חזרת הדיבורים על הפסקת האש האם החלו החיפושים אחר מוצא עבור הישות והאמריקאים?

אין מי שמנותק יותר מהמציאות בשטח, ויודע זאת, מהשלישיה, נתניהו, גלנט והגרי, אבל מול המשבר הצבאי שלהם עקב איתנות ההתנגדות, גרימתה של פתאומי רציני. הפסדים על הכובשים, והמציאות של המשבר הפוליטי הפנימי המשתולל, לא נותר להם דבר מ-8 באוקטובר מלבד שקרים. מה שהפך לשיח התקשורתי היומיומי, או לטענות על "ניצחונות" דמיוניים שרק מעוררים לעג אפילו בתקשורת שלהם. כגון דיבורים על הגעה להריסות ביתו של סינוואר ועל מצור עליו, כאילו ההריסות הללו הן בסיס צבאי.
מעריב מפרסם ממקורו בצבא כי מספר הפצועים מאז קרב המבול עמדו על 5,000, שהיה זעזוע/שערורייה, ולכן הצבא מיהר להודיע ​​למחרת, את תגובתו לאותה שערורייה/הלם באומרו שהם היו. 1,593, בעוד הצבא מודיע על מספר ההרוגים מאז תחילת המלחמה על 436, עד היום (12/12), מאשר העיתונאי הישראלי אריאל שמעון, שהודח מעיתון מעריב, והצהרתו פורסמה באתרים רבים. כי מספר ההרוגים, נכון ליום ראשון שעבר, הגיע ל-3,850 חיילים וקצינים, תוך ציון כי גם מנתח אל-ג'זירה פאיז אל-דוואירי קבע, על פי הערכותיו וניתוח מהלך הקרב, כי מקרי המוות של הצבא גם הם עולים על 3,000. אם תוסיפו לכל זה, את הדיבור החוזר וההסלים בעשרת הימים האחרונים, לאחר התוקפנות הברברית המחודשת נגד רצועת עזה, על כישלון הצבא וכישלונו בהשגת יעדיו, על האבדות הרבות והבלתי צפויות, על המצוקה של רצועת עזה וחולותיה הנודדים, ואם תוסיפו לכל זה את קלטות הווידיאו של ההתנגדות, לגבי מבצעי הכוונה המוצלחים, יחד עם המספרים שהודיעה ההתנגדות וכעת נהנית מאמינות, כל זה פשוט המשמעות היא שהישות נכנסה לשלב של צרות אמיתיות במלחמתה ברצועת עזה, המחייבת חיפוש דרך לרדת מעץ ההגזמה וההתנשאות בהצבת מטרות שאינה מסוגלת להשיג על בסיס יומיומי, ב. פניה של איתנות.ההתנגדות והישגיה בשטח.
זה ברמת המלחמה בעזה, ובנוסף לכך, החזית הצפונית עדה מזה ארבעה ימים להסלמה תכופה בהתקפות חיזבאללה על בסיסים ומתקנים צבאיים, ושימוש נרחב יותר בטילים המכוונים נגד יחידים, וכן טילים הרסניים ביותר מסוג בורקן, וכן הרחבת המבצע לעומק של 9 קילומטרים בצפון פלסטין. כבושים. זה מה שחייב את כניסת הצרפתים לקו להצלת הישות, תחת הכותרת של יישום החלטה 1701, בין אם באיומים מפורשים, ובין אם באמצעות שוחד, והדיבור הציוני על מוכנותה (לעסקות) עם חיזבאללה, שיניע אותה. מעבר לליטני, יחד כמובן עם האיומים להפוך את ביירות למשהו דומה לעזה.
במקביל, ובמה שמעיד על תיאום צדדי ציר ההתנגדות, הפעילו התימנים את תמיכתם בהתנגדות, לא רק באמצעות עיכוב של כל ספינה ישראלית שעברה דרך באב אל-מנדב, אלא גם מנעו מכל ספינה. עוברים אם היא הייתה בדרך לנמלי ישראל, ללא קשר ללאום שלה, והם ביצעו זאת נגד הספינה הנורבגית. Sternda, שהובילה נפט לישות, הופצצה והוחזרה. מדובר בפיתוח רציני, יעיל ומסוכן. באשר להתנגדות העיראקית, למרות מספר הנפגעים המצומצם שגרמה בשורות הצבא האמריקני הפרוס בעיראק ובסוריה, ההכרה של האמריקאים ב-94 תקיפות על בסיסים עד כה אומרת להם הרבה.
במילים פשוטות, נתניהו, ומשיקולי הצלת עתידו המדיני האישי, ומנהיגי הצבא והביטחון הבכירים, ומשיקולי הצלת עמדתם שהופרה ב-7 באוקטובר, וממשיכה להיות מופרת מאז אותו מועד ועד היום, הציבו. האזור (על כף השד), שהאמריקאים לא מברכים עליו במיוחד מסיבות רבות. קשור לפנים ארה"ב ומחו"ל, במיוחד מכיוון שהם יודעים שנתניהו מחפש כבר שנים לגרור אותם לקרב פתוח מולו. איראן וציר ההתנגדות שיצית את כל האזור.
באשר בתוך ישראל, גובר הלחץ העממי על הממשלה והצבא להחזיר חיילים וקצינים שנשבו על ידי ההתנגדות, בסיסמה שהם לא מסתירים (להחזיר את כולם למען כולם, ואז לשחוט את עזה), במיוחד לאחר אי ההחלמה. כל אסיר לאחר 65 ימי קרב, ומשתמש בכל משקל המודיעין. עבורם ועבור האמריקנים והבריטים. אכן, ניסיונם העקר הפך לאסון ולשערורייה.
בהצבת כל זה על שולחן קבלת ההחלטות של הציונים והאמריקאים, ניתן להניח שהם מחפשים מוצא כלשהו. זה מה שהופיע במיוחד ביום שני האחרון. תוך שעתיים בלבד, נאמרו הצהרות וחדשות שהפכו את ההנחה הזו להגיונית: הצהרה של גלנט (יהיו הצעות להפוגה חדשות שנלמד), והצהרה של הבית הלבן (הפוגה חדשה חשובה), בעוד שה הערוץ העברי קאן שידר סיכום של מה שמסתובבת בתקשורת הישראלית (מחיר המלחמה בעזה הוא הפך לכבד", בעוד ערוץ 13 המשיך ואמר: "התנאים בשלים לעסקת חליפין חדשה".
כל זה יכול כמובן לשמש את נתניהו והסובבים אותו כדי להקל עליהם את הלחץ ממשפחות האסירים, כך שהצהרותיהם יהפכו, כפי שהודיע ​​אוסמה חמדאן, "לצריכה עממית". עם זאת, אני מאמין שההצהרות והחדשות הללו חורגות מגבולות (הצריכה המקומית), ומגיעות לגבולות של חיפוש מוצא מ... הדילמה, במיוחד אם לוקחים בחשבון את כל הנסיבות הנ"ל, במיוחד את פעילות ההתנגדות ושלה. הישגים בעזה, שהניבו אבדות אדירות בקרב שורות הצבא ומחוצה לו בשלוש החזיתות, הלבנוניות, התימניות והעיראקיות.
מטבע הדברים, הציונים והאמריקאים לא ידרשו, ולא ירמוצו (הפסקת אש), את דרישת ההתנגדות וכל האנשים החופשיים בעולם, כי זו תהיה כניעה מבישה, אלא יחזרו לדבר על הומניטריות. הפסקות נשק להשבת האסירים, לשווק לדעת הקהל הישראלית הצמאה לדואליות הנקמה והחזרת האסירים יחד, שהם רוצים להחזיר את השבויים ואז לחדש את הלחימה ואת מלחמת ההשמדה.
זה לא מה שאתה רוצה או מה שאתה מצהיר שחשוב, זה מה שאתה יכול להשיג. כאן, תגובת ההתנגדות הייתה ברורה, ולאחר תדירות ההצהרות והידיעות הללו, של אוסאמה חמדאן ועלי האשם: לא יהיו חילופי שבויים אלא בהפסקת אש מקיפה ומוחלטת. כאילו ההתנגדות אומרת לנתניהו ולצוות שלו (מה אתם חולקים), הפעם אין שביתת נשק ואז אתם חוזרים לתוקפנות שלכם, הפעם עוצרים לחלוטין את התוקפנות ודנים בנוסחת חליפין, בנוסף עניינים אחרים.
עניינים אחרים הוזכרו בעבר על ידי מנהיגי ההתנגדות, חמדאן וג'בארין, למשל, בבירור, כשהדגישו שהחילופין יתקיימו רק במסגרת דיון פוליטי שישים על השולחן את אל-אקצא, המצור, שיקום. , פיצויים לעזה, התיישבות בגדה, ונושאים נוספים. הקורבנות חסרי התקדים שהקריבו עמנו ומה עם זאת, לא יהיה רווח בתמורה לכך מלבד חילופי שבויים, למרות החשיבות של שחרור אסירים וכי זה ראש הדרישות.
הימים הקרובים יהיו מלאי שינויים, ורק איתנותה והישגיה של ההתנגדות, והתמיכה משלושת הצירים, הלבנונית, התימנית והעיראקית, יקבעו את הדרך והתוצאה של אותם שינויים, שאין לנו ספק שהם בעניין. על הניצחון וההתנגדות של עמנו.