האם מה שישראל מבצעת ברצועת עזה הוא רצח עם?

בעוד שמספר קורבנות המלחמה שניהלה ישראל ברצועת עזה הגיע ליותר מ-15,000 חללים, שליש מהם ילדים, כך שהרצועה, על פי דברי מזכ"ל האו"ם, הפכה ל- "בית קברות לילדים", בעוד הכוחות הישראלים הפולשים הרסו שכונות מגורים שלמות, כך שאחוז יחידות המגורים הגיע. הוא הרס יותר מ-45% ממספר היחידות הללו ברצועת עזה, והמשיך להפציץ בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי חולים , כנסיות ומסגדים, וביצע מבצע טיהור אתני של אזורים שלמים בצפון רצועת עזה. קיים ויכוח בין מומחים ואנליטיקאים כיצד לסווג את הפשעים הללו שבוצעו על ידי ישראל, ודעות חלוקות, בעיקר אם ניתן לסווג את הפשעים הללו כרצח עם.
המילה "רצח עם", שמשמעותה רצח עם, מורכבת מהקידומת היוונית "גנוס", שמשמעותה "גזע או מין" ומהסיומת הלטינית "התאבדות", המתייחסת למושג "רצח". מונח זה שימש לראשונה בשנת 1944 על ידי עורך הדין הפולני רפאל למקין, שלימים קיבל אזרחות אמריקאית, ובשנת 1945 הוא ראה בכך "פשע בינלאומי" כאשר עמד בראש המשלחת האמריקאית למשפט נירנברג של פושעים נאצים שהיו מעורבים ב תכנון או ביצוע או השתתפות בדרך כלשהי ב"שואה" ופשעי מלחמה אחרים.
ב-9 בדצמבר 1948 אימצה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את "האמנה למניעת וענישה של פשע רצח עם", שהיא הגדירה כמשמעותה "כל אחד מהמעשים הבאים שבוצעו מתוך כוונה להרוס, כולן או חלקן, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, ככזו: א) הרג חברי הקבוצה; ב) פגיעה פיזית או נפשית חמורה לחברי הקבוצה; ג) הכפפת הקבוצה בכוונה לתנאי חיים המיועדים להרס הפיזי שלה. כולם או חלקם; ד) הטלת אמצעים שנועדו למנוע לידת ילדים בתוך הקבוצה; ה) העברה בכפייה של ילדים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת.
ב-17 ביולי 1998 אשררו המדינות המתקשרות את אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, שנכנס לתוקף ב-1 ביולי 2002, והסכימו להקים בית דין פלילי בינלאומי, שמרכזו בהאג, הולנד, אשר ישקול הפשעים הבאים: : פשע רצח עם; פשעים נגד האנושות; פשעי מלחמה ופשע תוקפנות, ובלבד שאנשים שהואשמו בביצוע פשעים אלה יובאו "לבתי המשפט המוסמכים של המדינה שבשטחה בוצע המעשה, או לבית הדין הפלילי הבינלאומי, שיש לו סמכות שיפוט לגבי הצדדים המתקשרים. שהכירו בסמכות השיפוט שלה". בעוד ארצות הברית של אמריקה, סין, רוסיה, הודו וישראל נמנעו מהצטרפות לאמנת רומא, הרשות הלאומית הפלסטינית הצטרפה אליה ב-2015.
עד היום הכיר האו"ם בשלושה מעשי טבח כפשעים של רצח עם: השמדת היהודים בידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, רצח העם של הטוטסי ברואנדה ב-1994 וטבח המוסלמים בסרברניצה שבבוסניה. בשנים 1994-1995. . גם הטבח שביצעה האימפריה העות'מאנית בארמנים בין השנים 1915-1916 הוכר בעקיפין על ידי האו"ם כרצח עם. משלחת לבדיקת עובדות של האו"ם הגיעה למסקנה שהמערכה הצבאית של מיאנמר נגד הרוהינגה מהווה "מעשי רצח עם".
במאמר שפורסם ב-3 בנובמבר, שכותרתו: "מהי המשמעות המדויקת של המונח רצח עם", סבור החוקר קונסטנץ פישר כי מונח זה משמש לעתים קרובות "בצורה מאוד מעורפלת כדי להתייחס לפשעים הגדולים והחמורים ביותר", וכי המשמעות הסמלית שלו עצומה מכיוון ש"זה נראה הרבה יותר קשה מפשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות", הדגיש, והדגיש שמעקב אחר רצח עם "הוא לא רק עניין של מספרים. במקום זאת, הקריטריון החשוב ביותר הוא הכוונה להשמיד קבוצה פיזית. ." ואז הוא שואל: "אבל איך ניתן להוכיח כוונה?"
כדי לענות על שאלה זו, הוא חוזר לוויליאם שאבאס, פרופסור קנדי למשפט בינלאומי, אשר מעריך כי "העבריינים אינם רשאים להודות ישירות בבית המשפט", מה שהופך את הצדק "למחויב להסתמך על טקסטים, צווים, פעולות או אפילו שיטות עבודה. זה יכול לשמש כדי להוכיח כוונה." זה הופך את רצח העם ל"פשע הבינלאומי הקשה ביותר להוכחה", ומשמעות הדבר היא שתביעות פליליות בגין רצח עם "לוקחות לעתים קרובות זמן רב". ז'אן פול אקאיסו מרואנדה היה האדם הראשון שהורשע ברצח עם, כמעט 50 שנה לאחר אימוץ האמנה.
אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי מגדירה פשעי מלחמה כהפרות חמורות של אמנות ז'נבה מה-12 באוגוסט 1949, כולל הרג מכוון, עינויים, הרס ותפיסת רכוש, וכפיית אסירים לשרת בשורות כוחות של מדינה עוינת או שלילת משפטים הוגנים וקבועים, גירוש בלתי חוקי או העברת אוכלוסיה ולקיחת בני ערובה; מאידך, מדובר במעשים המפרים את החוקים והמנהגים החלים בסכסוכים מזוינים בינלאומיים, וכוללים, בין היתר, הכוונת תקיפות נגד אוכלוסייה אזרחית ונגד אתרים אזרחיים; הכוונת התקפות נגד העובדים בפעולות סיוע הומניטרי ושמירת שלום; תקיפת והפצצת ערים, כפרים, מגורים או מבנים חסרי הגנה; הפניית התקפות נגד מבנים המיועדים למטרות דת, חינוך ואמנות ובתי חולים; המדינה הכובשת מעבירה חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שהיא כובשת; הרעבה מכוונת של אזרחים על ידי מניעת חומרים חיוניים להישרדותם; לקיחת בני ערובה וכו'.
בעוד ש"חוק רומא" הגדיר פשעים נגד האנושות ככוללים, בפרט, הרג מכוון, השמדה, עבדות, גירוש או העברה בכוח של אוכלוסיה, מאסר, עינויים, אונס או עבדות מינית, הריון כפוי או עיקור בכפייה, ורדיפה של כל קבוצה מסיבות ספציפיות. פוליטי, אתני, פוליטי, תרבותי, דתי או קשור למגדר, היעלמות מאולצת של האוכלוסייה ופשע האפרטהייד.
אנליסטים מסכימים בדרך כלל שישראל מבצעת פשעים ברצועת עזה שניתן לסווג אותם כ"פשעי מלחמה" ו"פשעים נגד האנושות", אך הם חלוקים בשאלה האם היא מבצעת את הפשע של "רצח עם". לפי הצהרה של וולקר טורק, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, ב-8 בנובמבר, "הענישה הקולקטיבית שישראל נוהגת על אזרחים פלסטינים מהווה פשע מלחמה, כמו גם פינוי בלתי חוקי של אזרחים בכפייה". תנועת "חמאס" ביצעה גם "פשעי מלחמה" ב-7 באוקטובר. ב-1 בנובמבר, הודתה דוברת הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, אליזבת טרוסל, כי ישראל ביצעה "פשעים נגד האנושות", שהאחרון שבהם היה במחנה ג'באליה בצפון רצועת עזה, וציינה כי ישראל השתמשה חומרי נפץ בהפצצת מבנים ובתים. ההשפעה היא עצומה, וכי אזרחים "נתונים בלחץ אדיר וסובלים ממצבים קשים מאוד".
בין האנליסטים המסרבים לסווג את הפשעים שביצעה ישראל ברצועת עזה כמעשי רצח עם הוא העיתונאי הידוע סילבן סיבל, חבר מערכת המגזין הצרפתי המקוון "Oriente 21", שסבור כי מה שאנו שהם עדים לרצועת עזה הוא "טבח ופשע חמור", אך אין בכך "כוונה להשמדה".
ז'אק סימלין, מנהל המחקר במכון למדע המדינה והמרכז הלאומי למחקר מדעי, מסכים עם דעה זו, שכן הוא סבור כי "מבחינה משפטית, לא ידוע לנו על פעולות הפצצה בהיסטוריה שסווגו כרצח עם, " כי "הפצצת העיר הגרמנית דרזדן במהלך מלחמת העולם השנייה זה נחשב לפשע מלחמה, בעוד שהפצצת הירושימה ונגסאקי נחשבה לפשע נגד האנושות".
עם זאת, יצוין כי מספר התומכים בסיווג הפשעים שביצעה ישראל ברצועת עזה כמעשי רצח עם הולך וגדל. 300 עורכי דין הגישו תלונה לבית הדין הפלילי הבינלאומי המאשימים את ישראל בביצוע רצח עם ברצועת עזה, במסיבת עיתונאים שהתקיימה בהאג ב-9 בנובמבר, בהשתתפות 30 עורכי דין, רופאים ואנשי אקדמיה, בראשות עורך הדין הצרפתי ז'יל דובר. שגם הצטרף לתלונה 111 ארגונים לא ממשלתיים מרחבי העולם. מי שמחשיב את ישראל כמבצעת מעשי רצח עם מתעקשים שמבין חמשת הקריטריונים המגדירים רצח עם, לפחות שלושה עונים להגדרה: הרג חברי הקבוצה; פגיעה חמורה בשלמות הפיזית או הנפשית של חברי הקבוצה; הכפפה מכוונת של הקבוצה לתנאים קיומיים שנועדו להרוס אותה פיזית, כולה או חלקית.
השר הספרדי לזכויות חברתיות, איונה פלרה, העריך בהצהרה לאל-ג'זירה ב-16 באוקטובר כי ישראל נוהגת ברצועת עזה "פשע מלחמה ורצח עם מתוכנן", וקרא לקהילה הבינלאומית להעניש את ישראל. היא גם גינתה את מנהיגי העולם שהם נוקטים במדיניות של מוסר כפול, שכן בזמן שהם מגנים הפרות זכויות אדם באוקראינה, הם שומרים על שתיקה בנוגע לקורבנות פעולות ההפצצה הישראליות.
ההיסטוריון הישראלי רז סגל, המתגורר בארצות הברית של אמריקה, שם הוא מנהל את התכנית לתואר שני ב"לימודי שואה ורצח עם" באוניברסיטת סטוקטון בניו ג'רזי, אמר מצידו במאמר שפורסם ב-9 בנובמבר, כי " האלימות הרצחנית הנהוגה על ידי... מדינת ישראל נגד עזה היא בעלת אופי של רצח עם", והוסיפה כי "ב-13 באוקטובר הורתה ישראל לתושבי צפון רצועת עזה הנצורים לנוע דרומה, והזהירה כי בקרוב תגביר את התקפתה. בצפון רצועת עזה", וכי "המערכה הישראלית לעקירת תושבי עזה, או אפילו גירושם למצרים, מייצגת פרק חדש בנכבה", כתב: "אבל אפשר להבין את ההתקפה על עזה גם ב. מונחים אחרים: זה מייצג מקרה של רצח עם, ואני אומר את זה כחוקר רצח עם שבילה שנים רבות בכתיבה על אלימות." הקולקטיביזם הישראלי נגד הפלסטינים: כתבתי על קולוניאליזם של מתנחלים ועל עליונות יהודית בישראל, על ניצול השואה לחזק את תעשיית הנשק הישראלית, על השימוש בהאשמות באנטישמיות כנשק להצדקת האלימות הישראלית נגד פלסטינים, ועל שיטת האפרטהייד הישראלית הגזענית; היום, אחרי התקיפה שפתח חמאס ב-7 באוקטובר, וההרג ההמוני של יותר מאלף אזרחים ישראלים, הגרוע מכל מתרחש".
אותו היסטוריון ממשיך: "במתקפה הרצחנית שלה על עזה, ישראל הכריזה בקול רם על כוונה זו, כששר הביטחון הישראלי יואב גלנט הצהיר בבוטות ב-9 באוקטובר: 'אנחנו מטילים מצור מוחלט על עזה; בלי חשמל, בלי אוכל, בלי מים, בלי דלק, הכל סגור; "אנחנו נלחמים בבעלי חיים אנושיים ונפעל בהתאם". זה "מבהיר למה גלנט מתכוון בכך שהוא פועל בהתאם, שכן לא מדובר על הכוונת לוחמי חמאס בודדים, כפי שישראל טוענת, אלא על שחרור אלימות קטלנית נגד פלסטינים בעזה עצמה". כי ישראל "מבצעת כעת שלושה פשעים בעזה: 1- הרג חברי הקבוצה; 2- פגיעה חמורה בשלמות הפיזית או הנפשית של חברי הקבוצה; 3- הכפפת הקבוצה בכוונה לתנאי חיים שנועדו להרוס אותה פיזית, כולה או חלקה.
באשר לרביה אגבריה, עורך דין פלסטיני לזכויות אדם שמסיים את לימודי הדוקטורט שלו בבית הספר למשפטים בהרווארד, והמגזין האוניברסיטאי שלו סירב לפרסם את מאמרו שכותרתו: "הנכבה המתמשכת: לקראת מסגרת משפטית לפלסטין", הוא מתח ביקורת על כך. מאמר שפורסם על ידי המגזין "The", Nation", הקיפאון שמאפיין את האקדמיה המשפטית, במיוחד בארצות הברית של אמריקה, ש"הרבה יותר קל לחשוב על רצח עם בעבר מאשר להתעמת איתו בהווה", ואשר מאמינה כי "להפעיל רצח עם, במיוחד בעזה, יש לזה השלכות קשות", הוא שאל, "אבל האם עלינו לחכות עד שיתבצע רצח עם כדי לקרוא לזה בשם? האם ההיגיון הזה לא תורם למדיניות של הכחשה", וציין. שכאשר מדובר בעזה, יש "תחושה של צביעות מוסרית שעומדת מאחורי גישות קוגניטיביות מערביות, החונקות את היכולת לנקוב בשמות של האלימות הנעשית נגד פלסטינים, מתוך ידיעה שגינוי העוול חיוני לדרישת צדק".
לדברי אותו עורך דין, הצהרות רבות של פוליטיקאים ישראלים בכירים מאשרות את כוונותיהם לבצע רצח עם, וחשוב מכך, שרצח עם "הוא המציאות הפיזית של הפלסטינים בעזה", תוך ציון, בהקשר זה, כי קבוצה של יותר יותר מ-800 אקדמאים, כולל מומחים בולטים במשפט בינלאומי ומחקרי רצח עם, הזהירו מפני "סיכון חמור לרצח עם שבוצע ברצועת עזה", ושבעה כתבים מיוחדים של האו"ם הזהירו גם מפני "הסיכון של רצח עם נגד העם הפלסטיני", והדגישו כי הם "נשארים משוכנעים "העם הפלסטיני נמצא בסיכון רציני לרצח עם", בעוד שלושים ושישה מומחי האו"ם תיארו את המצב בעזה כ"רצח עם בהתהוות", והגיעו למסקנה שפלסטין היא המקום שבו ניתן לבצע רצח עם כקרב על "העולם המתורבת." נגד "אויבי הציוויליזציה עצמה", וכמאבק בין "בני האור" ל"בני החושך".
סיכום:
"רצח עם", "פשעי מלחמה", "פשעים נגד האנושות", "רצח חברה", "רצח פוליטי", "טרנספר"; אולי, לאורך ההיסטוריה של מדינתה, ממשלות ישראל עוקבות ביצעו את כל הפשעים הללו נגד העם הפלסטיני, אך הן נותרו ללא עונש הודות לתמיכה המתמשכת שקיבלו ומקבלות מהממשלים האמריקאים וממשלות מדינות המערב הרואות בכך. כמו, כפי שהמליץ תיאודור הרצל מאז 1896, "אתר "התקדמות" למערב באסיה, ו"מחסום לציוויליזציה נגד השממה"!! נראה שישראל תמשיך לבצע פשעים אלו כל עוד הקהילה הבינלאומית תסכים להישאר "מדינה מעל החוק הבינלאומי"!
* חוקר והיסטוריון - המכון ללימודי פלסטין - ביירות