הכנסת מאשרת בקריאה טרומית את חוק איסור המואזין וחמאס מזהיר ממלחמת דת

הכנסת הישראלית עשתה צעד שנוי במחלוקת כאשר אישרה, ביום רביעי בערב, בקריאה טרומית את מה שמכונה 'חוק המואזין', שמטרתו לאסור את השמעת קריאת המואזין באמצעות רמקולים בעיר ירושלים הכבושה וביישובים הפלסטיניים בתוך הקו הירוק. הצעת החוק זכתה לתמיכת 50 חברים מול התנגדות 36, בצעד המשקף את הנטייה הימנית הקיצונית של הממשלה הנוכחית ובעלות בריתה באופוזיציה.

מהלך חקיקתי זה מגיע ביוזמת מפלגת 'עוצמה יהודית' בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ובתמיכה בולטת של מפלגת 'ישראל ביתנו' מהאופוזיציה בראשות אביגדור ליברמן. החוק, על פי טיוטתו, נועד להדק את הפיקוח על מה שמקורות ישראליים תיארו כ'רעש המסגדים', תוך דרישה לקבל רישיונות מוקדמים ומורכבים להפעלת מערכות קול.

מבחינה פרוצדורלית, הצעת החוק עדיין צריכה לעבור שלוש קריאות נוספות בכנסת לפני שתהפוך לחוק מחייב באופן סופי. עם זאת, האישור הטרומי נותן אור ירוק לוועדות הפרלמנטריות להתחיל בניסוח סעיפי הביצוע המעניקים למשטרה סמכויות נרחבות וחסרות תקדים להתערבות ישירה בתוך בתי התפילה.

הצעת החוק קובעת איסור על התקנת כל מערכת קול במסגדים ללא קבלת רישיון מפורש, כאשר בקשות הרישיון יהיו כפופות לקריטריונים מחמירים הנוגעים למיקום המסגד וקרבתו לאזורי מגורים. מקורות עבריים טענו כי צעדים אלה נועדו להפחית את ההשפעות הקוליות על המתנחלים והתושבים באזורים הסמוכים למסגדים.

במקרה של אישור החוק, תינתן לשוטרים הזכות לדרוש הפסקת האזאן באופן מיידי אם יראו שהוא מפר את התנאים, עם סמכות להחרים את ציוד הקול במלואו. החקיקה כוללת גם קנסות כספיים כבדים, כאשר קנס על התקנת מערכת קול ללא אישור מגיע לכ-17 אלף דולר אמריקאי, ואילו קנס על עבירה פשוטה הוא כ-3.5 אלף דולר.

מצדו, איתמר בן גביר הביע שביעות רצון רבה מצעד זה, וראה בקול המואזין 'רעש מטריד' הפוגע באיכות חיי התושבים ובבריאותם, לדבריו. בן גביר הדגיש כי המשטרה החלה כבר בתקופתו לנקוט בצעדים בשטח נגד תופעה זו, וכי החוק החדש יספק לה את הכלים המשפטיים הנדרשים למיגורה הסופי.

באותו הקשר, שרת הגנת הסביבה עידית סילמן ראתה בחוק כזה שיחזק את ריבונות המדינה ויעניק למפקחי משרדה סמכויות נרחבות בשיתוף פעולה עם המשטרה לאכיפת השקט. סילמן ציינה כי חקיקה זו שמה קץ לשנים של מה שתיארה כסבל האזרחים מרעשים חזקים, והודתה לשר לביטחון לאומי על קידום הצעה זו.

מנגד, ההחלטה נתקלה בגינוי פלסטיני נרחב, כאשר תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) תיארה את הצעת החוק כהסלמה מסוכנת במסגרת 'מלחמת הדת' שמנהל הכיבוש נגד הזהות האסלאמית. התנועה הדגישה בהצהרה כי האזאן יישאר חלק בלתי נפרד מזהות הארץ וההיסטוריה, וכי חוקים גזעניים אלה לא יצליחו לטשטש את מאפייני התרבות של ירושלים.

חמאס קרא להמונים הפלסטינים ולעמים הערביים והאסלאמיים לפעול בדחיפות להגנת המקומות הקדושים ולחשיפת המעשים הישראליים בפורומים הבינלאומיים. התנועה הדגישה כי המשך חקיקות אלה משקף את מדיניות הייהוד הכפוי שמנהלת הממשלה הקיצונית כדי לכפות מציאות חדשה הפוגעת בחופש הפולחן המובטח בחוקים הבינלאומיים.

בתורו, תיאר ראש המועצה הלאומית הפלסטינית רוחי פתוח את אישור החוק כ'טרור חקיקתי' ופשע נתעב המפר את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. פתוח הסביר כי ישראל מנצלת את מערכת החוק שלה כדי לבסס משטר אפרטהייד באמצעות רדיפה דתית ותרבותית נגד העם הפלסטיני בארצו.

פתוח דרש מהקהילה הבינלאומית ומהאו"ם להתערב באופן מיידי כדי לעצור מדיניות זו הסותרת את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. הוא ציין כי פגיעה באזאן אינה רק הליך מנהלי, אלא חלק מאסטרטגיה כוללת לגירוש פלסטינים מוראלית וחומרית מעריהם וכפריהם ההיסטוריים.

נתונים מהשטח מצביעים על כך שהכיבוש מפעיל בפועל לחץ זה, כאשר מקורות דיווחו כי האזאן נאסר במסגד האיברהימי בחברון יותר מ-74 פעמים בחודש אחד בלבד. נתון זה משקף את היקף הפגיעה השיטתית במקומות הקדושים האסלאמיים בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, שאותה החוק החדש מבקש להכשיר ולהכליל.

יש לציין כי ניסיונות לאסור את האזאן אינם חדשים, ובשנת 2017 היה ניסיון דומה שבו הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק דומה, אך היא נתקלה בקשיים מאוחר יותר עקב מחאות נרחבות. אולם, הרכב הממשלה הישראלית הנוכחית, הנשלטת על ידי הימין הקיצוני, מגביר את הסיכויים להעברת החוק הפעם באופן סופי.

שוררת תחושה של זעם ציבורי בערים וביישובים הערביים בתוך הקו הירוק, כאשר חוק זה נתפס כהתקפה ישירה על הנוכחות הפלסטינית ועל הייחודיות של החברה הערבית. משקיפים הזהירו כי יישום חוק זה עלול להוביל להתלקחות המצב בשטח, לאור הרגישות המופרזת הקשורה לסמלים דתיים ולחופש הפולחן במסגדים.

חקיקה זו חושפת את טבעו האמיתי של הכיבוש כמערכת אפרטהייד המנצלת את כליה המשפטיים כדי לכפות רדיפה דתית ותרבותית.