העיתון "ניו יורק טיימס" חשף את מה שתיאר כמקורות יודעי דבר שאמרו כי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הזמין קבוצה קטנה של אמריקאים מוסלמים בולטים לבית הלבן כדי לדון באיסלאמופוביה באמריקה כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה בעזה, וציין כי האכזבה מביידן כללה אפילו כמה פקידים בממשל שלו.

העיתון דיווח כי הנפגשים עם ביידן אמרו לו שהחיבוק שלו עם ישראל לאחר הפיגועים ב-7 באוקטובר האחרון נחשב בעיני רבים אור ירוק להפצצת ישראל על עזה, והם אמרו כי הצהרתו שבה הוא חקר את הפלסטיני. מספרי המוות היו מעליבים, והדגישו שהדקירה הקטלנית של נער מוסלמי בן (6 שנים) מחוץ לשיקגו הייתה רק תוצאה הרסנית של הדה-הומניזציה של הקהילה המוסלמית.

הוא צוטט את ואיל אל-זיאת, מנכ"ל ארגון הפועל לגיוס מצביעים מוסלמים, שהיה בין אלה שהשתתפו באותה פגישה באולם רוזוולט ב-26 באוקטובר, שאמר: "ביידן הודה שייתכן שהיו טעויות בנאומו, והוא גם הקשיב והראה... אכן, הוא אהד, והבטיח לנקוט בצעדים טובים יותר, במיוחד בכל הקשור להאנשת הפלסטינים".

באותו הקשר, התובע הכללי של מינסוטה, קית' אליסון, שהשתתף אף הוא בפגישה, אמר כי המלחמה הגבירה גם את הסיכונים עבור האמריקנים, והסביר כי מנהיגי הקהילה המוסלמית הזהירו את ביידן כי "הסבל של האנשים החפים מפשע בעזה שמנסים לשרוד בנסיבות קשות... "למעשה, זה הגדיל מאוד את הסבירות להתקפות איסלמופוביות בארצות הברית".

ההתכנסות הסתיימה בכך שמר ביידן חיבק אישה שאיבדה את אחיה בפשע שנאה נגד מוסלמים לפני מספר שנים, אך הקבוצה עזבה מבלי לקבל את הדבר היחיד שלשמו באו, שהוא הבטחה של ביידן לקרוא להפסקת אש קבועה.

"יש תחושה שההלם של עם אחד חשוב יותר מההלם של אחר", אומר ג'יימס זוגבי, נשיא המכון הערבי-אמריקאי, שסוקר את דעות הקהילה הערבית כבר 27 שנים.

לפי הניו יורק טיימס, עוזריו הבכירים של ביידן, בראשות ראש הסגל של הבית הלבן ג'פרי זיינטס, ערכו פגישות מרובות עם פקידים זועמים כדי לשמוע את תלונותיהם, ואחת הפגישות הללו נוהלה לאחרונה על ידי מר זיינטס, היועץ הבכיר של הנשיא, אניטה דאן, וג'ון פינר, סגן היועץ לביטחון לאומי. ומנהל המעורבות הציבורית סטיבן בנג'מין, הפגישה אפשרה לצוות לא מרוצה להביע את חששותיהם לגבי האסטרטגיה והרטוריקה של הנשיא.

העיתון ציין כי ביידן מחשיב את עצמו מזמן לאלוף של ישראל והלאומיות היהודית, והוא אמר: "לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני". תמיכתו הבלתי מעורערת בישראל העמידה אותו לעתים בסתירה לחלק מחברי מפלגתו, במיוחד בקרב חברי קואליציה שמאלנים הרואים בסוגיה הפלסטינית הרחבה של תנועות צדק גזעני וחברתי.

העיתון סיכם באומרו, "כשהאבק ישקע והדמעות יתייבשו, יהיו לנו יותר גופות, יותר כעס ויותר קיצוניות".