מלחמה ללא מטרות ספציפיות וסיכויים ברורים...והתגבשות עסקת חליפין

השלב השני של המלחמה, שהגיע לאחר שלב ראשון שנמשך 48 ימים, הוביל להפוגה זמנית לתקופה של שבעה ימים, במהלכם שוחררו 240 נשים וילדים בבתי הכלא "ישראלים", ו-80 אזרחים ישראלים ורבים. שוחררו בעלי אזרחות כפולה. לאחר מכן חזר נתניהו עם מועצה. המיני-מלחמה שלו, שוב המלחמה התוקפנית שלו ברצועת עזה, חוזרת על אותם יעדים אסטרטגיים מרכזיים בשלב הראשון שלא הצליחו להשיג, וזה חיסול. ההתנגדות הפלסטינית עם חמאס בליבה, הרג מנהיגיו, השמדת יכולות צבאיות ונשק ומנהרות תקיפה והשבת שבויי ההתנגדות ללא משא ומתן עימה. סיום סמכותו של חמאס, וחזרה לאופציה הצבאית בשלב השני שלה, הנמשכת עד הרגע הנוכחי, תוך שימוש באש וכוח הרס הרבה יותר גדול ורחב מהשלב הראשון, באוויר, ביבשה ובים.

כל המומחים הצבאיים והאנליטיקאים המדיניים, ואפילו ראשי צבא הכיבוש וראשי הצבא, הביטחון והסוכנויות המדיניות, מסכימים שהמלחמה המקיפה וההרסנית הזו, שפוגעת רק במטרות אזרחיות במגזר הבריאות, בבתי חולים, במרכזי בריאות, תחנות כוח ומים, מקומות תפילה, בתי ספר, ואפילו מרכזי מקלט ומטה בינלאומי, לא הושגו. כל מטרה או הישג צבאי, שדה או מדיני. במקום זאת, מה שאנו עדים לו הוא שעזה הפכה לביצה עבור צבא הכיבוש, הטנקים, כלי הרכב והמשוריינים שלו. ככל שחדרו יותר לרצועה, כך גדלו אבדותיהם בחיילים, קצינים, כלי רכב, טנקים ומשוריינים שהגיעו ליותר מ-477 חיילים וקצינים, על פי הודאה ב" ישראל." 720 טנקים וכלי רכב, לפי אבו עוביידה, הדובר הרשמי של ההתנגדות.

המלחמה המתמשכת הזו, שנתניהו וגאלנט רוצים להרחיב ולהעמיק ולעבור משלב אחד למשנהו, ושהם מנהלים ומובילים מנקודת מבט אישית, במקום להשיג את מטרותיה הצבאיות, הפוליטיות והשטחיות, אנו מוצאים שהיא מעמיקה ומתגברת. האבדות הצבאיות של "ישראל", עם נסיגת חטיבת גולני 13. ה"אליטה" מרצועת עזה, כאשר איבדה 35% מכוחותיה, כולל מפקד החטיבה ו-88 מקציניה וחייליה, וכן מלחמה זו. שנבעה ממנו, השזורה במשבר הפוליטי הישראלי עם הכישלון הצבאי, עם הכישלון בהשגת יעדי המלחמה ועם הסכסוכים על עדיפות השבויים. והעצורים, לצד העלויות העצומות של המלחמה וה נזק כלכלי שלא ניתן להעריך במדויק וגם לא את השפעתו על הכלכלה והחברה בשנים הקרובות, כל זאת מתווסף ללחצים שמטרתם שחרור מספר רב של חיילי מילואים, אשר כולם מהווים כוח לוחץ לשינוי קצב הפעילות. מלחמה, ובניגוד ישיר. עם רצונן של מפלגות הקואליציה השלטות להישאר בשלטון ולשמור על לכידותן.

הארכת משך המלחמה והעברתה משלב אחד לאחר מחייבת בהכרח שינוי מסלולה ומעבר ממלחמת השמדה המונית מצד אחד לשמירה על הנוכחות הצבאית הישראלית, שהפכה לכיבוש, ופנייה למבצעים ומטרות ספציפיות. מנהיגי "חמאס" והג'יהאד על פי הערכות ביטחוניות וצבאיות, והערכות אלו באות גם כביטוי לירידה בתמיכה הבינלאומית במלחמה הישראלית בעזה, שהחלה לגרום נזק מדיני לממשל ביידן וללאומי האמריקאי. ביטחון כפי שהממשל האמריקני מבין אותו, עד כדי חוסר שקט בקרב ידידיה של ישראל בקונגרס ואפילו במפלגה הרפובליקנית, בעיקר לינדזי גרהם, בעלת היסטוריה ארוכה במאמצים לנרמל בין ערב הסעודית לישראל ומאמינה שישראל מתעלפת. ההזדמנות.

לאחר שהצבא "הישראלי" הרג מספר אסירים שלו ברצועת עזה, וההתנגדות הפלסטינית משדרת קלטות של אסירים אלה שבהן הם קוראים לממשלת נתניהו ולמועצת המלחמה שלו לשחרר אותם, הם נמצאים בכל רגע בסיכון של מוות מהתקפות של מטוסי כיבוש וכוחות קרקע... פנה לממשלת הכיבוש באומר "אל תתנו לנו להזדקן", וההתנגדות אמרה שגורלם של אסירים אלה, אם ממשלת הכיבוש לא תקבל את תנאי ההתנגדות ועיסקת החליפין "הכל עבור כולם", היא כגורלו של אחד משלושת החייל שליט, או לגורלו של הנווט הישראלי רון ארד, שמטוסו הופל בלבנון ב-1986, השפעותיה נעלמו מאז אותו תאריך. , או הרג בכלי טיס וצבא הכיבוש, והקלטות אלו המשודרות על ידי ההתנגדות ממלאות תפקיד מניע בדעת הקהל הישראלית, בעיקר משפחות החיילים, שהחלו להפעיל לחץ רב על נתניהו ומועצת המלחמה שלו באמצעות התפוצה הנרחבת שלהם. והפגנות ומחאות מתמשכות, שהמלחמה תופסק ושהבריגדות יחזירו את בניהם שנלכדו על ידי ההתנגדות, וזה מצריך הגדרה מחדש של מטרות המלחמה הזו, נסיגה מהרטוריקה של "רצח עם וחיסול חמאס", שינוי מוחשי. בסגנון המלחמה, אופייה ומטרות השטח שלה, וכן מתן עדיפות רבה יותר לנושא האסירים והעצורים, שדורשת הפוגה ארוכה יחסית ליישום.

ברור שממשלת נתניהו חיה בלחץ פנימי גדול, וגם מפזרת את חזית התמיכה הבינלאומית במלחמתה התוקפנית ברצועת עזה, מה גם שמלחמתה ברצועה רק הביאה ליותר מקרי מוות בקרב אזרחים. הרס כל היבטי החיים בעזה, כלומר היא נמצאת במלחמתה הברברית והמטורפת ברצועת עזה, היא עוברת מכישלון לכישלון גדול יותר, וההתנגדות והביקורת על המלחמה הזו גוברת, מבפנים וחיצוני, והמדינה האיתנות הפלסטינית האגדית מעידה בבירור על כך שההתנגדות, עם "חמאס" בליבה, אינה קרובה לקריסה או כניעה, כפי שדורש נתניהו כדי להפסיק את מלחמתו התוקפנית ברצועת עזה. ...אמריקה, העולם, ומשפחות האסירים המוחזקות על ידי ההתנגדות, רוצים שנתניהו ישנה את שיטת המלחמה, אופייה ומטרות המלחמה, כך שתהפוך למלחמה שבה מתבצעות שביתות נבחרות ומטרות ראשי ההתנגדות, ובראשן סינוואר. , אלדייף ומרוואן עיסא... בלחצים אלו אומר נתניהו כי הוא מוכן להפוגה זמנית שתימשך. למשך שבועיים, כדי שחמאס יוכל לאסוף את האסירים המבוקשים, בעסקת חליפין שתציג בפני את התנועה, והיא לא תסכים להפסקת אש זמנית או קבועה, וכדי שמשפחות חייליה השבויים ירגישו רגועים, נשלח מנהל המוסד דיוויד ברנע לוורשה ולאוסלו להיפגש עם מנהל ה-CIA. שייח' מוחמד בן עבדול רחמן אל תאני, ראש ממשלת קטאר, לדון בעסקת חליפין שכללה שחרור של 400 אסירים פלסטינים, כולל אלה שלטענת ישראל "יש להם דם על הידיים". ברנע נפגש גם עם המצרים והקטרים ​​יותר מ. פעם אחת למטרה זו, אבל תנועת חמאס וסיעות ההתנגדות, באמצעות מנהיגיהן ופקידיהן, אמרו שלא תהיה עסקת חליפין בהיעדר הפסקת אש מקיפה, הסרת המצור, לא נסיגה ישראלית מרצועת עזה, ולא לחזור להפוגה זמנית.

נתניהו נמצא בדילמה גדולה, והמשך "הרהור" של ביטויים ונאומים שלו ושל חברי מועצת המלחמה שלו על חיסול תנועת חמאס, הריגת מנהיגיה ומנהיגי ההתנגדות, כניעתה ומסירת מנהיגיה. ... נתניהו מבין שמדובר במטרות לא מציאותיות ומכוונות לפנים ישראל. בשלב הראשון של המלחמה התוקפנית הוא יצא להשיגן. מטרות אלו, אך לא הצליח להשיג אף אחת מהן... הוא נכנס לתהליך משא ומתן עם ההתנגדות והסכים להפוגה הומניטרית וכניסת דלק וסיוע הומניטרי ורפואי...ונכנע לתנאי ההתנגדות במבצעי החליפין... מכאן המבוי הסתום שלו בשטח, כישלונו הצבאי, המשבר הפוליטי המעמיק שלו, והלחצים הפנימיים והחיצוניים הגוברים עליו... והחשש האמריקני שנתניהו ייגרר למלחמה אזורית המהווה איום רציני על האינטרסים שלו באזור, מה שגורם לנתניהו להיכנע ולהסכים לתנאי ההתנגדות בעסקת החליפין, שתנאיה צפויים להבשיל בתחילת השנה הבאה, לקראת עסקת חליפין מקיפה "הכל בשביל כולם" והלבנת בתי הכלא. שבויי מלחמה ישראלים, לרבות פוליטיים ופלסטינים מנהיגים צבאיים מפלגים שונים.