע הצבאית של ההתנגדות ברצועת עזה מיושמת.
אם המלחמה תישאר מוגבלת לצבא הישראלי ולהתנגדות, תישאר אפשרית הסלמה בין שני הצדדים, כלומר אופק הזמן לסיום המלחמה לא בא בחשבון, היא לא תיפסק אלא אם ישראל תנצח ותשיג את המשוואה של אפס מרחק ואפס תוצאה.
התקדמות הדרגתית במבצעים הבאים להארכת המלחמה:
ישראל לא תפלוש ביבשה לכל הגזרה כדי למנוע אבדות אנוש בקרב שורות הצבא הישראלי, אלא תפעל ל"חלוקת תהליך הפלישה" לפי דרישות תוצאות השטח. המשמעות היא המשך עימות בין הצבא להתנגדות, שעלול להימשך שבועות או חודשים.
גורמים המקצרים את משך המלחמה:
ישנם ניסיונות מתמשכים להתחיל לגבש יוזמות כמו היוזמה המצרית, הנחשבת חיובית אם היא מוסכמת על ידי כל הצדדים של הפלגים הפלסטיניים המזוהים עם אש"ף וסיעות ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה. יש לה שלבים הדרגתיים, וכן כל כישלון באחד משלביה מצד ישראל משמעו זריקת הכדור למגרשה, ובאופן ספציפי, היא עוסקת בניצול כל סירוב של הפלגים ליוזמה על מנת להאריך את המלחמה ברצועת עזה וגורם הזמן לטובת ישראל. עם זאת, אם היוזמה תהיה מוסכמת בין כל הצדדים, כולל ישראל, משמעות הדבר היא הפסקת המלחמה.
באשר לגורם הנוסף לקיצור משך המלחמה, הוא הלחץ של הדעה הפנימית הישראלית על נתניהו וחברי מועצת המלחמה, שעד לרגע זה לא השיגו את מטרותיהם, דווקא הוצאת החטופים הישראלים מרצועת עזה. לגבי הגורם המקצר את המלחמה, שהוא המציאות ההומניטרית ברצועת עזה, שמניעה כעת את העולם להצלת המציאות של האזרחים שנפגעו. במלחמה זו.
כמו כן, חיילי מילואים שלא ניתנו להם הרשאות להצטרף לצבא משמעותם תחילת המרד בשורותיו, והדבר משקף לרעה את מהלך המלחמה. הגורם החשוב ביותר הוא ארה"ב של אמריקה, שהחלה להאיץ הזמן ליישם את היעדים כדי שלא תתפתח למלחמה מקיפה יותר שאמריקה לא רוצה, שכן ההתרחבות מלחמה מחוץ לתחום הצבא הישראלי וההתנגדות הפלסטינית פירושה מלחמה שתמשך שנים רבות ותהיה לא לעצור ברמה של מלחמה אזורית, אלא להתרחב למלחמת עולם שלישית מול השינוי במערכת הבינלאומית.
איראן לא תתערב גם אם כל אנשי משמרות המהפכה יהרגו:
התגמול של איראן על הריגתם של אל-מוסאווי או קאסם אל-סולימאני, שנהרג לפני מספר שנים, לא תנקום באמצעות מלחמות ישירות. היא עשויה לנקוט בשיטות עקיפות כמו איום ימי, התנקשות בישראלים ממקומות שונים. בעולם, פעולות התקפיות בודדות נגד אחת משגרירויות ישראל בעולם, או איום טכנולוגי, אבל באופן כללי, לא תיכנסו למלחמה יותר מסיבה אחת:
לכן, איראן תניע את זרועותיה, ואם תרגיש איום ישיר, היא תנטוש את החוליה החלשה ביותר, שהיא בעלת בריתה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, ותסיים את שלטונו של חמאס בתמורה להסרת רוחב המלחמה הישיר. , היא תשמר את החזית התימנית והלבנונית לכל מניע עתידי שיניע אותן בעת הצורך על מנת לשמר את נוכחותה ואת האינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והצבאיים שלה באזור המזרח התיכון.
ישראל לא תוותר מרצון על יישום יעדיה:
ישראל לא תוותר בקלות על חיסול חמאס, שכן הגורמים המניעים עדיין עולים על הגורמים המרתיעים. היא עוסקת בהחזרת אסיריה, עוסקת בחלוקת רצועת עזה לאזורי ביטחון חיץ, עוסקת בעקירה מרצון, ודואגת להחלפת השלטון. ברצועת עזה וביסוס ממד אזרחי על פי דרישות הביטחון הלאומי של ישראל.
כל עוד ישנה תמיכה רחבה מהקשת הפוליטית בישראל לסיום שלטון חמאס ולנקום את האבדות האנושיות, הפסיכולוגיות והחומריות, ולדחות את ממשלת המלחמה באחריות לכשלונה או רשלנותה, המלחמה תימשך. החלוקה החברתית הפנימית בישראל לא הייתה תוצאה של המלחמה הנוכחית, אלא קיימת מאז שנת 1948, ששינתה את אופי החברה משמאל. מימין, אל תימן הקיצונית ביותר, ועכשיו היא משתנה לעבר הכי הרבה. דתיות עזה לקראת הפיכת ישראל למדינה יהודית דתית. יש תמיכה מהקשיחים להמשך מלחמת עזה בכל מחיר עד לחיסול חמאס, וזה מוסכם על כולם, אבל הדרישה האחרונה מימין אחר. תנועות הכנף היא שנתניהו יפרוש. כי הן מתנגדות להובלת המלחמה מתוך השקפתן שהוא מוביל אותה לפי האג'נדה הפוליטית שלו ולא "האג'נדה הביטחונית של ישראל" כדי להציל את המוניטין שלו ולהישאר בשלטון. לכן , המלחמה עשויה להימשך שנה אם מאמצי היוזמות המוצעות לא יצלחו.
המשך המלחמה פירושו חיסול חמאס ולאחר מכן חשיבה על שלב מעבר לאחר בקרה ביטחונית מקיפה על רצועת עזה. שלב מעבר זה, אם ישראל תצליח, משמעו חיזוק החזון הישראלי, שהוא להשאיר חלק מכוחותיו בצפון הרצועה תוך כדי חיזוק החזון הישראלי. הטלת מצור ביטחוני בדרום ביבשה, באוויר ובים, והסתפקות עם הצדדים הנוגעים בדבר להקלת הסבל.פעולה הומניטרית על האוכלוסייה באזור הדרום, והיא מסכימה עם החזון האמריקני של חיזוק הממד הביטחוני הישראלי. רצועת עזה, ונבדלים לגבי מי מנהל את רצועת עזה לאחר תום שלטון חמאס, לנוכח הזנחה של פתיחת תהליך שלום המשיג את הממד המדיני לצד הפלסטיני.