אמש דנה מועצת הביטחון במצב הבריאותי ברצועת עזה.

החברים האזינו לשני תדרוכים ממנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, טדרוס אדהנום ג'ברייסוס, וממנכ"ל ארגון הסהר האדום הפלסטיני, מרואן אל-ג'ילאני.

ג'ברייסוס אמר, "מאז ה-7 באוקטובר, ארגון הבריאות העולמי תיעד את התרחשותן של כ-250 התקפות על שירותי הבריאות בעזה ובגדה המערבית, שבהן נהרגו כ-100 עובדי האו"ם בעזה".

הוא הוסיף, "בזמן שאנחנו מדברים, יש דיווחים על ירי מחוץ לבתי החולים אל-שיפא ואל-רנטיסי", בנוסף לעובדה שמחצית מבתי החולים בעזה ושני שליש ממרכזי הבריאות הראשוניים שלה אינם בשירות, וכן אפילו מתקנים אחרים פועלים מעבר לקיבולת המרבית שלהם.

"מגזר הבריאות בעזה קרס, אבל הוא עדיין מספק טיפול מציל חיים", אמר.

הוא הסביר שהדרך הטובה ביותר לתמוך בעובדי הבריאות ובאלה המשרתים אותם היא לספק את הכלים הדרושים להם כדי לספק טיפול, כגון תרופות, ציוד רפואי ודלק למחוללי בתי חולים, וציין כי בתי חולים שדה וצוותי חירום רפואיים יכולים להשלים לתמוך בעבודתם של בתי חולים ועובדי רפואה בעזה, אבל הם לא יכולים להחליף אותם.

אל-ג'ילאני מצדו קרא לחברי המועצה באמצעות טכנולוגיית וידאו "לעשות כל שביכולתם כדי למנוע מקרי מוות נוספים ועוד סבל", כשדיבר על המצב בבית החולים אלקודס בעיר עזה, שהיה חשוף לירי יוֹם שִׁישִׁי.

אל-ג'ילאני קרא למועצת הביטחון ולקהילה הבינלאומית להבטיח יישום הפסקת אש יעילה ומיידית, והגעה מיידית של דלק לעזה "כדי למנוע מקרי מוות נוספים וסבל מיותר", ואת הצורך להגביר את הסיוע ההומניטרי ולהבטיח. סיוע ללא תנאי מגיע לצפון רצועת עזה, שם נותרו מאות אלפי פליטים, אין להם מקומות בטוחים ללכת אליהם.

אל-ג'ילאני הביע את תקוותו שהמועצה והקהילה הבינלאומית יקשיבו ל"צעקות ספוגות הדם של ילדים", והדגיש כי "מגזר הבריאות מותקף בעזה".

בתורו, הנציג הקבוע של פלסטין באו"ם, השגריר ריאד מנצור, אמר כי הפלסטינים נושאים "מוות, עקירה, כאב וסבל באופן שהמוח האנושי אינו יכול להבין, וגדול מכל לב אנושי יכול לשאת".

מנצור הוסיף, "פצצות נופלות בכל מקום: צפון, דרום, מזרח, מערב, ועל בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי חולים, מקלטים של האו"ם, מכוניות, שיירות, אנשים הולכים ואמבולנסים, והורגות אזרחים, רופאים, עיתונאים, עובדי האו"ם, וצוותי הצלה הומניטריים", תוהים לאן הפלסטינים צריכים ללכת. ?.

מנצור קרא למועצת הביטחון "לעצור את הטבח עכשיו", והדגיש את הצורך ליישם את החלטת העצרת הכללית.