"על סמך המידע שקיבלתי מחיילים וקצינים שנלחמים ברצועת עזה מתחילת המלחמה, הגעתי למסקנה הבאה: דובר צה"ל והפרשנים הצבאיים בערוצי הטלוויזיה מציגים תמונה כוזבת של אלפי ההרוגים של חמאס. מהלחימה שלנו עם כוחותיהם פנים אל פנים.

בהקדמה זו פתח האלוף הישראלי בדימוס יצחק בריק בניתוח שבו הסביר כי מספר ההרוגים מקרב כוחות תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) קטן בהרבה ממה שקודם, וכי רוב החיילים הישראלים קצינים הרוגים נפלו כתוצאה מפצצות וטילי נ"ט של חמאס.

הוא הביע את אמונתו כי לצבא הישראלי אין כיום דרך יעילה ומהירה לחסל את אנשי חמאס, שרובם מסתתרים במנהרות ויוצאים רק מפתחיהם כדי להטמין פצצות, להציב מלכודות נפץ ולירות טילים נגד טנקים. על כלי הרכב המשוריינים שלנו, ואז להיעלם שוב לתוך המנהרות, כלשונו.

ברור, לדברי בריק, שדובר הצבא הישראלי ובכירי הביטחון רוצים להציג את המלחמה כ"ניצחון גדול" לפני שאבק הקרב ישקע ותתברר התמונה האמיתית.

לשם כך הם מביאים לעזה כתבים מערוצי טלוויזיה גדולים כדי להציג "תמונות של ניצחון", מה שהופך זאת למלחמה המצולמת ביותר שניהלה ישראל אי פעם, ואולי כל מלחמה שניהלה אפילו בעולם כולו, לדברי האלוף בדימוס.

אבל התרברבות כזו על ידי הצגת תמונות של ניצחון, אומר בריק בניתוח שלו בעיתון הארץ, "עוד לפני שאנחנו מתקרבים להשגת המטרות שלנו, זה עלול להיות הרסני מאוד... עדיף היה לנו להישאר יותר צנועים".

הוא מוסיף כי הדבר מזכיר לו את מה שגורמים ישראלים, כולל גנרלים בדימוס ואחרים, נהגו לחזור לפני מבצע מבול אל-אקצא ב-7 באוקטובר, שצבאם הוא החזק ביותר במזרח התיכון ושאויביה של ישראל נרתעו.

"למרבה הצער, אותם כתבים, אנליסטים וגנרלים בדימוס ממשיכים להמציא תמונות מהסוג הזה, כאילו לא למדו דבר", לפי המחבר.

בנוגע למנהרות חמאס, טוען בריק כי השמדתן תארך שנים רבות, ותעלה לישראל אבדות כבדות, ומציינת כי הצבא הישראלי עצמו מכיר כעת בקיומן של מאות קילומטרים של מנהרות בעומק האדמה המקשרות לאורכה ולרוחבה של עזה. , ואף לחבר את המגזר הזה לחצי האי סיני.

האלוף בדימוס הדגיש כי האשליה של הרתעת חמאס היא שגרמה לישראל להזניח להנחות את מומחיה ללמוד, לתכנן ולייצר ציוד מתאים ללוחמה תת-קרקעית, וזה מה שגרם לה היום לנסות לאלתר פתרונות.

בהקשר זה צוטטו קצינים רבים שנלחמים בעזה שאמרו כי קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, למנוע מחמאס לשקם את עצמו, גם לאחר כל ההרס שהטיל הצבא הישראלי על בסיסיו.

עבור בריק, הפתרון טמון ביציאה משטחים עירוניים צפופים ובפעולה מדויקת יותר, באמצעות הפצצות ותקיפות אוויריות על בסיס מידע מודיעיני מדויק. בסוף הניתוח שלו הוא מציב את השאלה הבאה: האם פוליטיקאים ובכירי הביטחון מסוגלים להתמודד עם תרחיש כזה? או שהם מסוגלים לחשוב על פתרונות יצירתיים אחרים, שבהם אנחנו לא משיגים את כל מה שאנחנו רוצים, אבל שבהם אנחנו גם לא המפסידים הכי גדולים?