פירוק ממשלת חמאס... ניסיון למצוא מוצאים בטוחים למשבר הסבוך

ד"ר עומר רחאל: "חמאס" שואפת להפריד בין אחריותה לניהול ענייני התושבים לבין תפקידה כשחקן פוליטי מרכזי ושותף, מבלי לצאת מהזירה הפלסטינית. אכרם עטאאללה: התנועה החלה לנוע לכיוון חיפוש מוצאים למשבר בניסיון להראות שהיא מיצתה את יכולותיה, ובכך להעביר חלק מהאחריות לצדדים אחרים. מוחמד ג'ודה: עתיד עזה לא ייקבע בהחלטה מנהלית אלא על ידי המציאות שתכפה את עצמה ועל ידי מידת הצלחת הפלסטינים, בתמיכת המתווכים, להגיע לנוסחת שלטון יציבה. ד"ר רהאם עודה: החלטת תנועת "חמאס" מהווה צעד טקטי ותמרון פוליטי שמטרתו לחסום תרחיש אפשרי הקשור לתחילת עבודת ועדת הטכנוקרטים ב"אזור הצהוב". מוחמד הוואש: החלטת "חמאס" לפרק את הוועדה הממשלתית באה במסגרת הדיאלוג בין הפלגים הפלסטיניים והמתווכים בנוגע ליישום הסכם הפסקת האש ויוזמת טראמפ. סולימאן בשאראת: התנועה רצתה למשוך את התירוצים הישראליים ולהפוך את הצעד לקלף מיקוח בידי המתווכים וארצות הברית למנוע חזרה להסלמה. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – הכרזת תנועת "חמאס" על פירוק ממשלתה או ועדתה המנהלית ברצועת עזה מהווה התפתחות פוליטית הפותחת פתח לשאלות רחבות בנוגע לעתיד ניהול הרצועה לאחר המלחמה, ושאלות בנוגע למניעי הצעד והאם הוא סולל את הדרך למעבר ממשי בניהול העניינים האזרחיים או שהוא נכלל במסגרת ארגון מחדש של התפקידים לאור הלחצים הפוליטיים, הצבאיים וההומניטריים הגוברים. סופרים ואנליסטים פוליטיים, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים בהחלטה ניסיון להקל את הנטל הקשור לניהול רצועת עזה, ולמשוך את התירוצים שישראל משתמשת בהם כדי להכשיל את שיקום הרצועה, תוך שמירה על נוכחות תנועת "חמאס" בזירה הפוליטית, בעוד שתיקי הנשק, העובדים, והסמכות הביטחונית והפוליטית נשארים המכשולים הבולטים ביותר בפני כל הסדרים זמניים או הבנות עתידיות. התרחישים המוצעים נעים בין הצלחת ועדת טכנוקרטים או ועדה לאומית לקבל את הניהול בתמיכה פלסטינית, אזורית ובינלאומית, לבין כישלון המעבר עקב מחלוקות פנימיות ועמדות ישראליות, מה שיאריך את המשבר ההומניטרי וידחה את השיקום, בעוד שעתיד עזה נשאר תלוי בתוצאות המשא ומתן, ייצוב הפסקת האש, ומידת ההגעה לנוסחת שלטון שתזכה לקבלה מקומית ובינלאומית. שינוי פוליטי חשוב. הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר עומר רחאל מסביר כי הכרזת תנועת "חמאס" על פירוק ממשלתה או ועדתה המנהלית ברצועת עזה אינה יכולה להיחשב כהליך מנהלי או ארגוני בלבד, אלא מהווה שינוי פוליטי בעל משמעויות פלסטיניות ואזוריות רחבות, ומשקף את הבנת התנועה את אופי השלב שבו נמצאת הרצועה לאחר המלחמה ואת ההרס והאסון ההומניטרי שהותירה. רחאל מציין כי המשך נוכחות "חמאס" בחזית השלטון הפך, מנקודת מבטה, לנטל פוליטי והומניטרי, וכן מעניק לישראל תירוצים נוספים לטעון כי רצועת עזה עדיין מנוהלת על ידי התנועה, דבר שבו היא משתמשת כדי להצדיק את עיכוב השיקום ודחיית כל הסדרים פוליטיים חדשים. הוא מציין כי התנועה שואפת להפריד בין אחריותה לניהול ענייני התושבים לבין תפקידה כשחקן פוליטי מרכזי, מה שיאפשר לה לעבור מעמדת השלטון השולט לעמדת השותף הפוליטי, מבלי שזה יעיד על יציאתה מהזירה הפלסטינית. רחאל רואה בצעד זה שחרור של התנועה מנשיאת אחריות ישירה על תיקים הומניטריים וסיוע, ופתיחת פתח לוועדת טכנוקרטים או לגורמים אחרים לשאת באחריות הניהול היומיומי, ומציין כי מספר גורמים בינלאומיים ואזוריים אינם מראים נכונות להתמודד עם עזה כל עוד "חמאס" נשארת בחזית השלטון, דבר שעלול להגביר את הלחצים העממיים עליה אם תמשיך לנהל את הרצועה. רחאל סבור כי ישראל לא תראה בצעד זה מספיק, אלא תמשיך לקדם את נרטיבה לפיו מה שקרה אינו אלא מעבר פורמלי, וכי התנועה תישאר בעלת ההשפעה הממשית באמצעות זרועה הצבאית ובאמצעות העובדים במוסדות הממשלתיים. הנשק והעובדים הם שני המכשולים העיקריים. רחאל מסביר כי תיקי הנשק והעובדים יישארו שני המכשולים העיקריים בפני כל הסדרים עתידיים, וצופה כי ישראל, ארצות הברית וכמה מדינות מערביות ימשיכו להתנות את הטיפול בשני תיקים אלה לפני שיאפשרו כל התקדמות בשיקום או ביישום הבנות פוליטיות. הוא מציין כי סוגיית הנשק תהיה המורכבת ביותר, ועלולה להימשך שנים של משא ומתן, ומציין את האפשרות להציע נוסחאות שונות, כולל מסירת חלק מהנשק או הצבתו תחת פיקוח של צד שלישי, אך זה לא יסיים את הדרישות הישראליות שימשיכו להעלות את רף תנאיהן. בנוגע לעובדים, רחאל מסביר כי ישראל עשויה לדרוש בדיקות ובידוק ביטחוני לכל העובדים במוסדות הציבוריים כדי לוודא שאינם קשורים לתנועת "חמאס", ורואה במנגנון זה נוהג מקובל בתוכניות מימון בינלאומיות מזה שנים, וכי הוא עלול להפוך לכלי להכשיל את עבודת כל ועדה שתנהל את הרצועה. אפשרות כניסת עזה לשלב מעבר לא יציב. בנוגע לתרחישים הצפויים, רחאל צופה כניסת עזה לשלב מעבר לא יציב שיכלול מחלוקות פוליטיות ואולי ביטחוניות בנוגע לזהות הגורם שינהל את הרצועה ואת תיקי הסיוע, השיקום, השירותים האזרחיים והמעברים. רחאל מסביר כי הצלחת כל ועדת טכנוקרטים תישאר תלויה בקיומה של תמיכה פלסטינית, ערבית ובינלאומית, אך התיקים הפוליטיים והביטחוניים יישארו תלויים זמן רב. רחאל מעריך כי ישראל תמשיך בפעולותיה הצבאיות, ההתנקשויות וההידוק המגבלות על הרצועה, בנוסף להכשלה של השיקום, ומדגיש כי היעדר מנגנונים בינלאומיים מחייבים לאלץ את ישראל ליישם כל הסכם, והמשך ההטיה האמריקאית לישראל, יגרמו לפלסטינים, ובמיוחד לתושבי רצועת עזה, לשלם את מחיר המשך המשבר, עם אפשרות להשגת התקדמות מוגבלת רק בהיבטים ההומניטריים והסיוע, לעומת הישארות הסוגיות המהותיות ללא פתרונות. שלב מורכב ביותר. הסופר והאנליסט הפוליטי אכרם עטאאללה רואה בהכרזת תנועת "חמאס" על פירוק ממשלתה ברצועת עזה שיקוף של הבנה גוברת בקרב התנועה כי השלב הנוכחי מורכב ביותר, וכי המשך המצב הקיים אינו עוד אופציה קלה, לאור הלחצים הפוליטיים והצבאיים המתמשכים. עטאאללה מסביר כי צעד זה נושא משמעות לכך שהתנועה החלה לנוע לכיוון חיפוש מוצאים למשבר, בניסיון להראות שהיא מיצתה את יכולותיה הפוליטיות, וכי היא עשתה את המוטל עליה, ובכך להעביר חלק מהאחריות לצדדים אחרים. עטאאללה מדגיש כי לא ניתן להבין את הצעד כיוזמה בלבד להטיל אחריות על אחרים, אלא הוא משקף גם ניסיון של "חמאס" למצוא מוצא מהמשבר שבו היא נמצאת, לאור מציאות מורכבת שהתנועה מבינה את קשיי המשכה. בנוגע לשלב הבא, עטאאללה מדגיש כי פירוק הממשלה או הוועדה המנהלית לא יהווה נקודת מפנה גדולה במסלול המצב ברצועת עזה, ומציין כי הוא אינו צופה היווצרות תרחישים שונים הקשורים ישירות לצעד זה, מכיוון שמהות הסוגיה אינה קשורה לוועדה האזרחית או לקיומה או אי-קיומה. תיק הנשק הוא קשר הקשרים. עטאאללה מדגיש כי מהות המשבר קשורה לשלטון תנועת "חמאס" עצמה, ולכוחות הכוח שברשותה, ובראשם הנשק, ומציין כי תיק זה מהווה את "קשר הקשרים" בכל הסדרים עתידיים הנוגעים לרצועת עזה. עטאאללה מציין כי הוועדה המנהלית אינה אלא גוף מנהלי הפועל תחת כוחה של "חמאס" ומוגן על ידה, ולכן שינוי מסגרת מנהלית זו אינו משנה את המשוואה הבסיסית הקיימת. עטאאללה מציין כי כל עוד יסודות הכוח העיקריים של "חמאס", ובראשם הנשק, נשארים ללא שינוי, המצב יישאר כפי שהוא, ופירוק הממשלה לא יוביל לשינויים מהותיים או למציאות פוליטית שונה, מכיוון שהסוגיה חורגת מהמבנה המנהלי אל אופי השלטון והכוח הממשי הקיים ברצועת עזה. הסביבה הפוליטית הנוכחית שונה באופן מהותי. הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד ג'ודה סבור כי הכרזת תנועת "חמאס" על התפטרות ממשלתה ברצועת עזה ומסירת ניהול הרצועה לוועדה הלאומית לניהול עזה עשויה להוות, אם תיושם באופן ממשי ולא פורמלי, אחד השינויים הפוליטיים הבולטים ביותר מאז השתלטות התנועה על הרצועה בשנת 2007. ג'ודה מדגיש כי חשיבות הצעד אינה טמונה בהחלפת הגורם המנהל את המשרדים והמוסדות האזרחיים, אלא בשאלה האם הוא מייצג תחילת מעבר פוליטי אמיתי שיעצב מחדש את מערכת השלטון, ולא רק ארגון מנהלי מחדש המעניק לצדדים זמן נוסף לניהול המשבר. ג'ודה מסביר כי הסביבה הפוליטית הנוכחית שונה באופן מהותי מהשלבים הקודמים, שכן המלחמה האחרונה לא רק שינתה את המציאות בשטח, אלא גם עיצבה מחדש את העמדות האזוריות והבינלאומיות כלפי עתיד רצועת עזה, כך שהדיון עבר מהפסקת אש בלבד לחיפוש אחר זהות הגורם שינהל את הרצועה לאחר המלחמה, וכיצד להקים רשות מבצעת שתזכה לקבלה פלסטינית, אזורית ובינלאומית שתאפשר את תחילת השיקום והשבת מינימום היציבות. בפני המבחן המעשי. ג'ודה מציין כי כל הכרזה על מסירת ניהול עזה לוועדה הלאומית תיבחן במבחן מעשי הקשור למידת נכונותה של "חמאס" לעבור מניהול השלטון להשתתפות בהסדרים פוליטיים חדשים. ג'ודה מסביר כי המתווכים ימדדו את הצלחת הצעד במידת העברת הסמכויות הממשיות והעצמת ההנהלה החדשה לממש את תפקידיה הרחק מכפילות החלטות או התנגשות סמכויות. ג'ודה מציין כי אפשרויות תנועת "חמאס" הצטמצמו, לאור חפיפה גוברת בין גורמים אזוריים ובינלאומיים על הצורך למצוא נוסחת שלטון חדשה בעזה כפתח לשיקום והשגת יציבות, גם אם אין הסכמה מלאה על פרטי השלב הבא, ומציין כי החזרה למודל השלטון הקודם הפכה קשה יותר. ארבעה תרחישים אפשריים. ג'ודה משרטט ארבעה תרחישים אפשריים; הראשון הוא הצלחת מעבר הדרגתי ומסודר לניהול אזרחי של עזה במקביל להבנות פוליטיות וביטחוניות, מה שיפתח את הדרך לזרימת סיוע, שיקום ושיפור שירותים. ג'ודה מציין כי התרחיש השני הוא מעבר מנהלי מוגבל שבו תיקי הביטחון והריבונות יישארו במחלוקת, מה שיביא לשיפור הומניטרי חלקי מבלי לסיים את חוסר הוודאות. השלישי, לדברי ג'ודה, הוא כישלון תהליך המעבר עקב מחלוקות פלסטיניות או כישלון הבנות עם המתווכים, מה שיאריך את המשבר ההומניטרי והכלכלי וידחה את השיקום. לדברי ג'ודה, התרחיש הרביעי הוא המשך ניהול זמני או ועדות מקומיות עם השארת התיקים הגדולים, ובראשם הביטחון והשיקום, תלויים עד להגעה להסכם פוליטי מקיף יותר. "חמאס" והמעבר לתפקיד "השחקן הפוליטי והמתנגד". ג'ודה סבור כי "חמאס" עשויה לעבור מתפקיד "השליט המנהלי" לתפקיד "השחקן הפוליטי והמתנגד", תוך הקפדה על שמירת נוכחותה בכל הסדרים פלסטיניים עתידיים ואי-קבלה להדחתה מהמערכת הפוליטית. ג'ודה מדגיש כי עתיד עזה לא ייקבע בהחלטה מנהלית, אלא על ידי המציאות שתכפה את עצמה בשטח, ועל ידי מידת הצלחת הפלסטינים, בתמיכת המתווכים, להגיע לנוסחת שלטון יציבה. ג'ודה מדגיש כי פירוק ממשלת "חמאס" אינו אומר בהכרח יציאת התנועה מהזירה הפוליטית, וכי עתיד הרצועה יישאר קשור לייצוב הפסקת האש, לתוצאות המשא ומתן, להסכמה הפלסטינית הפנימית, ולעמדות הגורמים האזוריים והבינלאומיים. צעד טקטי ותמרון פוליטי. הסופרת והאנליסטית הפוליטית ד"ר רהאם עודה סבורה כי החלטת תנועת "חמאס" לפרק את ממשלתה ברצועת עזה אינה משקפת ויתור ממשי על השלטון, אלא מהווה צעד טקטי ותמרון פוליטי שמטרתו לחסום תרחיש אפשרי הקשור לתחילת עבודת הוועדה הלאומית המיוחדת לעזה "ועדת הטכנוקרטים" במה שמכונה "האזור הצהוב" הנמצא בשליטת צבא ישראל, ותחת פיקוח כוחות בינלאומיים. עודה מסבירה כי תרחיש זה מבוסס על עידוד תושבי האזורים שבשליטת "חמאס" לעבור בהדרגה ל"אזור הצהוב", מה שיוביל עם הזמן להפרדת התושבים מהתנועה ולבידודה עממית ופוליטית, וזה מה ש"חמאס" שואפת למנוע באמצעות הכרזה על פירוק ממשלתה באופן פורמלי, תוך שמירה על ועדה ממשלתית לניהול עניינים שוטפים. ניסיון "חמאס" לשכנע את המתווכים ברצינותה. עודה סבורה כי התנועה מנסה במקביל לשכנע את המתווכים שהיא רצינית בוויתור על ניהול השלטון, תוך המשך אחיזתה בניהול התיק הביטחוני ברצועה בתירוץ מניעת ואקום ביטחוני, ובכך היא מטילה את הכדור למגרש של "מועצת השלום" לנקוט בצעדים הבאים. מועצת השלום נראית לא משוכנעת. בקריאתה את התרחישים האפשריים, עודה מציינת כי התרחיש הראשון מבוסס על עמדת "מועצת השלום", שנראית לא משוכנעת ברצינותה של "חמאס" במסירת השלטון, עקב המשך אחיזתה בנשק וניהול התיק הביטחוני. עודה רואה בכך אפשרות להמשך התקיפות הישראליות נגד פעילי ומנהיגי התנועה, במקביל לתחילת עבודת הכוחות הבינלאומיים בתוך "האזור הצהוב" בשיתוף פעולה עם ועדת עזה, בנוסף לתחילת אימון כוח משטרה פלסטיני חדש, והכנסת דיור זמני בצורת קרוואנים להקמת אזורים הומניטריים שיעודדו את התושבים לעבור אליהם, מה שיסייע בהדרגה בבידוד "חמאס" מהתושבים ובשלילת השפעתה, עם אפשרות להרחבת ישראל את "הקו הצהוב" כך שיכלול עד כ-90% משטח רצועת עזה, במטרה לכפות מדיניות עובדות בשטח ולדחוף את התנועה למסור את נשקה מרצון או בכוח. ניסיון לשכנע את "חמאס" לוותר על נשקה. התרחיש השני, לדברי עודה, הוא המשך המשא ומתן עם "חמאס" כדי לשכנע אותה לוותר על נשקה, תוך שמירה על שליטתה הביטחונית ברצועה והמשך הרחבת "הקו הצהוב" על ידי ישראל כדי לבודד אותה צבאית. עודה סבורה כי תרחיש זה מניח גם אי-מעבר של מספרים גדולים של תושבים ל"אזור הצהוב", במקרה ש"חמאס" תפעל למנוע זאת באמצעות מסעות הסתה והאשמה נגד כל מי שיחשוב לעבור אליו, דבר שעלול לגרום לרבים מהתושבים להסס בנקיטת צעד כזה, וישפיע על סיכויי הצלחת מסלול זה. במסגרת הדיאלוג בין הפלגים והמתווכים. הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד הוואש מסביר כי החלטת תנועת "חמאס" לפרק את ועדת החירום או הוועדה הממשלתית המנהלת את מוסדות הממשלה ברצועת עזה באה במסגרת הדיאלוג בין הפלגים הפלסטיניים והמתווכים בנוגע ליישום הסכם הפסקת האש ויוזמת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ומציין כי הצעד הגיע תחת לחצים גוברים על התנועה להציג יוזמות של רצון טוב. ישראל וצמצום יוזמת טראמפ לתיק פירוק הנשק. הוואש מציין כי ישראל שואפת לצמצם את יוזמת טראמפ לתיק פירוק הנשק ברצועת עזה ובתנועת "חמאס" בפרט, ומציבה תנאים הקשורים לפירוק הנשק, בעוד שהמתווכים לוחצים על התנועה להציג צעדים מקבילים, בתמורה להתחייבויות ישראליות שלא יושמו, במיוחד בנוגע להכנסת סיוע הומניטרי ורפואי ופתיחת המעברים באופן שיאפשר מענה לצרכים הבסיסיים של תושבי הרצועה. ההסכם תלוי בהתחייבות ישראל לנסיגה מהרצועה. הוואש מציין כי עתיד ההסכם נשאר קשור גם למידת התחייבות ישראל לנסיגה מרצועת עזה, ומציין כי היא אינה מדברת עדיין על נסיגות ברורות, בעוד שהיא ממשיכה להדליף תוכניות ותרחישים הקשורים לכיבוש מחדש של הרצועה וכפיית מציאות חדשה, בנוסף לתוכניות לגירוש כפוי, דבר שדוחף את המתווכים לדרוש מ"חמאס" למשוך את התירוצים הישראליים באמצעות עמדות ברורות יותר. על סמליות צעד "חמאס". הוואש סבור כי "חמאס" בנוגע לפירוק ועדתה עדיין סמלית, וכי השינוי האמיתי דורש ש"חמאס" תקשור את מסירת ניהול עזה למעברה לגורם פלסטיני רשמי, כך שהוועדה הלאומית לניהול הרצועה תהיה שלב מעבר לקראת חזרת הרשות הפלסטינית במובנה המקיף, ולא במסגרת מאבק בין "חמאס" לפתח, אלא במסגרת תפיסת הלגיטימיות הלאומית הפלסטינית ואחדות השטחים הפלסטיניים. צעד מקדים בתיק העובדים. הוואש מדגיש כי יש היבט נוסף הקשור לתיק עובדי עזה, ורואה בדרישת התנועה להתייחס לכל עובדיה כעובדי ממשלה ולהטיל על כל רשות חדשה או גורמים בינלאומיים את האחריות לשכרם וזכויותיהם כמשקף חוסר בהירות בכוונת היציאה המלאה מהשלטון, שכן זה עשוי להיות צעד מקדים של "חמאס" לכפות את חזונה בדרך רכה. הוואש מציין כי הוועדה הלאומית לניהול עזה זקוקה לסביבה שתאפשר לה לממש את סמכויותיה, כולל קיומו של חוק אחד, נשק אחד וסמכות פוליטית אחת, וכי "חמאס" תהפוך לפלג פוליטי שיש לו זכות להשתתף ולהביע דעה במסגרת המערכת הפוליטית הפלסטינית, מבלי להתערב בניהול חיי היומיום של הרצועה. אפשרות הכנה לשלב חדש. בנוגע לתרחישים הבאים, הוואש מסביר כי צעד "חמאס" עשוי להיות הקדמה לשלב חדש, אך הוא לא יהיה מספיק לבדו כדי להניע את המצב אלא אם ילוו אותו צעדים פוליטיים ברורים, וקורא להעצים את הוועדה לקבל את ניהול הרצועה בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, המדינות הערביות, המתווכים והגורמים המשתתפים ביוזמת טראמפ, ומזהיר מפני המשך השימוש של ישראל בתיק הנשק כתירוץ להכשיל כל התקדמות פוליטית. שיא של מסלול ארוך של בחינות. הסופר והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראת מסביר כי החלטת תנועת "חמאס" לפרק את הוועדה המנהלית או ועדת החירום הממשלתית המנהלת את רצועת עזה לא הגיעה רק במסגרת תזמון מיידי, אלא הגיעה כשיא של מסלול ארוך של בחינות וקביעות בתוך התנועה, שסימניה החלו לפני המלחמה והתחזקו אחריה, לאור הבנתה כי ניהול הרצועה הפך לנטל פוליטי, כלכלי והומניטרי גדול עליה. בשאראת מסביר כי צעד זה הגיע גם בהקשר של סדרת הפגישות שהתקיימו בקהיר בין הפלגים הפלסטיניים ותנועת "חמאס", בנוסף לגורמים המצריים, הקטריים והטורקיים, ורואה בתקשורת זו תרומה להגעה לשלב של בשלות בהבנת עתיד רצועת עזה ואופי ההסדרים האפשריים לשלב הבא. חסימת הדרך בפני נתניהו לפני הבחירות. בשאראת מציין כי בחירת תזמון זה במיוחד קשורה לאמונה של "חמאס" כי ישראל, וראש ממשלתה בנימין נתניהו, רואים בתיק עזה קלף פוליטי הקשור לחשבונות פנימיים ולבחירות בישראל, וכי סיכויי ההסלמה ברצועה עדיין גבוהים יותר מאחרים. בשאראת סבור כי התנועה רצתה באמצעות פירוק הוועדה למשוך כל תירוץ שישראל עשויה להשתמש בו להסלמה, ולהפוך את הצעד לקלף מיקוח בידי המתווכים וארצות הברית למנוע חזרה למסלול צבאי ישראלי חדש. בשאראת מסביר כי הצעד הנוכחי נמצא בין צורך אמיתי לצורך פוליטי, ושואל על מידת השכנוע של "חמאס" כי פירוק הוועדה יפתח את הדרך לכניסת הוועדה הלאומית לניהול עזה או ועדת הטכנוקרטים, ומציין כי התנועה עדיין סבורה כי ישראל עשויה לפעול להכשיל את קיומו של כל גוף פלסטיני שינהל את הרצועה. ישראל היא הגורם המשפיע ביותר על מהלך האירועים. בנוגע לתרחישים הבאים, בשאראת מדגיש כי ישראל נשארת הגורם המשפיע ביותר על מהלך האירועים, וכי היא מסוגלת לכוון מחדש כל צעד באופן שישרת את מטרותיה. בשאראת מציין כי אחד התרחישים הוא אי-מתן אישור מישראל לכניסת ועדת הטכנוקרטים לעזה, מה שעלול לדחוף את "חמאס" לשמור על גוף מנהלי תחת כל שם כדי למנוע ואקום שיכול להיות מנוצל על ידי קבוצות שהוקמו על ידי ישראל, מה שיוביל למצב של כאוס. כניסת ועדת הטכנוקרטים היא הזדמנות ל"חמאס". התרחיש השני, לדברי בשאראת, הוא כניסת ועדת הטכנוקרטים וקבלת ניהול הרצועה, מה שעשוי להעניק ל"חמאס" הזדמנות לנשום לרווחה, אך הוא מעלה שאלות בנוגע להיקף השפעתה העקיפה של התנועה באמצעות העובדים והסביבה המקומית שבה היא עדיין מחזיקה בהשפעה ויכולות רחבות. בשאראת מציין כי התרחיש השלישי, למרות היותו פחות סביר, הוא כישלון הסדרי המעבר כתוצאה מהעמדה הישראלית, מה שעלול לדחוף את "חמאס" להקים מחדש ועדה לניהול עזה ולחזור לנוסחת השלטון הקודמת.