הפתרון לפי השיטה הישראלית

בראש ובראשונה, אנו מאשרים כי הפתרונות שמציעה ישראל לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי אינם נובעים מהאינטליגנציה יוצאת הדופן או ניסיונה המעולה במשא ומתן, כפי שמשופרות, ואינם משום שהמו"מ הפלסטיני נעדר, נדהם או לא מקצועי. כל הסיבות הללו יכולות להיות קיימות בצורה כזו או אחרת. אבל הסיבה האמיתית, לדעתנו, היא שישראל חזקה מספיק כדי לתמרן, לדחות או לעקוף כל פתרון או הצעה, לרוקן אותה מתוכנה או לפתח חלופות או סדרי עדיפויות שהופכים אותו לפתרון בלתי ניתן ליישום.
ישראל לא הייתה דוחה שום פתרון, משבשת אותו או מרוקנת אותו מתוכנו אלמלא כוחה חסר הבושה וכל מקורה האטלנטי. אנו מציינים עובדה זו כדי שאף אחד מאיתנו לא יפול באשליה שהמו"מ הישראלי הוא גאון ושיש לו מומחיות שאף אחד לא מחזיק בה. להיפך, שכן ישראל מגלה נאיביות מגוחכת בהמצאתה, אי הסכמה ועקיפתה. מאז 1967, ישראל הצליחה לפסול את כל ההחלטות, היוזמות, ההתנחלויות, הרעיונות, ההצעות הבינלאומיות , ותוכניות המוצעות על ידי כל הגורמים האזוריים והבינלאומיים הרלוונטיים באמצעות הדברים הבאים: דחייה מוחלטת, הצבת תנאים, הצעת רעיונות חדשים בתמורה, פיצוץ המצב, זה מצד אחד, אבל מהצד הישראלי, הפתרונות שמציעה ישראל עצמו, מאז 1967 ועד היום, אופיינו בדברים הבאים:
ראשית: שלילה מוחלטת של זכויות פלסטינים ושלילת כל ההצעות הישראליות לפתרון. אין שום אישור לכך שהצעות אלו מבוססות על העיקרון שלעם הפלסטיני יש זכות לרכוש, ריבונות או ביטחון. הפתרון הישראלי בדרך כלל מפחית הקשר של הפלסטיני לאדמתו ולמורשתו.
שנית: החלפת סדרי עדיפויות, כפי שישראל נוהגת לנסח את מה שהיא מכנה שיפור תנאי החיים, או לפי הביטוי הישראלי (הקלות) ו(הגדלת מספר ההיתרים), במקום הסדר מדיני. ישראל נוהגת לשים את כיכר הלחם לפני העצמאות, ומסיבה זו היא נוקטת בשיטה זו כדי להשיג אור את הפשרה בין לחם לרגיעה. יש יותר כיכרות לחם ככל שיש יותר רגוע, ולא כל הגאונים בעולם יכולים להגדיר את הביטחון או הרוגע שישראל דורשת.
שלישית: נורמליזציה או יישום הדרגתי. אין פתרון ישראלי המוצע בבת אחת או שאינו קשור או מותנה בנסיבות אחרות ובדרישות מרובות. הפתרון הישראלי הוא בדרך כלל הדרגתי, מותנה, מעורפל ומבוסס על כוונות ופרשנויות סובייקטיביות.
הפתרון הישראלי נראה כמו חידה שאי אפשר לפתור בשטח, תרגומו, פרשנותו ויישומו קשורים לשביעות רצון ישראלית, שהיא סיפוק שאף אחד לא יכול להשיג או להחזיק.
רביעית: בהמשך למה שהוזכר קודם, הפתרון הישראלי אינו קשור לדרגת הזמן, אלא הוא קשור גם לדרגת המשמעויות. הפתרון הישראלי אינו כולל את כל המקומות בפתרון אחד, אלא הוא מיושם ב. מקום מסוים, ואם זה מצליח, זה מיושם במקומות אחרים, וזה בדרך כלל נכשל. ישראל נסוגה מהפתרונות שלה. זה מסביר מדוע ישראל לא מקיימת או מקיימת את ההסכמים שלה.
חמישית: הפתרון הישראלי קשור לעם ולא לאסטרטגיה. זה אומר שכל פתרון שמציעה ממשלת ישראל לא מחייב את הממשלה הבאה, אלא אם כן הפתרון הזה משרת את הממשלה החדשה. לכן, כל הפתרונות שמציעה ישראל ממשלות לא זכו לכבוד ולא נשמרו, הסיבה לכך היא שהפתרונות משתנים עם חילופי הממשלות או מנהיגיהן, ויש הרבה דוגמאות שאני משאיר לקורא להשלים את החסר.
שישית: הפתרון הישראלי נועד בדרך כלל להפיץ פילוג בין בני עם אחד, שכן הפתרון המוצע מנוסח באופן שמציב את הכדור במגרש העם כך שהוא גורם למחלוקת ומעורר אי הסכמה פוליטית, תרבותית ואינטלקטואלית. בהתאם לכך, ישראל נוטה בדרך כלל לפתח מספר פתרונות עם גורמים שונים מאותם אנשים. זאת כדי ליצור מענה חדשים לאתגרים שונים, שזו אחת המטרות של הפתרונות הישראליים, שמובילה אותנו לנקודה הבאה.
שביעית: הפתרון הישראלי נועד בדרך כלל לפרק עם בודד על ידי הענקת מעמד משפטי שונה למספר צדדים בתוכו באמצעות כרטיסים אישיים מובהקים ובאמצעות יתרונות הנובעים מגיאוגרפיה או עניינים אחרים.
הפתרון הישראלי לסכסוך הפלסטיני-ישראלי אינו עוסק כלל בעם הפלסטיני כיחידה אחת, הוא מחלק את הפתרון (עם מפלגות), עם (מפלגות) ועם (אנשים).
אין פתרון ישראלי שלא מכוון לפירוק.
שמינית: הפתרון הישראלי בדרך כלל אינו כולל חיפוש או התייחסות לתפקיד בינלאומי או ערבי כלשהו.
הפתרון הישראלי מתאר בדרך כלל את הסכסוך כסכסוך מקומי או פנימי, וניתן להגיע לפתרון שלו באמצעים מקומיים, כאילו העם הפלסטיני היה רק ​​קהילה, כת, או מיעוט גזעי או אתני שישראל יכולה לעקוף או להתגבר עליו.
תשיעי: הפתרון הישראלי כולל לרוב נהלים, הוראות ותנאים רבים ואינו מבטיח כינון הקשרים, גופים ואנשים משפטיים. הפתרון הישראלי לרוב קושר הכל לרצונו, לא שליטה ביטחונית אלא שליטה במרחב הציבורי, וזה כולל התפתחות ועתיד, אפילו חלומות.
אז מה ישראל רוצה מאחורי כל השיטות האלה?! בקיצור, ישראל רוצה להגיע לשקט מפוקפק. היא רוצה לעבור את פרויקט הכיבוש במינימום הפסדים וביקורת. היא רוצה לקנות זמן כדי להתיש את אויביה ולפורר אותם. היא רוצה להגן על האינטרסים של אחרים ועל האינטרסים של אחרים. היא רוצה להיראות כאילו היא מדינה שאינה מסרבת, שלום עליך, אבל אתה מתעסק בזה, מוכר אותה, וקונה גם אותה.