על ההבדלים האמריקאים-ישראלים

בהצהרות רשמיות מאשים הממשל האמריקני את ישראל בשימוש שלה בפצצות מטופשות, כלומר פצצות שאינן מונחות בצורה מדויקת, והפצצה חסרת הבחנה שמכוונת לאזרחים ללא הבחנה. הצהרות אלו שנאמרו על ידי הנשיא ג'ו ביידן והועברו על ידי היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ואשר פרטיהן אמורים לדון על ידי שר ההגנה לויד אוסטין, מגיעות באיחור של עשרה שבועות שלמים, והן בהחלט לא יעשו צדק עם הקורבנות, אשר מונה יותר מעשרים וחמישה אלף (אם ניקח בחשבון את הנתונים הרשמיים). ואחוז גדול מהלכודים מתחת להריסות), וזה לא ישנה את שיטות המלחמה הישראליות בשום צורה, כפי שהיא באה בצורה של עצות ותצפיות ולא בשפה נחרצת וקפדנית, כי מי שמממן את המלחמה במיליארדים רבים של דולרים, פותח גשר אווירי להובלת כל סוגי הנשק, הציוד, התחמושת והציוד, ומניע נושאות המטוסים אמורים להרתיע כל אזורי. מפלגה שחושבת להתערב לטובת הפלסטינים, ולהגן על ישראל מכל החלטה בינלאומית מחייבת שיכולה לעצור את המלחמה האכזרית באמצעות אות או קריאה.

ארצות הברית הביעה את התנגדותה לכך שישראל תכבוש מחדש את רצועת עזה, או תנתק חלק משטחה ועקירת פלסטינים לסיני או למקום אחר, בקריאות גוברות להחזרת ההתיישבות והשליטה בשדות הגז הימיים מול חופי עזה. יש המתעקשים להחיות את רעיון "תעלת בן גוריון" בין מפרץ עקבה לים התיכון כערוץ חלופי לתעלת סואץ, ומאמינים שסילוק רצועת עזה ותושביה תצמצם. עלויות הקמת התעלה. קריאות אלו הגיעו לכדי דרישה למחיקת רצועת עזה והפיכתה לגן לאומי ישראלי. לגבי הפחות קיצוניים שבהם, הם דורשים הקמת רצועת ביטחון ברוחב שנע בין 2-3 קילומטרים, כלומר ניתוק כשליש משטח הרצועה, כך שכל פעילות חקלאית או עירונית תהיה אָסוּר.

ההצהרות האמריקניות המילוליות לוו בעמדות תמיכה בישראל ללא סייג, כמו בהצבעות במועצת הביטחון ובעצרת האומות המאוחדות, ואימוץ יעדי מלחמה, ואף בהוצאת כמה הצהרות ותנאים שהישראלים עצמם. לא אמר, כגון "המלחמה הזו לא תסתיים אלא בכניעת חמאס." ו"ימי סינוואר ספורים"! עם כל זה, ניתן להבין את ההבדלים האמריקנים-ישראלים לכאורה כהבדלים מינוריים, מינוריים, לא יותר מאלה הקיימים בין הקטבים של מועצת המלחמה הישראלית.

כך שהשינוי לכאורה בנימה האמריקאית בה נעשה שימוש אינו מייצג התעוררות מאוחרת, ואף לא שינוי מהותי בעמדות התומכות במלחמה, למרות נוכחותם של גורמים המחייבים שינוי בכך, במיוחד הירידה בפופולריות של הנשיא ביידן, וכן המחאה של חוגים רחבים בשורות המפלגה הדמוקרטית, בעיקר מהדור הצעיר. חוגים משפיעים התנתקו ממפלגה זו, כולל הקהילות הערביות, המוסלמיות והאפרו-אמריקאיות, ואיימו לא להצביע עבור ביידן, אך האחרון והממשל שלו בחרו לפייס את החוגים הללו במילים מתוקות ובטענות לניטרליות בתמורה לתמיכה מוחלטת ב. ישראל ומלחמת ההשמדה על כל פשעי המלחמה ופשעיה נגד האנושות.

ארה"ב נלחמת במלחמה הזו כאילו הייתה המלחמה שלה, ולא בגלל שהיא נוגעת למדינה ידידותית או בעלת ברית. היחסים בין ארה"ב לישראל מתוארים כמערכת יחסים אורגנית השונה מכל יחסים מובחנים בין שתי מדינות. ישראל הייתה וממשיכה למלא את התפקידים הפונקציונליים שיועדו לה בשירות אינטרסים אסטרטגיים אמריקאים בשני המישורים. אזורי וגלובאלי. בין התפקידים הללו ניתן להתעמת עם כל משטר המפיק לעצמו מדיניות לאומית עצמאית המתנגשת עם המדיניות האמריקאית. ונגד תנועות שחרור, ותמיכה במשטרים מושחתים ורודניים ברחבי העולם שהקונגרס האמריקני מטיל מגבלות על ההתמודדות איתם. ישראל נחשבת גם למעבדה היישומית הגדולה ביותר לבדיקת סוגי נשק אמריקאי, שכן התעשיות הצבאיות, הביטחוניות והטכנולוגיות מהוות הרחבה של מתחמי תעשיית הנשק בארצות הברית.
חלק מהאנליסטים מתארים את ישראל כנושאת המטוסים הגדולה בעולם מבחינת עלותה הנמוכה בהשוואה ליתרונות הגדולים שהיא מעניקה לארה"ב. לכן, לא היה מוזר לנשיא האמריקני, שתיאר את עצמו כציוני, לומר , "אם ישראל לא הייתה קיימת, היינו פועלים ליצור אותה." באשר לדיבורים שחוזרים על עצמם כמו שיא, הצהרות ישנות על "ערכים דמוקרטיים משותפים" ומדינת היהודים אינן אלא שקרים בוטים, ואולי העיקר. המשותף להם הוא הנכונות לבצע רצח עם, לנהל מלחמות ולהמציא לשון הרע כדי להצדיק אותם.

אולי מה שמסביר את הסתירות וההבדלים האלה לכאורה הוא מה שנאמר על ידי שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין, שאמר שישראל אולי תשיג ניצחונות טקטיים אבל תספוג הפסד אסטרטגי, וזה חל על אירועים היסטוריים רבים ומלחמות שבהן מעצמות גדולות עדיפות ב הנשק והיכולות עמדו מול מעצמות מקומיות. הוא נמוך יותר ביכולות אך חזק יותר מבחינה מוסרית, כפי שקרה בעימותים בין ארה"ב לווייטנאם ואפגניסטן, ובין צרפת לווייטנאם ולאחר מכן אלג'יריה, שם אין השוואה בין היכולות הצבאיות של ארצות הברית ויריביה. במלחמה על עזה קיים חוסר איזון חמור במאזן הכוחות בין הארסנל הצבאי הישראלי החמוש בכלי הטיס, הטנקים וספינות הקרב החדישים ביותר, ומבוסס על כלכלה חזקה ותמיכה בלתי מוגבלת מהמדינה החזקה בעולם. התנגדות שהתפתחה בסביבה נצורה וחנוקה ונטולת היכולות הבסיסיות ביותר, אך התחזקה באמונה בעניינה. אנשיה דבקים בחופש, וכך הופכת המשוואה לביטוי של הרצון האנושי מול העריצות של המכונה, והיא מבוססת על משוואה היסטורית במורשת הערבית-אסלאמית שלנו, שקובעת את האפשרות של ניצחון הדם על החרב, וכף היד על המרצע. כך, המשך מלחמתה של ישראל ופשעי רצח העם שהיא מבצעת תורמים לבידודה ומשפיעים על מעמדה, תדמיתה ושאיפותיה להשתלב באזור, להמשיך לשבור את הבידוד ולכונן יחסים מנורמלים עם מדינות ערב והאסלאם.

עם כל האמור לעיל, נראה כי הממשל האמריקני מודאג יותר מישראל ומנהיגיו, שאינם רואים מעבר לאפם וסקרי דעת קהל, ורודפים אחרי ניצחונות דמיוניים על עם שאין לו מה להפסיד מלבד ההגבלות של כיבוש, מצור ומדיניות השפלה.