ח'ליל אל-חיה כראש הלשכה המדינית של חמאס במקום סינוואר: משמעויות התזמון והמסרים האסטרטגיים

תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) הודיעה על בחירת ח'ליל אל-חיה כראש החדש של הלשכה המדינית שלה, וזאת בעקבות בחירות פנימיות שנערכו ביום שני, העשרים ביולי הנוכחי. כניסתו של אל-חיה לתפקיד בכיר זה, במקומו של המנהיג יחיא סינוואר, מגיעה בשלב מכריע בתולדות התנועה והסוגיה הפלסטינית בכלל.

תוצאות ההצבעה הפנימית חשפו תחרות עזה, כאשר אל-חיה זכה בניצחון לאחר שקיבל 35 קולות, והקדים בקול אחד בלבד את ח'אלד משעל, ראש התנועה בחו"ל, שקיבל 34 קולות. נתונים אלו משקפים את חיוניות התהליך הדמוקרטי בתוך מסדרונות התנועה למרות המורכבויות הביטחוניות והשטחיות הנכפות.

משקיפים רואים בעריכת בחירות אלו בעיצומה של המערכה המתמשכת על רצועת עזה משום מסר חזק על לכידות המבנה הארגוני של התנועה. למרות הניסיונות הישראליים הנמרצים לפרק את יכולותיה הפוליטיות והצבאיות של חמאס מאז השבעה באוקטובר, השלמת התהליך האלקטורלי מצביעה על יכולת התנועה להתאושש במהירות.

הצלחת חמאס בארגון מחדש של הנהגתה העליונה מהווה אתגר ישיר למטרות האסטרטגיות שהכריז בנימין נתניהו. ממשלת ישראל שאפה, באמצעות לחץ צבאי אינטנסיבי, לאלץ את התנועה למסור את נשקה ולסיים את קיומה הפוליטי, מה שנראה רחוק מהישג יד לאור הנתונים הנוכחיים.

משמעויות בחירה זו חורגות מהמסגרת הארגונית הפנימית ונוגעות בפרויקטים אזוריים גדולים שישראל שואפת לכפות באזור. הפרויקט הישראלי, שמטרתו להפוך את עזה לחלק ממערכת כלכלית חדשה, מתנגש עם עמדתה הפוליטית האיתנה של הפלסטינים, המיוצגת על ידי ההנהגה החדשה שנבחרה.

אנליסטים מקשרים בין עמידת ההתנגדות לבין כישלון פרויקטים אסטרטגיים כמו תעלת 'בן גוריון' המוצעת, שמטרתה להתחרות בתעלת סואץ המצרית. המשך קיומה של חמאס ככוח פעיל בזירה הפוליטית מעכב את השאיפות הישראליות להפוך את נמל חיפה לנקודת החיבור היחידה בין הסחר האסיאתי לאירופי.

כמו כן, מתגלה באופק מאבק המסדרונות הכלכליים, כאשר ישראל, בשיתוף פעולה עם כוחות בינלאומיים, שואפת לשווק את 'המסדרון ההודי' כחלופה לדרך המשי הסינית. חמאס נחשבת, מנקודת מבט ישראלית, למכשול גיאופוליטי בפני יישום מסדרון זה שהוכרז בפסגת ה-G20 האחרונה בניו דלהי.

בתוך ישראל, התפתחויות אלו מעוררות שאלות הולכות וגוברות לגבי תועלת המלחמה שמנהיג נתניהו ללא השגת ניצחון מכריע. הישארותה של חמאס ויכולתה לבחור הנהגה חדשה מחלישה את עמדת ממשלת הימין בפני הציבור הישראלי שהחל לאבד אמון בהבטחות לחיסול מוחלט של התנועה.

שינוי הנהגה זה בחמאס מתרחש במקביל לבחירות המתקרבות לכנסת ישראל, כאשר נתניהו מתמודד עם תחרות עזה מצד גדי אייזנקוט. סקרי דעת קהל מאשרים ירידה בפופולריות הקואליציה השלטת, מה שהופך את עמידת חמאס לגורם משפיע במפה הפוליטית הפנימית של הכיבוש.

ברמה האזורית, המשך קיומה של חמאס מהווה דרישה של כוחות מסוימים הרואים בסוגיה הפלסטינית אבן יסוד ליציבות האזור. המאמר מציין כי התמיכה הטורקית והקטרית תורמת לחיזוק עמידת העם הפלסטיני מול ניסיונות הגירוש הכפוי ופרויקטי החיסול המאומצים על ידי הימין הקיצוני.

בחירתו של ח'ליל אל-חיה, עם ניסיונו הפוליטי וקשריו האזוריים, נחשבת ל'סטירה' לזרם הימין הקיצוני הישראלי. צעד זה מוכיח כי אופציית ההרג וההתנקשויות שישראל נוקטת בה לא הצליחה לכופף את זרוע ההתנגדות או לסיים את רצון השחרור של הפלסטינים.

מומחים סבורים כי בחירתו של אל-חיה מניחה את היסודות לשלב חדש של עימות פוליטי ודיפלומטי, שמטרתו לבסס את הזכויות הפלסטיניות בזירות הבינלאומיות. התנועה שואפת באמצעות צעד זה להדגיש את לגיטימיותה הפוליטית ואת יכולתה לנהל את העניינים הפלסטיניים גם בנסיבות הקשות ביותר.

בסופו של דבר, עמידתם של תושבי רצועת עזה נשארת המנוף העיקרי לכל מהלך פוליטי שתנקוט ההנהגה החדשה. התמיכה העממית באופציית ההתנגדות היא זו שמכשילה את פרויקטי 'המזרח התיכון החדש' שנתניהו מנסה לקדם על חורבות הערים הפלסטיניות ההרוסות.

השלב הבא יכלול ללא ספק מבחנים קשים להנהגה החדשה, הן בניהול תיק המשא ומתן והן בסידור הבית הפלסטיני הפנימי. עם זאת, עצם השלמת התהליך האלקטורלי בתזמון זה נחשבת לניצחון מורלי ופוליטי שנרשם לזכות התנועה מול מכונת המלחמה הישראלית.

בחירת חמאס לראשות משרדה בעיצומה של מלחמה מתמשכת פירושה שהיא עדיין קיימת ולכידה, ואף נמצאת בתהליך התאוששות ארגונית.