הדייג הפלסטיני 'אבו אסד' עומד בטון מלא צער על חוף הים של עזה, מתבונן במצב הנמל שהיה פעם שוקק חיים ותנועה. הוא מתאר את המראה הנוכחי כבית קברות של שלדים הרוסים והריסות המאוכלסות בזיכרונות הדייגים, לאחר שמכונת המלחמה הישראלית הרסה את הסירות והסירות הקטנות שכיסו את האופק, והפכה את מקור הפרנסה היחיד של אלפי משפחות לשרידים חרוכים.
ההתקפות הצבאיות שבוצעו על ידי סירות וטייסות קרב לא היו רק פגיעה בלוחות עץ, אלא ניסיון שיטתי לרצוח את 'זיכרון המקום' ולנתק את עורק החיים של קהילת הדייגים. מקצוע הדיג בעזה הפך להרפתקה רצופת מוות, כאשר המצור הימי סוגר את לסתותיו על הדייגים, והכדורים רודפים אחריהם בכל תנועה ודממה, מה שהפך את הגישה לפרנסה לקרב יומיומי לא שוויוני.
במציאות קשה זו, זכריה בכר, אחראי ועדות הדייגים ברצועה, דיבר על 'גאונות הצורך' שהתגלתה אצל הדייגים כדי להתמודד עם הרס ציודם. בכר הסביר שהדייגים החלו להשתמש במשוטים קטנים המיוצרים מחדש משאריות סירות הרוסות, בניסיון נואש להמשיך לעבוד למרות שיתוק כמעט מוחלט של פעילות הדיג כתוצאה מהרס מכוון של הציוד הבסיסי בנמל.
החידושים של הדייגים לא נעצרו במיחזור עץ, אלא התרחבו לכלול הפיכת לוחות 'קלקר' ודלתות 'מקררים ישנים' לרפסודות פרימיטיביות שהם מאלתרים כדי לחצות את הים. אמצעים פשוטים אלה משקפים את גודל הטרגדיה וההתמדה בו זמנית, כאשר גברים אלה מנסים לחזר אחר הגלים עם כלים שאינם מגנים מפני חום השמש או כדורי הכיבוש, רק כדי להבטיח את מזונם היומי של ילדיהם.
הסבל חורג מגבולות השיט והרדיפה בלב ים, שכן הסכנה מתרחבת לפגוע בדייגים גם כשהם שוכבים על החול בזמני מנוחתם. אחד הדייגים מספר שהכדורים רודפים אחריהם בכל שנייה, ומציין שהכיבוש אינו מסתפק בירי ישיר בלב ים, אלא גם מכוון לאוהלים שהוקמו על החוף, מה שמונע מהם תחושת ביטחון גם ברגעי העייפות המתישים.
היום, רשתות הדיג עומדות ריקות כגזר דין של רעב ואובדן המאיים על אלפי משפחות שאיבדו את מפרנסן או את כלי עבודתן כתוצאה מהתוקפנות המתמשכת. מראה הסירות שאינן מסוגלות לשוט מסכם את פרקי הטרגדיה האנושית הגדולה ברצועת עזה, כאשר הים הפך ממקור של טוב ושפע לזירת מרדף ומצור המקיף את תושבי עזה ביבשה, באוויר ובים.
הדייג העזתי היום חופר בסלע כדי להבטיח את מזונו היומי, שכן הכיבוש הרס בכוונה את רוב הסירות וציוד הדיג באופן מוחלט.





Share your opinion
סירות חרוכות ורשתות קרועות: כיצד הכיבוש רוצח את ענף הדיג ואת זיכרון הים בעזה?