מבול אל-אקצא והזדמנויות פוליטיות לחמאס

שינויים בסביבה הפוליטית החיצונית והפנימית הביאו לשינויים ספציפיים בהזדמנויות העומדות לרשות תנועת חמאס, מה שמסביר את עלייתה ההדרגתית ואת צמיחת תפקידה הפוליטי באמצעות ניצול ההזדמנויות העומדות לרשותה מתחילת הקמתה ולאחר מכן אימוץ פעולה צבאית דרך החלטתה להשתתף בבחירות לחקיקה השנייה, ואף מודעותה לשינוי במבנה ההזדמנויות הפוליטיות.ויכולתה הצבאית שגרמה לה להילחם בקרב מבול אל-אקצא.
בין הגורמים שהשפיעו על תנועת חמאס היו גורמים הקשורים לישראל ולמצב האזורי, המהווה קבוצת גורמים הקשורים למדיניות הישראלית כלפי תנועת האחים המוסלמים, בנוסף להשפעת התנועה האסלאמית באיראן ובלבנון כאחד. תנועת האחים, בנוסף למדיניות מפלגת הליכוד כלפי תנועת האחים באותה תקופה. השינוי הבולט ביותר במבנה ההזדמנויות הפוליטיות של התנועה האסלאמית הגיע עם בחירת מפלגת הליכוד ב-1977, שנקטה מדיניות שונה מקודמתה, מפלגת העבודה. ההשפעה הגוברת של אש"ף גרמה למפלגת הליכוד להשתמש באסטרטגיה חדשה להכלת הארגון על ידי תמיכה בחלופה לארגון. היו שתי קבוצות: מנהיגי המשפחות בכפר, והאחים המוסלמים. חיזוק מעמדה של הקבוצה הראשונה הגיע באופן רשמי דרך מדיניות אגודות הכפרים, וחיזוק מעמדה של הקבוצה השנייה הגיע באופן בלתי פורמלי בכך שאפשרו לה מרחב התארגנות שלא הותר לאש"ף.

ישראל תמכה ב"אחים" מתוך אמונה שניתן להשתמש בהם כמשקל נגד לארגון שנתפס כאיום על האינטרסים וביטחונה של ישראל, התמיכה לבשה צורות שונות, ובראשן המרחב הפוליטי והחברתי שהוצב לרשות האחים. זה פתח להם את הדרך להתארגן, להפגין ולדבר, ובתמורה נענשו עמיתיהם. לאומנים על ביצוע שיטות דומות, וישראל המשיכו לקדם את חמאס כחלופה לארגון עד לאינתיפאדה הראשונה המוקדמת. עד שאסר על חמאס בספטמבר 1989.
יצוין כי הופעתו של חיזבאללה בלבנון במהלך שנות ה-80 חיזקה את מבנה ההזדמנויות הפוליטיות של חמאס, הוא הצליח להסב נזקים קשים לצבא הישראלי ולאלץ אותו לסגת מלבנון. חיזבאללה נתן תמריץ חזק לחמאס, משום שהוא הצליח להביס את ישראל ולסיים את הכיבוש, בנוסף לכך שחמאס נהנה משיטות הלחימה בהן השתמש חיזבאללה. דיווח ישראלי קבע כי איראן וחיזבאללה הן שתי בעלות הברית החזקות של חמאס, שכן חברי גדודי אלקסאם אומנו בסוריה על ידי מומחים איראנים וחיזבאללה, מה שהקנה לחטיבות ניסיון רב בשימוש בנשק, חטיפת חיילים וייצור טילים. במפעלים מקומיים בעזה.

יש להדגיש כי הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בשנת 2005 היא אחד הגורמים הבולטים לעליית חמאס, מה שהוכיח באופן סופי כי שפת ההתנגדות שאומצה על ידי חמאס היא השפה היחידה שהכיבוש מבין. שביתות ההתנגדות הגיעו לרמה של יכולת פגיעה בישראל. התפקיד שמילא חמאס בשחרור רצועת עזה הביא לכך שהתנועה שקלה ברצינות השתתפות בניהול רצועת עזה להשלמת ההגנה על פרויקט ההתנגדות.
לגורמים הקשורים לשינויים שחלו בזירה הפלסטינית הייתה השפעה על ההזדמנויות הפוליטיות של חמאס, ובראשן האינתיפאדה הראשונה, שחיזקה את מבנה ההזדמנויות הפוליטיות של התנועה, שהגיעו עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. חמאס לא עשה זאת. ליצור את האינתיפאדה כפי שהיא טוענת, אבל זה היה הארגון שהרוויח הכי הרבה מהתפרצותה, ואחריו חתימה על הסכם אוסלו, שהובילה למבנה מחדש ולמורכבות של ההזדמנויות הפוליטיות של חמאס. ההסכם הקים ממשלה פלסטינית על שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, וכך נוצרה מציאות חדשה שחמאס נאלץ להגיב אליה.בתחילה נראה היה שאוסלו תוביל לאובדן של חמאס משתי סיבות: ראשית, שלרשות יש רשות אינטרס להגביל את חמאס, והיו לו את המשאבים הדרושים לכך. שנית, חמאס היה מצור אידיאולוגי לגבי השתתפותו או אי השתתפותו במוסדות הסמכות על סמך ההסכם שהתנועה דחתה. ככל שהתקדם תהליך השלום, הזדמנויות חמאס היו מוגבלות בבירור. הכישלון של אוסלו, שחמאס התנגד לו והחרים אותו מלכתחילה, שינה באופן דרמטי ובסופו של דבר הגביר את ההזדמנויות הפוליטיות שלו על ידי הגדלת התמיכה העממית לא רק מצד תומכיו, אלא גם מצד פלסטינים שהתאכזבו באוסלו.
אינתיפאדת אלאקצא גם חיזקה את מבנה ההזדמנויות הפוליטיות עבור חמאס, כשהחל לבצע פעולות צבאיות בחופשיות וללא הגבלות. הוא הצליח להשיג התקדמות לאחר התקדמות בזירת ההתנגדות. חמאס מצא באינתיפאדה חלון מדיני ל הוכיחה את כוחה ומעמדה ברחוב הפלסטיני, והיא באמת הצליחה לכפות את עצמה ואת תוכנית ההתנגדות שלה. היא הוכיחה את חזונו שמשא ומתן הוא בזבוז זמן.
אין מנוס מלומר שאינתיפאדת אלאקצא, ההתקפות הישראליות הנלוות על מוסדות הרשות והמצור על הנשיא השהיד יאסר ערפאת, אפשרו לחמאס להוכיח שההסכמים שנחתמו בין הרשות לישראל קרסו וקרסו. . מות הקדושים של השייח' אחמד יאסין היוותה דחיפה מורלית גדולה לתנועה, שכן היא המשיכה להקריב קורבנות עד שהגיעה למייסדה.
אין ספק כי מות הקדושים של הנשיא ערפאת וחילוקי הדעות של תנועת הפתח נתנו לחמאס הזדמנות לחשוב ברצינות על השתתפות במערכת הפוליטית, כי מות הקדושים שלו היה גורם חשוב בקרב קבוצת גורמים ששיחקו תפקיד בדעיכה. בפופולריות של תנועת הפת"ח, כי לנשיא ערפאת היה קונצנזוס לאומי. הוא הצליח לשמור על יחסיו עם מתנגדים וחולקים עליו, ולא נתן לשום מחלוקת פוליטית להפוך לשבר. לקדושת הקדושים שלו היה עיקר השפעה, לא רק על תנועת הפתח, אלא על כל המסגרות הפוליטיות.
יתרה מכך, הנשיא אבו מאזן תפס את הנשיאות והסתמך על השיטה היחידה של התנגדות ושל משא ומתן בהתמודדות עם ישראל, שהגיעה לכדי דחיית משא ומתן לאור השלמת הפרויקט הלאומי באמצעות סיפוח הגדה המערבית, ייהוד ירושלים. , ופלישה להרג, מעצר, הריסה, החרמת קרקעות ואף שלילת סמכויות. סמכות, והגבלתה לתפקיד ביטחוני ואזרחי מוגבל, מבלי שהנשיא עבאס שקל ברצינות להפוך את השולחן לישראל, כפי שעשה הנשיא ערפאת בתמיכה אינתיפאדת אל-אקצא, דחפה את תנועת חמאס לנצל את שיטות העבודה של ישראל, חסימת האופק המדיני, חולשתו של הנשיא עבאס, וחוסר נכונותו ויכולתו להתעמת עם ישראל. מכיוון שחמאס תמך בחטיבות ההתנגדות בגדה המערבית להתעמת עם הכיבוש ולהענישו על שחרור המתנחלים שהלכו רחוק מדי בהרג ובשריפה, כפי שקרה בחווארה ובמקומות אחרים, כל זה הגדיל את חלון ההזדמנויות העומד לרשות חמאס. קרב מבול אל-אקצא, ואחת ממטרותיו החשובות ביותר הייתה שחרור האסירים.

יצוין כי כינון שלטון חמאס ברצועת עזה פתח חלון הזדמנויות לגדודי קסאם לבנות את הבסיסים הצבאיים המוצקים שלהן ללא כל הפרעה או הפרעה לעבודתם. מאז 2007, עזה ברמה הרשמית והעממית היא תומכת בבריגדות, והממשלה פעלה להקל על הבנייה וההכשרה של ההתנגדות, במיוחד רשת המנהרות, עד שהפכה לעזה. מבצר חזק מעל פני הקרקע ומחתרת עבור הפלנגות, והממשלה פעלה להילחם בתופעה של סוכנים, מעמידים אותם לדין ומוציאים אותם להורג. זה מה שעזר לפלנגות להסתתר מעיני השב"כ הישראלי.
מובן מאליו לומר כי הגורם הבולט ביותר באנשים רבים שמתלכדים סביב התנועה ותומכים בה, גם אלו שאינם מזוהים עמה פוליטית, הוא השיח הדתי שלה. חמאס היא תנועה אסלאמית שלוקחת את האיסלאם כדרך חיים, ושואבת ממנו את רעיונותיו, תפיסותיו ותפיסותיו בכל תחומי החיים, והיא נכנעת לו. חמאס השתמש במספר מסגרות עיקריות לתיאור האידיאולוגיה המקיפה שלו, הראשונה שבהן היא הקונספירציה היהודית. לדברי התנועה, היהודים מעורבים בקנוניה הגדולה דרך ארה"ב נגד הפלסטינים, וקנוניה זו מנעה מהפלסטינים להשיג מה שבצדק שלהם. שנית, סבלנות. חמאס הגיב לתהליך השלום שהחל בוועידת מדריד בקריאה לסבלנות, כי תהליך השלום ייכשל מעצמו. המונח סבלנות שימש את התנועה כדי להצדיק מספר החלטות אסטרטגיות וטקטיות. מבחינה אסטרטגית. , הרעיון של סבלנות עמד מאחורי הטיעון שאוסלו הייתה טעות וכי היא מתמוטטת, וזה רק עניין של זמן. קריסת אוסלו, כפי שחזה חמאס, חיזקה את אמינות התנועה מול העם הפלסטיני.
ראוי לציין כי "עלייתו של חמאס מגלה שהוא נהנה מהטעויות והחולשה של הרשות, ומהטעויות והטיפשות של ישראל. בכל מלחמה או מטרה של ישראל, הוא נראה מותש, עקב הפעולות הביטחוניות הישראליות. הותיר את חמאס חלש ארגונית בגדה המערבית ונצור ברצועת עזה, והוא ייצג שהוא רוצה לשמור על השקט, חוסר העימות עם ישראל, האינטרס שלו בניהול הממשל של עזה ואי השתתפותו בסבב. הלחימה בראשות הג'יהאד האסלאמי נועדה כולן להונות את ישראל, אך במהלך קרב המבול נראה שברשותה המפתח להרתעת ישראל.
בהתבסס על האמור לעיל, חמאס פעל ליצירת הזדמנויות פוליטיות נוספות על ידי פיתוח פעולתו המזוינת והובילה לקרב בו ערער את הביטחון הישראלי וזכתה לתמיכה עממית יותר בעבודת ההתנגדות שלו עד שהפזמון הנרחב הפך להיות "שים את החרב נגד חרב, ואנחנו אנשיו של מוחמד דף." כאן נציין כי לפעולה הצבאית של חמאס היה ועודנו תפקיד מרכזי ומשפיע בזירה הפלסטינית, למרות אורך החיים הקצר של ניסיונו הצבאי.
מובן מאליו לומר שחמאס הוכיח את עצמו בזירת ההתנגדות, במיוחד לאחר הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בעקבות מתקפות ההתנגדות, שחמאס והעם הפלסטיני ראו בה הישג שכמותו לא הושג במהלך מהלך המשא ומתן. בקרב חוגים פופולריים נולדה הרשעה כי שפת ההתנגדות היא השפה היחידה שהכיבוש מבין. חמאס לא הסתפק בכך, אך התכונן היטב לקרב שצבא לא יוכל לבצע באמצעות תקיפת ישראל והבסת צבאו ב-7 באוקטובר 2023. לאחר מכן, בסבב הלחימה הקרקעית, הוא הפגין את יכולתו ותעוזה בעימות. מאפס והסב אבדות כבדות לשורות האויב, מה שהגדיל את ההזדמנויות הפוליטיות שלו. והפופולריות שלו. ניתן לתאר את המסע של התנועה מאז הקמתה כצעדים לקראת הפסגה, וחמאס ניצל את כל הטעויות של ישראל לטובתו.

בנוסף לניצול ההזדמנויות העומדות לרשותה, המיוצגות בכישלון תהליך המשא ומתן, התעקשותה של ישראל בסיפוח הגדה המערבית, הרג תושבים, הריסת מבנים והתעללות באסירים ובתושבי ירושלים, והתעקשות המתנחלים בהרג, הצתות, ואורגיה, בתמורה לחולשת הסמכות וחוסר יכולתה להגן על העם ולנקום בו מהמתנחלים, והשארת הנשיא הפלסטיני בדרך של מו"מ ושיטת ההתנגדות. השלווה, שעוררה את התיאבון של המתנחלים ושל הצבא הישראלי על ידי הגדלת התנחלויות ושיטות אכזריות נגד העם הפלסטיני, כל זה לווה בהגדלת היכולות הצבאיות והלחימה, הגדלת הציוד הצבאי, גיוון והתפתחותו בקרב הפלנגות, וכן הביטחון של ישראל שחמאס מותש ולא רצה בהסלמה, מה שפתח בפניו את הדרך לבצע את עבודתו בסודיות מוחלטת ולהפתיע את האויב. והידיד עם עבודת ההתנגדות שלו, שייצגה את קרב המבול, בחופשיות ללא כל מכשולים מישראל, וחמאס הצליח בבחירת מועד ואופי הקרב, בניגוד לישראל.
מעבר לכל ספק, ההזדמנויות הפוליטיות האמורות הן שסייעו לחמאס לבצע את שיטפון אל-אקצא, אך ישראל היא זו שסללה את הדרך לחמאס לבצע את הקרב בצעדים המטופשים שלו להמשיך להרוג את העם הפלסטיני, תוך דחיקה לשוליים. מטרתם, ודחייתה המוחלטת לעסקת השיגור: שחרור האסירים, פתיחת הדרך למתנחלים להפר מדי יום את מסגד אל-אקצא, אכזריותם בגדה המערבית והמצור המתמשך על רצועת עזה במשך כמעט שני עשורים. , וההקדמה המטופשת השנייה היא אמונתה שתנועת חמאס בדרך להכנעה וביות, ושהיא מתנשפת אחרי הפסקת האש ואינה רוצה עימות, ושהיא רק מבקשת להגדיל את אחוז המענקים שניתנו לרצועת עזה וכי שירותי המודיעין הישראלים משוכנעים כי חמאס מבועת ומפוחדת ממלחמה קרובה, שהובילה להרגעת כל שירותי הביטחון הישראליים. הדרך למבול הייתה מפרכת וארוכה ולקחה את חייו של תנועת חמאס, שצברה וניצלה את חלון ההזדמנויות הפוליטיות והצבאיות העומדות לרשותה ופתחה את כל החלונות שנסגר עד השביעי באוקטובר, מה שהחזיר את הכבוד לנושא הפלסטיני בכל הרמות, ובתמורה, אל. -מבול אקצא הרס שבעה וחצי עשורים של הליכה בדרכה הארוכה של המדינה הכובשת והחזיר אותה לתחילת הדרך ולגילה הכרונולוגי ומחק את ערכו של הצבא הישראלי והרחיק אותו מהמקום הרביעי בעולם, ו במקביל נחושה התנגדות בכוח ודם היא הדרך המחייבת ללכת למדינה הכובשת כדי לפתוח את דלתות הכלא לשחרור אסירים.
*סופר וחוקר פלסטיני המתמחה בתנועות אידיאולוגיות.